Royal Wine, יבואנית ויצרנית היין האמריקאית הגדולה, עורכת אירועי יין כשר בכמה מקומות בעולם, ביניהם גם בתל אביב, על ידי היבואנים שלה כאן, צור סוכנויות. לצד האירוע עצמו, כמה יינות כשרים מענייניםעד לפני כמה שנים, היה יין איכותי כשר ולא מבושל, עניין די נדיר. אפשר היה כמובן להשיג יינות ישראליים כשרים ברמה טובה, אבל יינות כשרים ממקומות כמו צרפת או איטליה, ובוודאי של היקבים והבתים הגדולים והחשובים, היו נדירים מאוד. רויאל ויינס – מי שאחראית לחלק גדול מאוד מיבוא היין הישראלי לארה"ב – החליטה ככל הנראה להיות לא רק יצרנית של יין אמריקאי ויבואנית יין ישראלית, אלא לקחת בכלל את כל הנושא תחת כנפיה, כולל שאטואים גדולים מבורדו. shift מחשבתי נוסף שנעשה ברויאל כבר לפני כמה שנים הוא לקנות כרמים ולהפוך גם את מותג הבית שלה – Herzog – למותג שמבוסס על כרמים בבעלות המשפחה; בקליפורניה לכל אורכה ובמקומות נוספים.
זה כבר כמה וכמה שנים שמשפחת צור – הנציגה של רויאל ומשפחת הרצוג – עורכת בישראל אירוע דומה לזה שנערך בארה"ב ובמדינות שונות באירופה, על ידי רויאל. באירועים האלה, שמיועדים בראש ובראשונה ללקוחות החברה ולקהל מקצועי, אבל נמכרים אליו גם כרטיסים לקהל הרחב, מציגים רויאל וצור יינות מכל העולם, כאשר הגאווה הגדולה ביותר שלהם היא ללא ספק על ינות בורדו. אלה נושאים שמות כמו מלרטיק, רוטשילד, שאטו קלארק ואחרים.
עשיית יין כשר במקומות האלה היא עניין לוגיסטי לא פשוט. יש להביא משגיח כשרות מאחת מהערים הגדולות בכל פעם שרוצים לעשות משהו עם היין ובאופן עקרוני ההתנהלות יקרה יותר. הענבים, כך אמרו לי, הם אותם ענבים כמו אלה שמשמשים לייצור היינות הלא-כשרים, וכך גם העשייה עצמה. מי שמנהל את כל האופרציה הזו הוא איש תזזיתי להפליא בשם מנחם ישראלוביץ', שהוא זה שמתרוצץ בין כל היקבים ומפקח על ייצור היין עבור רויאל.
אני לא רוצה להיכנס לדיון אם ליינות יש בדיוק אותו טעם כמו אלה שאינם כשרים, או לא. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא – את רוב היינות מהבצירים הרלוונטיים בכלל לא טעמתי. זה יהיה מאוד מעניין אם פעם ישימו את אלה של השנים האחרונות מול אלה ואפשר יהיה לראות, אבל גם אז, הדקויות פחות רלוונטיות. השאלה בעיני היא אם היינות הכשרים טובים ומכבדים את התווית שהם נושאים, או שלא. האם יש בהם בשורה למי ששותה רק כשר, או שלא?
אני חושב שכן. רוב הדוגמאות שטעמתי (בהמשך הערב היה קשה לטעום, בגלל הקהל הרב) היו טובות. מאוד אהבתי את ה- Chateau Clarke 2016 שצור והרצוג הציגו: 70% מרלו והשאר קברנה סוביניון, שהיה בעל ארומות ופה בשרני מצוין, צבע אולי צלול יחסית, אבל לא שונה מאוד מזה של יינות מקבילים, קצת מינרליות ופירות סגולים. הפה היה עגול וקלאסי. (91)
Chevalier de Lascombe 2015 היה קצת מאכזב: בעל צבע אדום-סגול טוב, פה מאוד חלק מהמתקפה לכל האורך ורך יחסית. פחות אהבתי את זה שהוא טועם קצת מבוגר. (89)
Chateau Leoville Poyferre 2015 היה מצוין, עם פה טאני, חלק, וצעיר להחריד, ממש. סיומת מתובלת, חומצית, עם הרבה פרי אדום ומינרליות ופלינט. אין מה לשתות עכשיו או בעשור הקרוב.
עוד יינות שאהבתי היו היינות של Elvi – שעושים עבודה מאוד טובה. ה- EL 26 נראה טוב מאוד (90), עם הרבה פרי אדום צעיר; יין שלא הייתי פותח עד 2021. Herenza reserva גם כן נראה טוב ובאופן כללי זה פורטפוליו מהנה.
משל רוטשילד היו כמה וכמה ינות מעניינים נוספים, כולל Flechas de los Andes Gran Malbec שהיה יין מאוד עסיסי ופירותי.
מהיבוא של צור – שני יינות רוזה טובים: שאטו רובין הפשוט יותר וה- שאטו סנט ביאטריס אינסטנט B: שני יינות רוזה עשויים היטב,כאשר השני אמנם פירותי יותר, אבל לא מוגזם.
לסיום, חידוש מבעבע: אין ספק שהשמפניה – Champagne Baron de Rothschild Rose NV עוררה את עיקר העניין סביב היינות המבעבעים, כיון שהיא תולדה של איחוד בין שלושת ענפי משפחת רוטשילד בצרפת, ומדור בשמפניה נעימה, תותית במקצת ופירותית עם מוס די בעטני.
ומילה אחת בכל זאת, תשובה לפניה של מר יעקב ברג מיקב פסגות: אני מקווה שהסיקור הזה של האירוע, והאזכור של בני משפחת הרצוג, על פועלם, מספק אותך.