יקב הרי גליל, שביראון, ממש על גבול הלבנון, עבר בשנה וחצי האחרונות לא מעט זעזועים: המשמעותי ביותר בטווח הקצר הוא הוצאתם בגלל המלחמה, של כ- 350 דונם כרמים, מהם 250 דונם שלא ישוקמו, אלא יהיה צורך לטעת אותם מחדש. אם מסתכלים על בציר 2024-2025, מדובר על בין 25% ל- 35% מיבול היקב, וזה הרבה מאוד (היקב מייצר כ- 1,200,000 בקבוקים בשנה).
מתחילת המלחמה לא ניתן היה בכלל להגיע אל היקב בצורה סדירה, כאשר בשלבים שונים הוא שימש חניון לטנקים ובשלבים אחרים הותקנו בו אמצעי מיגון שונים – קיר בטון גבוה, למשל – שאיפשרו עבודה מסוימת בתוך היקב.
כאן מגיעה הטלטלה השנייה: בפברואר 2023, לאחר הרבה מאוד שנים בתפקיד – כ-16 שנים, לא פחות – עזב מיכה ועדיה את תפקיד היינן הראשי. פורסם אז שהוא יישאר בתפקיד 'חקלאי' כלשהו, אבל אין לו תפקיד כלשהו ביקב, מאז.
את ועדיה החליף כבר במרץ 2023 דוד בר-אילן, מי שהיה היינן של יקב טוליפ ומאיה במשך כעשר שנים, ולמעשה הקים את מיזם 'מאיה'; היקב הים תיכוני של טוליפ. העובדה הזאת משמעותית כיון שבשיחה איתו אני מבין שהוא מתכוון לשנות הרבה מאוד מתמהיל היינות של היקב בכיוון הזה, בין השאר. חשוב גם לקחת בחשבון שבניגוד למיכה ועדיה או גבי סדן לפניו, בר אילך לא צמח ביקב רמת הגולן – הבעלים של כ- 30% מהיקב (השאר בבעלות יראון) – ולא אתפלא אם הוא יגלה הרבה יותר עצמאות מקודמו בהרבה תחומים. הדמות השנייה שמתחלפת ביקב היא מנהלת השיווק.
כמה מילים על יקב הרי גליל
היקב טרח בשנים האחרונות על בניית תדמית של יקב בר קיימא, עם חקלאות אורגנית ומקיימת. במקביל הוא השיק סדרות שונות, תתי סדרות ויינות בכל מיני תוויות, כאשר לא תמיד היה ברור – לא לי, בכל אופן – מה בא איפה; לא ברמת היין ולא ברמת המחיר. עודף עצום של תוויות – רובן לא ברורות – יינות כרמים יחידניים שלא הייתה להם המשכיות, סדרות מעורבות של יינות זניים ולא זניים והעדר כמעט מוחלט של יינות לבנים בעידן – שכבר נמשך תקופה ארוכה – של דרישה ליין לבן, לא תרמו להבנת היין של היקב. בנוסף, איכות הסדרות הנמוכות (בר?) לא הייתה ברמת היינות הבסיסיים של חלק לא מבוטל מהמתחרים.
אז מה הלאה עם 'הרי גליל'?
יותר יין לבן – זה כבר ברור. בר אילן, וכאן הקשר אל 'מאיה', התחיל כבר לעבוד עם נטיעות חדשות של אסירטיקו ועם זנים ים תיכוניים אחרים – ורדלו, למשל – וביינות שטעמתי כבר מרגישים הרבה יותר עשייה לבנה רעננה, ארומתית ו'טעימה', כמו שהוא אהב לעשות ב'טוליפ' ומאיה. יין חדש – 'חברות' (המקבילה הלבנה ל'חברים') – מדגים את הנושא הזה בצורה הטובה ביותר בעיני. רוזה יראון 2024 – יין שלא הצלחתי להבין ולהתחבר אליו בבצירים הקודמים שלו – נראה שעבר מהפך אמיתי, והוא באמת מצדיק את מקומו תחת שם המותג הזה.
שיהיה ברור: זה לא שלא היו יינות טובים ביקב גם קודם, אלא שהדגש עומד להשתנות. טעימה של יינות כמו מירון או יראון של הבצירים האחרונים הדגישה עד כמה היינות טובים, אבל בהעדר תקשור ואולי אפילו בהעדר עצמאות תדמיתית ('הרי גליל' תמיד נראה כמו אח קטן או מספר שתיים של רמת הגולן), קשה לראות את זה.
"אני חושב שזו הזכות של יקב הרי גליל – והחובה שלו – להיות יקב של טרואר." אומר בר-אילן, וזה אולי המסר המשמעותי שלו לטווח הארוך. הקיימות לא נזנחת, אבל היא עוברת למקום השני, ואולי אפילו למקום השלישי (אם להודות על האמת – זה לא נושא שמעניין מישהו בארץ, ובחו"ל 'כולם עושים את זה', ואין בזה שום ייחוד). בר אילן אומר – ובצדק – שאין עוד יקב ישראלי בסדר הגודל של הרי גליל שכל הכרמים שלו הם באזור שלו עצמו, שלא לדבר על מעבר לדלת, או מעבר לכביש. 'טרואר' הוא עדיין דבר שמוכר יין וימשיך לעשות את זה, אם ינוהל נכון.
מבחינה סגנונית, הרגשתי שנכנסים הרבה טעמים וארומתיות. סוביניון בלאן תמיד תפס מקום בולט בעשייה של דוד בר אילן, ונראה שכך גם ימשיך להיות. חומציות ורעננות עוברות לפרונט, גם ביינות אדומים שטעמתי.
היקב פתוח לסיורים וביקורים – זאת מצווה, אחרי כל מה שעבר על הצפון בכלל, ועל היקב ויראון באופן ספציפי.
רשמי טעימה של כמה יינות יקב הרי גליל
הרי גליל אביב לבן 2024
שרדונה, ויונייה וסוביניון בלאן. בלנד נעים וארומתי, חומצי ופירותי, עם מרירות קלילה בסיומת, שמוסיפה ליין. באף יש שקדים ואפרסקים והסיומת מעט מינרלית. יין 'טעים' מאוד.
הרי גליל שרדונה גליל 2024
עשוי במעט עץ ישן. הכוונה היא שיהיה 'שרדונה ליום-יום'. עגול ובעל אף נעים, טעים וטוב. זה יין בשביל לפתוח בקבוק ולסיים אותו. יש לו סיומת בינונית, מינרלית מעט וטובה. מעט גנרי לטעמי.
הרי גליל 'חברות' 2024
ללא ספק המעניין והמצטיין בין הלבנים האלה: בלנד של סוביניון בלאן ושרדונה. פירותי בפה. האף בתחילה מאופק מאוד, על פה חומצי, טוב ויבש. סיומת ארוכה משני היינות הקודמים. יש כאן מעט עץ בשני הזנים והיין בסופו של דבר מתפתח נהדר. יום אחרי הטעימה, מהמקרר הביתי, הוא טוב אפילו יותר.
יראון רוזה 2024
כבר אמרתי שהוא טוב בעיני מקודמיו. עשוי גרנאש וסירה מכרם שנמצא ממש 'על היקב'. יבש וחומצי. הפה רענן, פרחוני והחומציות מאוד גבוהה. לא לתת למתקפה העגולה להטעות: היין מאוד פריך ומינרלי, למרות האיפוק שבו.
יראון סוביניון בלאן 2024
הרבה פומלה ואשכוליות, פה טוב, שמתכתב היטב עם האף. היין היה לפני הצללה ובקבוק.
יראון לבן 2024
שרדונה – 84%, סוביניון בלאן – 14% ו- 2% ורדלו. השרדונה היה בעץ – דבר שמורגש היטב ביין. הפה פירותי מאוד ויבש והחומציות מצוינת. זהו יין עגול וטוב, שבהחלט מהווה חלק סגנוני מהסדרה.
הרי גליל 'בר' 2024
מאוד ארומתי ויפה. הפה יבש וטאנין במיצוי קצת גבוה לטעמי.
הרי גליל אביב 2024 (אדום)
סירה, פטי ורדו ומעט ק"ס ומרלו. מעושן מעט – הסירה יוצאת ובולטת. הפה מרגיש מעט עץ מתוק-קלוי. סיומת פירותית וטובה, אפילו עוצמתית.
הרי גליל 'אלה' 2022
השנה הזאת התאפיינה לרוב ביבולים גבוהים. היין מכיל 50% סירה, 40% ברברה והשאר גרנאש. מאוד רך, פרי אדום-סגול שמרגיש בציר מאוחר ובשל. יין טכני טוב.
(בלנד) 2023
היין יבוקבק אחרי הפסח. נראה מאוד עשיר, הגרנאש יוצא ראשון ואז הסירה והמכלול מתובל ועשיר, הרמוני. הסיומת בינונית וטובה. עדיין לא ברור באיזו סדרה ייכנס.
הרי גליל יראון 2021
צריך דקנטר, ללא שום ספק. עדיין צעיר. היין בשל ועשיר מאוד. הפה מתחיל מעט רזה, אבל היין מתפתח והתחושה משתנה אחרי כמה דקות. הסיומת חומצית וטובה, רעננה, עם נגיעות ירוקות של ק"ס. יין טוב מאוד. (2025-2031)
הרי גליל מירון 2017
די הרבה עץ. 80% סירה, ואז ק"ס, מרלו ופטי ורדו. יין מאוד 'שחור', בפה ובאף, מבחינת פרי ומבחינת העץ. הטאנין טוב מאוד, עגול, והסיומת ארוכה והרמונית; מתובלת. לטעמי הוא מסוג היינות שגם מי שאוהב יינות שיש בהם פחות עץ יוכל לחבב, והמלאכה נעשתה היטב.
צילום אילוסטרציה: דף הפייסבוק של יקב הרי גליל
