אלכימיה אתית אצל גסטון בשלאר על פי אורוזה אליסון

גסטון בשלאר – רקע על הפילוסוף

גסטון בשלאר (1884-1962) היה פילוסוף צרפתי חשוב שעסק בפילוסופיה של המדע, באפיסטמולוגיה (חקר הידיעה, מקורותיה וגבולותיה) ובפילוסופיה של הדמיון. ייחודו של בשלאר היה ביכולתו לשלב בין שני תחומים שנראים רחוקים: מחד, הוא היה פילוסוף של המדע עם רקע במתמטיקה ופיזיקה. מאידך, הוא פיתח פילוסופיה פואטית עשירה העוסקת בדמיון, בחלום ובהתנסות החושית.

בשלאר נולד בבר-סור-אוב בחבל ארדן בצרפת. בתחילת הקריירה שלו עבד כפקיד דואר, אך המשיך ללמוד בערבים והפך בהדרגה למורה למדעים, למרצה ולבסוף לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת סורבון בפריז.

יצירתו הפילוסופית נחלקת לשני כיוונים עיקריים:

1. פילוסופיה של המדע – בשלאר עסק ב"מכשולים אפיסטמולוגיים" המונעים מאיתנו להבין את העולם באופן מדעי, וטען שהמדע מתקדם דרך "קרעים אפיסטמולוגיים" המשנים את הפרדיגמות הקיימות.
2. פילוסופיה של הדמיון והחומר – בשלאר פיתח תיאוריה מקורית של "הדמיון החומרי" (imagination matérielle) וחקר את האופן שבו ארבעת היסודות (אש, מים, אוויר ואדמה) מעצבים את הדמיון האנושי ואת היצירה הפואטית.

גישתו הייחודית של בשלאר לחקר החומר והדמיון משלבת פנומנולוגיה, פסיכואנליזה, אלכימיה ופואטיקה. הוא הקדיש מחקר נרחב לאופן שבו חומרים שונים (כמו היין במאמר הנוכחי) מעוררים סוגים שונים של דמיון וחוויה אסתטית, ולאופן שבו חומרים אלה מקשרים בין האדם לקוסמוס.

מבוא – מטרת המאמר

המאמר של אורוזה אליסון נכתב כדי לחקור את ההיבטים הפילוסופיים של היין דרך הפריזמה של תפיסת "הדמיון החומרי" (imagination matérielle) של גסטון בשלאר. מטרותיה המרכזיות כוללות:

1. להציג כיצד היין מהווה דוגמה מושלמת למה שבשלאר מכנה "חומר יפה", שדרכו אפשר לחקור משמעויות עמוקות, סמליות וקוסמולוגיות
2. להדגים כיצד החוויה החושית של היין (טעימה, ריח, מראה) יכולה להיות גשר להבנה עמוקה יותר של הקשר בין האדם לטבע, לאדמה ולקוסמוס
3. להרחיב את הדיון האסתטי והפילוסופי על היין מעבר לשיח הרגיל של טעימות יין, ולהציג אותו כאובייקט פילוסופי שמאפשר הבנה של מושגים כמו זמן, מקום, אינטימיות, וקשר לאדמה
4. לשלב אלמנטים מפילוסופיית האסתטיקה, הפנומנולוגיה, והאפיסטמולוגיה של בשלאר, ולהשתמש ביין כמקרה בוחן להדגים כיצד חוויה חושית יומיומית יכולה להיות פתח להבנה פילוסופית עמוקה של המציאות

המאמר מבקש להראות שהיין אינו רק משקה לצריכה או אובייקט אסתטי, אלא מהווה צוהר לחקירה פילוסופית של היחסים בין האדם, החומר והקוסמוס. אליסון משתמשת במסגרת התאורטית של בשלאר כדי להדגים כיצד היין הוא למעשה צומת שבו נפגשים ההיבטים החומריים, הסמליים, התרבותיים והקוסמולוגיים של הקיום האנושי.

תפיסת היין כחומר

המאמר פותח בהצגת היין כחומר אינטימי, כ"חומר יפה" (belle matière) לפי בשלאר. היין אינו רק חומר אלא גם מייצג קוסמולוגיה שלמה המתחילה מהמהויות, המשמעויות והחושים שמשתייכים לארכיטיפים פנימיים מוחלטים. היין, בפרספקטיבה של בשלאר, מייצג חוויה עמוקה וכמעט לא-מודעת.

הטעימה והחוויה החושית

הגישה ליין היא חושית ומערבת את כל החושים. מטעימת היין, למראה שלו ועד לריחו, היין מאפשר חוויה יומיומית כוללת. בארי סמית' טוען שהטעימה יכולה להיחשב כאובייקטיבית. היין נחשב ל"אובייקט חברתי" והטעימה שלו היא חוויה רב-חושית, שבה כל החושים משתתפים.

הדמיון החומרי – Imagination Matérielle

בשלאר טבע את המושג "דמיון חומרי" בספרו משנת 1942. לפי בשלאר, הדמיון קשור באופן הדוק לחומר, והדימוי עצמו מתממש במגע ישיר עם החומר. היסודות החומריים הם "הורמוני הדמיון", שהם וקטורים של דמיון הקשור למקור טבעי.

אינטימיות החומר

בשלאר מתייחס לאינטימיות החומרית כרצון של כל סובייקט להסתכל לתוך הדברים. זו אינה המתנה להשפעה מדהימה, אלא סקרנות אגרסיבית לדעת את החומר. הבנת וידיעת החומר נמשכת אל הרצון להיכנס לקשר עם המציאות ועם המהויות שלה.

ורטיקליות הידע

הבנת והכרת היין אפשרית דרך טכניקת הטעימה. הטעימה "האנכית" (ורטיקלית) של יין היא כמו ציר שמערב את אותה טריטוריה בתוך התפתחות זמנית של הטבע. אזורי גידול היין — הטרוארים – משתנים משנה לשנה בהתאם לסביבה הפיזיקלית והביולוגית, לאקלים בכללו ואפילו לתנועות כוכביות.

השורש והיין

המאמר מדגיש את חשיבות השורש כמעבר בין אדמה לשמיים. השורש נמצא בגבולות של שני העולמות ומתאנש בסובסטנטיביזם פרדוקסלי המאפשר לו להביא, עם נוזלי האדמה (les sucs de la terre) מזון לשמיים ולעולם הלא-חיים. השורש מאפשר לגפן להתבסס במציאות שלה באדמה, לתת חיים לפירותיה, ולגדול לאורך ציר בין אדמה לשמיים.

השורש של הגפן מגלם פרדוקס מהותי בפילוסופיה של בשלאר: כאמור, הוא ממוקם בגבול בין שני עולמות – האדמה והשמיים. המונח "מתאנש בסובסטנטיביזם פרדוקסלי" מתייחס לאופן שבו השורש מקבל מאפיינים כמעט אנושיים או חיוניים בעודו מכיל סתירות מהותיות. הוא בו-זמנית שייך לעולם התת-קרקעי של האדמה אך מזין את הגפן המתנשאת לשמיים; הוא עצי ו'מת' אך גם מחדש חיים; הוא נייח אך מחולל תנועה ושינוי.

בשלאר רואה בשורש סמל לדיאלקטיקה של החיים והמוות, של העומק והגובה. זוהי דוגמה לאופן שבו בשלאר מפתח את תפיסת "הדמיון החומרי" שלו – היכולת לראות בחומרים פשוטים כמו שורש הגפן נקודות מפגש של כוחות קוסמיים ומשמעויות פילוסופיות עמוקות.

הגפן והאלכימיה

בשלאר סבור שהאלכימיה – אותה אמנות עתיקה שעסקה בניסיון להפוך חומרים פשוטים לחומרים נעלים יותר (כמו להפוך מתכות פשוטות לזהב) – היא מודל מצוין להבנת הדרך שבה אנחנו יכולים להתבונן בחומרים רגילים (כמו יין) ולראות בהם משמעויות עמוקות יותר. האלכימיה מעניקה לנו דרך לחשוב על טרנספורמציה של חומר והמשמעויות הסמליות של תהליכים אלה.

האלכימיה לפי בשלאר היא לא רק טכניקה עתיקה, אלא גם דרך להבין את היחסים בין האדם, החומר והקוסמוס – וזה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות בניתוח שלו על היין.

הוא בוחר להתייחס לגפן במונחים אלכימיים ואסטרולוגיים כדי להדגיש את הקשר שלה לכוחות קוסמיים, ומתאר כיצד הגפן, כצמח חי, מושפעת ומשתנה בהתאם לתנאים סביבתיים וקוסמיים:

1. "הגפן האלכימית סופגת את האנרגיות של הזמן המשתנה" – הגפן מושפעת מהעונות, מהאקלים, ומתנאי מזג האוויר המשתנים לאורך הזמן.
2. "לוקחת אנרגיה מהירח, מהשמש, מהכוכבים" – בשלאר מתייחס לאמונה עתיקה (שיש לה גם היבטים בביודינמיקה המודרנית בייצור יין) שגורמים שמימיים משפיעים על גידול הגפן וטיב היין.
3. "יין אמיתי מזכיר את 'ההורוסקופ הרגיש ביותר'" – הכוונה היא שיין איכותי אמיתי משקף את כל ההשפעות הקוסמיות הללו, כמו הורוסקופ רגיש במיוחד שמסוגל לקלוט את כל ההשפעות של הכוכבים.

במקור, בשלאר כנראה השתמש בדימוי פואטי זה כדי להדגיש את הרעיון שהיין אינו רק תוצר של התערבות אנושית, אלא תוצר של מכלול השפעות קוסמיות – רעיון שמתחבר לתפיסתו הכוללת של יחסי גומלין בין החומר, האדם והקוסמוס.

בשלאר משתמש בשפה פואטית זו כדי להעביר את הרעיון שהיין הוא יותר מסתם משקה – הוא מעין "רישום" או "תיעוד" של כל הכוחות הקוסמיים שהשפיעו על הגפן לאורך גידולה, וששותה היין יכול לחוות דרכו קשר לכוחות קוסמיים אלה.

האלכימיה הדיאלקטית

המאמר מתאר כיצד היין עובר תהליך של טרנספורמציה בלב החבית, משנה את תכונותיו ומושפע מהזמן.

תהליך הטרנספורמציה של היין:

"Dans le coeur de la cuve, de veineux il deviendra artèriel, clair, vif, courant, prêt à rénover le coeur de l'homme. C'est vraiment une substance hiérarchisée qui est sûre des bienfaits."

"בלב החבית, מדמי [או ורידי] היין יהפוך לעורקי, בהיר, חי, זורם, מוכן לחדש את לב האדם. זוהי באמת חומר מוסדר שבטוח בטובות שהוא מביא."

המונח "substance hiérarchisée" (חומר מדורג או היררכי) מתייחס ככל הנראה לרעיון שהיין הוא חומר שיש בו רמות או שכבות שונות של איכויות ותכונות. בשלאר מתייחס לעובדה שהיין אינו חומר פשוט או אחיד, אלא מורכב מרבדים שונים ומדורגים של טעמים, ארומות, ותכונות אחרות.

במסורת היין, יש אכן התייחסות ל"היררכיה" של יינות – מהפשוטים ועד למורכבים והמעודנים ביותר. ייתכן שבשלאר מתייחס לרעיון זה, שהיין הוא חומר שיש בו מדרג פנימי של איכויות, וככל שהוא מתיישן ועובר טרנספורמציה בחבית, כך מתגלות האיכויות הגבוהות יותר בהיררכיה הזו.

הרעיון המרכזי הוא שהיין, בתהליך ההתיישנות, עובר סוג של "עידון" או "זיקוק" שמביא לידי ביטוי את האיכויות הגבוהות יותר שלו – בדומה לתהליך אלכימי שמזקק חומר גולמי לחומר נעלה יותר.

בשלאר משתמש כאן באנלוגיה בין תהליך ההתיישנות של היין לבין מערכת הדם – מעבר מדם ורידי (כהה יותר) לדם עורקי (בהיר, מחומצן ו"חי" יותר). זה אכן מתאר את הטרנספורמציה שהיין עובר בחבית עם הזמן, והאופן שבו הוא "מתבהר" ו"מתחדש" בתהליך זה.

אורוזה אליסון מרחיבה מעט ומפרשת את הדברים של בשלאר. היא מדגישה את השינוי שעובר היין עם הזמן ואת התהליך האלכימי של השתנות ושימור בו-זמנית – תפיסה מרכזית של בשלאר לגבי טבע היין.

בהתיישנותו, הוא מתחדש ומזכיר את מקורו – הגפן, שבמותה ולידתה (העונתיות) מחדש עוברת שינוי. היין מכיל מעין ספירלה של חזרה, שבתוכה מצליחה המהות הזו ללכוד את המיידיות. בתוך היין, קיימים שני שלבים הכרחיים של ידע, הודות לזכות היתר הקוסמית שלו.

בהתבסס על ההקשר הכולל של הפילוסופיה של בשלאר, אפשר לשער כי הכוונה היא ל:

1. הידע החושי/החומרי – הקשור לחוויה הישירה והחושית של היין (טעימה, ריח, מראה) – זהו הידע המיידי שמגיע מהתנסות ישירה.
2. הידע הרוחני/קוסמי – הקשור להבנה העמוקה יותר של הקשרים בין היין לקוסמוס, לזמן, ולטבע – זהו ידע עמוק יותר שמגיע מהתבוננות ומחשיבה.

הדיאלקטיקה בין שני סוגי הידע האלה היא מרכזית בפילוסופיה של בשלאר. הוא מתייחס לעתים קרובות לניגוד ולהשלמה בין החוויה הישירה של החומר לבין ההבנה המופשטת יותר של המשמעויות הקוסמיות שלו.

בהקשר של היין, ייתכן שהכוונה היא לאופן שבו אנו מתחילים מהחוויה החושית הישירה של טעימת היין, ואז מתקדמים להבנה עמוקה יותר של הקשר שלו למקום, לזמן, ולכוחות קוסמיים – מעבר שמתאפשר הודות ל"פריווילגיה קוסמית" או תכונה מיוחדת שיש ליין כחומר.

סיכום

היין הוא מתווך לא רק בין אדמה לשמיים אלא גם בין הממלכות השונות של האלכימיה. היין הוא אמצעי בין הנוזלים האציליים, בין זהב לדם, הוא מתמיר קוסמולוגיה בעלת אופי אוניברסלי. ליין יש פונקציה קוסמית, שבה המרחק בין האדם לזהב גדול יותר מאשר בין האדם ליין. היין הוא מהות טבעית ועמוקה, טוב גדול של האדמה וארכיטיפ של עולם החומר.

המאמר מסתיים בהדגשת הקשר בין היין לאדמה: "לפני שמרימים כוסות, כדאי לטבול את הידיים באדמה, להריח את הריח, להרגיש את המרקם, את הרכות. כל המאפיינים של אזורי גידול היין יימצאו ביין ולהיפך.

היין נחשב ל"פתיל אוניברסלי" – détonateur universel – רווי בסמלים טבעיים וחלומיים, הנושא אינסוף מסרים, חליפין ומילים אמיתיות.

המאמר של אורוזה אליסון מסתיים בציטוט שמן הראוי להסביר אותו:
"היין הוא באמת מדיום אוניברסלי שיודע להפוך לסינגולרי אם הוא מוצא, עם זאת, פילוסוף שיודע לשתות אותו."

1. "מדיום אוניברסלי" – היין הוא חומר או אמצעי שיש לו משמעות כללית ואוניברסלית. הוא מכיל בתוכו אמיתות קוסמיות, הוא קשור לאדמה, לזמן, לטבע באופן שחוצה תרבויות וזמנים. היין מייצג עקרונות אוניברסליים של הקיום.
2. "יודע להפוך לסינגולרי" – למרות האוניברסליות שלו, היין יכול להפוך למשהו ייחודי, אישי ומסוים. הוא יכול לשקף את הייחודיות של הזמן, המקום, והאדם השותה אותו.
3. "אם הוא מוצא פילוסוף שיודע לשתות אותו" – הטרנספורמציה מהאוניברסלי לסינגולרי מתרחשת רק כאשר היין נפגש עם אדם (ה"פילוסוף") שיודע כיצד להתבונן בו, לחוות אותו, ולהבין את המשמעויות העמוקות שלו. לא כל שתיית יין היא זהה – נדרשת גישה מסוימת, רגישות פילוסופית, כדי לחוות באמת את מלוא המשמעות של היין.

במילים אחרות, בשלאר טוען כאן שהיין הוא חומר שמכיל אמיתות אוניברסליות, אבל הוא מתגלה במלואו רק למי שמסוגל לגשת אליו באופן הנכון – בגישה פילוסופית, מהרהרת, רגישה. האדם ששותה את היין חייב לא רק לשתות אותו פיזית, אלא גם "לדעת לשתות אותו" – כלומר, להיות מסוגל להתבונן דרכו אל המשמעויות העמוקות שהוא מכיל.

זהו ביטוי לרעיון מרכזי בפילוסופיה של בשלאר: האופן שבו אנו מתייחסים לחומר – לאובייקטים בעולם – משנה את האופן שבו הם מתגלים לנו. גישה פילוסופית-פואטית לעולם החומרי מאפשרת לנו לראות בו משמעויות עמוקות יותר, שלא נגישות למי שמתבונן בו באופן שטחי או אינסטרומנטלי בלבד.

צילומים: