אנחנו עומדים בפני סוף עידן האספנים הגדולים בעולם היין. האמנם?
"Let your boat of life be light, packed with only what you need – a homely home and simple pleasures, one or two friends, worth the name, someone to love and someone to love you, a cat, a dog, and a pipe or two, enough to eat and enough to wear, and a little more than enough to drink; for thirst is a dangerous thing.
But don't load yourself with possessions which you do not need. Let your affairs be as two or three, and not a hundred or a thousand. Instead of a million count half a dozen, and keep your accounts on your thumb nail.
Life is sweet and earnest, and it will lead to a bitterer fate for those who would make it bitter."
Three Men in a Boat (To say nothing of the dog). Jerome K. Jerome, 1889
בפברואר 2025, בפרבר שקט בהאג, מתחת לבית שנראה רגיל לחלוטין מבחוץ, מסתיים פרק היסטורי בעולם היין. ד"ר בוטנגה, רדיולוג בדימוס, מוכר את החלק האחרון מאוסף היינות המרשים שלו – אוסף שבשיאו מנה כ-55,000 בקבוקים ונבנה במשך כמעט 70 שנה. המכירה הזו היא הרבה יותר מסתם עוד מכירת יין יוקרתית; היא מסמלת את סופו של עידן.
סיפורו של בוטנגה מתחיל ב-1956, כשטעם לראשונה יין מ-Château Léoville Las Cases בציר 1947. מאותו רגע, הוא נדבק בחיידק האספנות והחל במסע ארוך של איסוף, למידה ואהבה. הוא נהג לנסוע ברחבי אירופה, מבקר ביקבים וסוחרים, ממלא את תא המטען במציאות נדירות. כל בקבוק נעטף בצלופן להגנה על התווית, כל פרט תועד בקפדנות, וכפי שהוא מעיד – הוא טעם כל יין באוסף שלו.
זהו החלק השלישי של האוסף שמגיע למכירה. שני החלקים האחרים יחד הניבו בשנה האחרונה (פחות או יותר) הכנסות ממוצעות של כ- 350 ליש"ט לבקבוק. אבל העובדה שאוסף כה מרשים מגיע כעת למכירה, בתקופה שבה שוק היין חווה ירידות חדות, מעלה שאלות מטרידות על עתיד עולם יינות האספנות. האם נראה עוד אספנים כמו בוטנגה? האם הדור הבא ימשיך במסורת הזו של בניית אוספים מונומנטליים לאורך עשורים?
המציאות העכשווית מציגה תמונה מורכבת. הצעירים של היום חיים בדירות קטנות יותר, מעדיפים חוויות על פני בעלות, ושותים פחות יין. סביבת הריבית הגבוהה הופכת את ההשקעה ארוכת הטווח ביין ליקרה יותר, והשינויים התרבותיים מעמידים בספק את הרלוונטיות של אספנות יין מסורתית.
חשוב להבין שלא מדובר באוספים קטנים של כמה עשרות או אפילו מאות בקבוקים: אוספים כאלה אנשים קונים לרוב כדי לחוות את האופן שבו יינות מתבגרים, שינויים כאלה ואחרים, ועוד. מדובר באוספים שנבנים כהשקעות, גם אם על ידי חובבי יין.
אולי המשפט המרגש ביותר של בוטנגה הוא "כל בקבוק שעוזב את המרתף הוא חלק מהלב שלי". זוהי תזכורת שאספנות יין אמיתית מעולם לא הייתה רק עניין של השקעה כספית. היא הייתה, ואולי תמיד גם תהיה, סיפור של תשוקה, ידע והבנה עמוקה של התרבות והמסורת שהיין מייצג. אולי בגלל זה היו המדדים השונים תלויים כל כך בסינים ודרום מזרח אסיה; שוקים של התעשרות מהירה והתרוששות מהיר לא פחות, אבל עם הרבה פחות זיקה תרבותית.
אבל כפי שמראים הנתונים של מדד Liv-ex, השוק משתנה. הירידה של כ-24% בשנתיים האחרונות אינה סתם תנודה זמנית בעיני; היא משקפת שינוי עמוק יותר בתרבות הצריכה והאספנות. בעוד שהזהב שומר על יציבות ועולה והמניות מתאוששות, שוק היין ממשיך להתכווץ, בדומה למה שקרה בשוק הבולים לפני עשור.
שוק הבולים, אמרתי?
כן. פעם אנשים אספו בולים. היה גם מדד לבולים, והיו סוחרים ומכירות פומביות ואחרות. היום? המדד כבר לא מתפרסם מאז שני 2015, הסוחר הגדול ביותר (גיבונס) פשט מזמן את הרגל וזהו. אם תיכנסו לאתר מכירות פומביות, תוכלו למצוא שם אוספי-ענק במחירים מגוכחים. רוב הצעירים – אפילו בני 30-35 – לא החזיקו מימיהם בול ביד; הם פשוט לא מכירים את הקונספט. לבולים הייתה עדנה קצרה בשנתיים של הקורונה, כשאנשים ישבו בבית, משועממים, אבל זהו.
והשפעה של הדירות הקטנות על השוק? לכו ראו מה קרה לאוספי הריהוט הגדולים של אירופה: הם נמכרים היום בעשירית ממה שנמכרו לפני פחות מעשור. כל ה- NFT, הביניז בייבי (TY)? נעלמו. שוק המטבעות עוד איכשהו חי וקיים, אבל זה בגלל שקל לקחת מטבע ולשים אותו בכיס, והקונספט ברור.
מכירת האוסף של בוטנגה מסמלת אולי את סוף עידן האספנים הגדולים, אבל היא גם מזמינה אותנו לחשוב מחדש על עתיד עולם היין. אולי במקום להתרכז באחסון ארוך טווח, הגיע הזמן להתמקד בהנאה המיידית, בחוויה המשותפת, ובהתאמת היין לאורח החיים המודרני. כפי שבוטנגה עצמו אומר, "בסופו של דבר, הכל עניין של רגש". אולי זה בדיוק מה שצריך להנחות את התעשייה בדרכה קדימה – לא עוד אספנות לשם אספנות, אלא יצירת חוויות משמעותיות שמתאימות לדור חדש של אוהבי יין. אני חושב שתעשייה צריכה להבין שעליה להתמקד בתמורה *אמיתית* לכסף, וביינות שהם tangible, עם יכולת התיישנות של שמונה עד עשר שנים.
קרדיט בוטנגה: Christie's.
