הביטוי – נניח – 'סדרת יינות חדשה', יכול להיות שמו האמצעי של יעקב אוריה. אני לא אומר את זה לגנאי או בציניות: האיש פשוט מחדש תוויות לעיתים יותר מקרובות, לא מעט כפי שהוא בעצמו מעיד, שהוא מחפש את דרכו; כבר 18 שנים.
"יכול להיות שעכשיו מצאתי." הוא אמר בעת הצגת היינות האחרונים שלו – שרדונה וויוניה משני כרמים ברמת הגולן: כרם הר הרוח, שבגובה 960 מטרים לערך, ממנו מגיע השרדונה, וכרם תל מחפי – אחד הגבוהים ברמה"ג, בגובה של 1,150 מטרים (ויונייה).
איך לעשות 20 תסיסות שונות ולהישאר בחיים?
בסדרת ME של אוריה יש כרגע שני יינות בלבד, אבל מתוכננים להיות לפחות חמישה; יעקב נטע עוד שלושה זנים – סמיון, סוביניון בלאן ושנין בלאן – שיהיו 'מוכנים' לבציר 2026. הסדרה בנויה כך שהיינות עשויים אומנם מזנים יחידים (שרדונה זני, ויונייה וכו'), אבל הם למעשה בלנדים של שיטות גידול, זמני בציר ושיטות עשייה. הרעיון הכללי הוא לנסות לקבל יין מורכב ועשיר בטעמים וטקסטורות, בלי עומס אלכוהול או פרי ובסגנון אליו שואף היינן. רוב היקבים שאני מכיר משלבים 'קומפוננטות' שונות ביין, אבל לרוב יהיה מדובר בשני רכיבים לכל היותר מהכרם (שני מעברי בציר בזמנים שונים, למשל) או שילוב של זה והתססות עם שמרים שונים..
אביא דוגמה:
כרם הר הרוח היה ירושה מיקבי רמת הגולן. הוא 'הוחזר' למרום גולן, וכך הגיע לידיו של אוריה. חלקו של הכרם היה – ונשאר – מכוסה רשת-חיץ שיועדה להגנה מפני הציקדות (שבעקיפין נושאות את מחולל מחלת הצהבון בגפן), וכאשר הסתיים המחקר בנושא הוחזר כאמור הכרם ונשאר מכוסה. היות וחלק מהכרם היה מכוסה וחלק היה 'ביקורת', כלומר נשאר חשוף, קיבל לידיו אוריה כרם שבו היו למעשה שני בתי גידול: אחד מוצל ברשת בגוון 'פנינה' (לצבע הרשת יש חשיבות בניהול אור וחום) ואחד חשוף לשמש במלואו. היות וכיסוי הכרם משנה את תכונות הפרי – קצב ההבשלה, למשל – אפשר להתייחס לשני סוגי הפרי כאל רכיבי בלנד שונים.
בעניין הזה אין חידוש, כאמור: ייננים וכורמים משלבים תסיסות שונות ביינות שלהם, משלבים פרי ממקורות שונים וכן הלאה. הייחוד של אוריה הוא שכמו בכל מה שהוא עושה, הוא עושה 'טוטאלי': המון רכיבים שונים, הרבה תסיסות בשיטות פחות מקובלות (תסיסה קרבונית תוך-תאית, למשל, שאוריה מכנה אותה 'אנזימטית') והשארה על הקליפות (בסגנון 'יין כתום'), ועוד. בסופו של דבר, מתוך 16 – 20 רכיבים כאלה, הוא משלב רכיבי-על (מרכיבים של שלושה-ארבעה רכיבים 'קטנים'), שמהם הוא מכין את הבלנד.
ואם לא הבנתם – mea culpa; תחשבו קובייה הונגרית.
כמות הרכיבים בכל יין יכולה לנוע בין אחוז בודד או שניים, בסופו של דבר, לבין 20% (בשרדונה, שעבר 16 תסיסות שונות, יש כ- 20% יין 'כתום', למשל). האם כל זה משמעותי?
לרכיבים יש אופי שונה – בוודאי, מן הסתם – ואין אפשרות אחרת, מלבד שתהיה להם השפעה על היין. טעמתי כמה מהרכיבים של בציר 2024 (אחד מהם ייצא כיין נפרד; בכל זאת יעקב אוריה), וחלק הם דומיננטיים יותר וחלק פחות, אבל זה לא משנה: לכל אחד מהם עשוי להיות תפקיד בבלנד הסופי.
איך יינות ME של יעקב אוריה?
Multiple Expressions Chardonnay 2022
אחסוך מכם את תיאורי הפרי: זהו בעיקר יין של מרקמים, בעיני, כאשר השפעת היין הכתום או הרכיב הכתום שבו, מורגשת מאוד. משני היינות, זהו היין שיכול לקחת להתיישנות ארוכה, ואפילו ארוכה מאוד. רשמתי לי אמנם 2035-2030, אבל למרות זאת, יכול להיות שקצת פחות. 2030 בוודאי אבל, ובקלות; היין ישמור על טקסטורה טובה וחומציות ויהיה מעניין.
Multiple Expressions Viognier 2022
'קשה לעשות ויונייה קוהרנטי', אומר אוריה, והרבה מאוד ייננים יסכימו איתו, אני מניח: הזן הזה נוטה להבשלות-יתר וטעמי פרי מאוד כבדים, אם לא מתנהלים איתו בשום שכל. כאן – 10 תסיסות שונות – מתקבל יין מוכן לשתייה, בעל מבנה מצוין וחומציות נהדרת. אוריה שילב שלוש דרגות הבשלה – מ'מוקדמת מאוד' עם בריקס של 22.0, ועד 'בשלה מאוד' (26.9Bx) – והתקבל יין שהוא מעין 'יין קינוח יבש'; מעניין ואפילו מרתק מאוד.
מה יישאר מהאופי הזה קדימה? אני לא יודע. אולי ההשוואה יכולה להיות עם יינות אירופאים דומים? בכל מקרה, ביין יש 2.15 גרם סוכר בליטר – 'תקנית' הוא מוגדר יבש.
סיכום?
אני חושב שמה שיעקב אוריה ביקש להעביר כאן, המסר שלו, שמדובר ביינות מאוד 'שלו', ושלשם כך הוא הקפיד מאוד בעשייה שלהם, עובר. מעבר לזה מדובר בשני יינות מאוד מעניינים, טובים ולא שגרתיים. סך כל היין הוא כ- 4,000 בקבוקים מהשרדונה ו- 1,500 בקבוקים מהוויונייה (בסה"כ הוא עושה כ- 30,000 בקבוקים בשנה) וזה לא מעט.
יינות נוספים:
סמיון 'Jemma' בציר 2021
יין כתום – היה היין הכתום של 'ברוט' עליה השלום. מצוין. 11% אלכוהול. מבנה טוב מאוד. ארומות נעימות. בהחלט מומלץ.
סמיון קינוח: LHSM-S – בציר 2022
גם כן עשוי בצורת 'יין כתום'. 7.5% אלכוהול, על משהו כמו 130 גרם סוכר. נגיעה יותר של חומצה הייתה עושה מאוד טוב, אבל מעבר לזה מדובר באחד מיינות הקינוח היותר מורכבים שמצאתי פה בשנים האחרונות. הז'אנר הולך ונעלם (ויש אומרים – מתחיל לחזור), וחבל. בכל אופן זהו סמיון קינוח מאוד קלאסי ומורכב. שאפו.
כל היינות נמצאים למכירה בחנות המקוונת של יעקב אוריה (בין 120 לקינוח – חצי בקבוק – ל- 170 ש"ח ליינות החדשים).
צילומים: אתר היקב
