ירדן פינו נואר 2023 היה אמש הפתעה יותר מאשר נעימה.
למה נעימה? כי אני לא חסיד גדול של פינו נואר ישראלי. רוב הייצור מתמקד כאן ביינות כבדים מדי ועמוסי עץ, ולמרות תדמית טובה שיש לחלק מהם, הרי שברוב המקרים היא מבוססת יותר על חיבה לעץ וחבית מאשר כל דבר אחר (אולי גם קצת פוליטיקה). פינו נואר ישראלי נעדר את העדינות שיש לפינו נואר מאקלימים קרים יותר, אולי 'טבעיים' יותר לאופיו, אבל מאידך גם פינו נואר שבא מדרום צרפת ולא עשוי בהכרח בעץ מגלה מהר מאוד אופי חם ובשל שאפשר לקבל בזנים אחרים, קלים אולי יותר לגידול, אבל נעדרי פאסון ו"יוקרה'".
איך עשו את היין הזה אני לא יודע. היקב לא טרח לעדכן את דף היינן מאז בציר 2017 (אולי הוא עדיין מוכר את זה בישראל), והיות ואין יותר דיאלוג עם כותבים על יין (לפחות לא עם הכותב הזה), אין גם עם מי לדבר. בכלל נראה ששם לא ממש "טורחים": המנכ"ל בערך בוויקיפדיה הוא עדיין בן-דוב; לפחות לא שלום בלייר.
לא נורא. התוצאה היא תוצאה טובה: המראה חיוור ויפה, צלול ומזמין. הארומות נקיות מאוד ופירותיות ורעננות וכמעט לא מורגש עץ – אולי נגיעה של ציפורן. מעבר לזה, היתרון הגדול של היין הוא בפה: נעים מאוד וחלק, מזמין לשתיה. ריכוז האלכוהול הוא 12.5% בלבד, ועדיין שומר על מבנה וטעמים טובים, מה שאומר שמדובר במתנה לאדם. כחזרתי לטעימה של כל אותם יינות ישראלים אדומים בעלי תכולת אלכוהול נמוכה, שעשיתי לפני כבר כמעט 10 שנים, חיכתה לי שם הפתעה בדמות היין הטוב ביותר שהיה בטעימה ההיא.
אשאיר לכם לנחש.
או להקליק על הלינק.
