במסגרת הרס תעשיית היין הישראלית, שמחולל משרד הבריאות הישראלי, נפלה עלינו – ואני אומר 'עלינו', כי גם צרכני היין נמצאים בסירה הזאת – עוד מכה: משרד הבריאות, בשבתו כמנהל הענף והממונה עליו, החליט לאשר אישור גורף יבוא של יין בצובר. לאחר התערבות של גורמי מקצוע במשרד החקלאות ובענף גפן-יין, ביוזמת אנשי אתר 'אכול ושאטו' הוחרג היין והוחלט לבחון את מעמדו במועד מאוחר יותר.
המסמך המקורי אמר שכל עוד הנוזל עומד בתקנות הבריאות – הוא פחות או יותר כותב – תעשו מה שאתם רוצים.
אני רוצה ללכת לרגע אחורה: להתייחס לנושא הרס הענף.
משרד הבריאות – בלי שום הכשרה אמיתית והבנה של עולם היין, קובע מסמרות שלא קשורות בכלל בבריאות. כל נושא אזורי היין, למשל – יעלה ויבוא מי שחושב שזה קשור בבריאות הציבור – נמצא עכשיו להכרעת משרדו של הבר סימן-טוב.
נושא נוסף הוא כל הגדרות הייצור, הפיקוח על הייצור והטלת חובת HACCP על היקבים – מעשית גם הקטנים ביותר, שהפך להיות חלק ממנגנון האישור והפיקוח של המשרד. צריך לראות את רשימת הדרישות ההזויות שנמצאות בניירת שיוצאת מהמקום הזה, כדי להבין עד כמה רעה הרוח. לא מכוונת זדון, אלא מבורות וחוסר הבנת הענף; לקחו ניירות מייצור נקניקים וגבינות ועיבוד דגים, ושפכו אותם על הענף.
הדבר הגרוע ביותר הוא שבמקום לייצר אחידות בענף (בעבר, כל מפקח אזורי קבע את הקריטריונים שלה או שלו ליקב שראוי לתת לו רישיון יצרן, למשל), יוצרים עוד ועוד בלבול חוסר אחידות או הגדרה. בנייר האחרון שיצא, מעין מדריך לנושא ה- HACCP, משאיר משרד הבריאות את הכול "אפור", בנוסח 'מומלץ' או 'רצוי', בלי הגדרות מעשיות, אחידות וכמותיות, גם לדברים בהם בחזקת הסביר.
מילא הגדולים, אבל יקבים קטנים לא יוכלו להתמודד עם הניירת הדרושה, למרות הפטור שקיבלו מלבישת בגדים בהירים (חולצה לבנה או חלוק לבן) מחוץ לחלל הייצור של היקב. מגוחך.
ועכשיו בא היתר גורף ליבוא יין בצובר, כל עוד הוא עומד בתקנים.
העולם מלא יין שלא מצליחים למכור. צרפת השיקה ביוני האחרון עוד תוכנית לזיקוק יין עודף בהשקעה של 40 מיליון יורו (שמגיעים מהאיחוד). לתוכנית הקודמת, שהושקה בתחילת השנה רשמו יצרני היין כ- 120,000,000 ליטר יין. עכשיו, לתוכנית של יוני – תחזיקו טוב – רשמו 770,000,000 ליטר יין.
770 מיליון ליטר יין, שהולכים לזיקוק.
בבורדו, אגב, ירדו מחירי הקרקע פלאים, בכדי 50% ואפילו 60% באזורים מסוימים, ואני לא רוצה לחשוב בכלל על אזורי יין פחות 'נחשבים'.
ולתוך זה יש מי שחושב שזה בסדר להציף את השוק הישראלי ביין שהעלות שלו – גמור, מוכן לבקבוק – היא 30-40-50 סנט יורו לליטר. אפילו עם כשרות, לא הרבה יותר רחוק מזה.
מחירי היין הישראלי גבוהים. אני לא חולק על כל מי שיאמר את זה. אבל לפחות יודעים שקונים יין ישראלי. יש מאיפה לקחת כסף – כשרות היא פקטור מייקר מאין כמותו. רווח יבואן הוא בסביבות 25%, ורווח חנות הוא 25-35% לפחות מעל המחיר הסיטוני. זה נכון ליין ישראלי כמו שזה נכון ליין מיובא.
יבוא יין בצובר לא יוריד את המחירים של היין בישראל. הוא רק יגדיל את הזיופים, כמו שקורה בענף שמן הזית.
ישראל לא מוכנה לייבוא יין בצובר באופן לא מוגבל. משרד הבריאות רוצה HACCP שכולל מעקב משלב הכרם ועד לבקבוק. זה לא תחליף לשיטות ה'פלומבה' האירופאיות. כמו שזה כרגע בתקן היין, אפשר לכתוב "יין ישראלי" גם אם ביין יש יין ממקור חו"ל; רק צריך לציין שהיין מכיל גם יין מיובא.
חייב להיות תקן שאומר – אם להתבסס על הגדרת Vin de France – שיין ישראלי לא יוכל להכיל יין מאיזה שומקום אלא חייב יהיה להיות כולו מישראל. אם לא, הוא לא יוכל להקרא יין ישראלי. אני מניח שמי שיבקבק יין שייובא בצובר יוכל לכתוב "יוצר בישראל" גם אם יכיל הבקבוק 100% יין מיובא וזה כבר עניין להתאחדות התעשיינים לריב עליו. ואגב, אם יהיו יצרנים שיורידו מחירים של יין שבו ערבבו יין מצוברים ועשו כמו שהתקן מתיר להם היום, גם אז יהיה כבר מי שיגזור את הקופון מעליהם.
– יצרני היין חייבים להתעורר. הם צריכים להעביר את הענף את אותה המהפכה וולונטרית שהעבירו בתי הבד ההגונים ולייצר מה שיש במקומות רבים בעולם, כמו גרמניה ואוסטריה, למשל.
– משרד הבריאות חייב להתעשת ובמקום להטיל על היקבים הוראות שאינן הוראות, המלצות שאינן אחידות והגדרות שלא ניתנות לעבודה על פיהן, הוא צריך לשבת עם בעלי המקצוע שמכירים את הענף, את האופן שבו מייצרים יין, ולהוציא יחד הוראות ייצור סבירות.
– חייבים להוציא את ההגדרות האפלסיוניות מידיה של הממשלה כיון שאזורי היין בישראל, כפי שמצטיירים, הופכים להיות אזורי היין של חלם מדיני, לצד חלם מקצועי.
בהצלחה.
