החברה הסקוטית (ישרקו) משיקה בישראל את הגרסה הכשרה של אוזו פלומארי אדולו (Adolo). אני כותב 'כשרה', אבל מעשית אין הבדל בין המוצר הזה לבין המוצר הרגיל, שהושק כבר לפני כמה שנים.
הכותרת מרמזת על משהו, והוא סוג של פרימיומיזציה של הקטגוריה; דבר שקרה לפני כבר שנים עם הגראפשה, כאשר יצרנים (בראשם פולי ואז אחרים), השיקו גרסאות פרימיום של המשקה, שעד אז היה נחשב – נגיד – 'עממי'.
אוזו – כמו אולי כל משקאות האניס – הוא משקה עממי, ביתי-משפחתי, ש'שותים'. זה לא ויסקי או קוניאק. אוזו הוא משקה חברתי וככזה, הוא נמדד בטעמים יותר מודגשים של אניס או תבלינים אחרים, להיות חלק יותר או פחות, אבל הוא תמיד אמור לשרת את אותו מטרה, ולהיות משקה שתפקידו לרענן, ללוות אוכל וכן הלאה.
פלומארי לקחה את המשקה העממי כל כך, והמזוהה עם יוון, ופתחה קטגוריה חדשה, של אוזו פרמיום: זיקוק שלישי, נוסף על השניים ה'רגילים', שימוש בדודים קטנים (אני לא יודע באיזה נפח) וביותר תבלינים. התוצאה היא משקה שיש לו ריכוז אלכוהול גבוה יותר מהרגיל, שהוא יותר חלק וגם אם פחות פרחוני מהפלומארי הרגיל (שגם הוא כשר, אגב), הוא באופן כללי עשיר יותר.
פלומארי אדולו: אז יש לנו Session Ouzo?
אני לא בטוח, אבל כן כדאי לתת לו כבוד, לא למהול אותו בגסות עם קרח רב מדי, למשל. המחיר יהיה כ- 120 ש"ח – לא זול לקטגוריה – אבל מתקבל משקה מעניין, טעים מאוד, וכזה שעושה כבוד ליצרן ולסטייל.
אדולו, אגב, הוא 'לב' – החלק העשיר והנקי ביות של התזקיק. יש סוג של משחק מילים, כאשר בהרבה שפות המילה ל'עדין' מצטלצלת עם המילה הזו.
על הבקבוקים בישראל תמצאו מדבקה שעליה כתוב 'מזוקק 3 פעמים'.
צילום: יח"צ חו"ל
