ויסקי אירי בחביות של סטאוט? נשמע מעניין, וגם לא רע, בסופו של דבר
תראו איך שהעולם מתגלגל: ג'ון ג'יימסון היה עורך דין סקוטי, שהתחתן עם מרגרט הייג – אחות לאחים HAIG המפורסמים ואחיינית של בני משפחת Stein, שגם להם היו מזקקות בסקוטלנד ואירלנד.
בשנת 1786 הוא עבר עם אשתו לדבלין, לנהל שם מזקקה ולדאוג לאינטרסים של דודה של מרגרט (בן משפחת Stein) שבשנת 1780 הקים מזקקה בדבלין: אותה מזקקה שתהפוך בסופו של דבר ל'ג'יימסון' ותישא את שנת הייסוד שלה – 1780 – על התווית, למרות שג'יימסון עצמו לא ייסד אותה ובוודאי שלא ב- 1780. ג'יימסון, ממזקקות הוויסקי הגדולות ביותר, היא כיום המזקקה הבודדת השלישית בגודלה בעולם.
אז יש לנו סקוטים שעושים ויסקי באירלנד, במזקקה שכיום שייכת לתאגיד משקאות צרפתי – פרנו ריקאר – ומיישנת את הוויסקי שלה במשך שלוש שנים בחביות של ויסקי אמריקאי, ברבן, בשילוב שרי.
סדר אי אפשר לעשות בדבר הזה, אבל הוויסקי הוא בהחלט ויסקי אירי: הוא מיוצר באירלנד, ממאלט ושעורה 'ירוקה' שמקורם ברדיוס של 50-60 ק"מ סביב קורק, מקום המזקקה היום. הזיקוק נעשה הן בצורה רציפה והן במזקקה דודית, מנתית, בדומה לוויסקי סקוטי.
ג'יימסון מוכר בארץ בעיקר בצורה הבסיסית שלו: ויסקי אירי רך, מאוד טיפוסי, שווה לכל נפש ולא מזיק, בעיקרו. זה מה שהופך אותו מוצלח כל כך ופופולרי: לא משנה מה יקרה, כוסית ג'יימסון, אפילו על קרח, לא תגרום לחיך המעודן של אף אחד מאיתנו שום נזק. גם לא כלכלי.
במהלך השנים ג'יימסון החלה להוסיף עוד כמה ביטויים של הוויסקי שלה. בין השאר 18 שנה, גולד ריזרב (אלון לבן, כמו ויסקי יפני שמוכר לחלקנו), חביות חרוכות ועוד. הוויסקי הזה – קאסקמייטס – הוא התוספת האחרונה, והלא מאוד יקרה, יחסית לשאר.
Jameson Caskmates
הרעיון כאן הוא ליצור, אני מניח, מוצר שבעיקרו הוא אירי, אבל יש לו appeal גם לחובבי ויסקי יותר 'עמוק' או מתקתק, בהשוואה לאייריש רגיל.
המזקקה שתפה כאן פעולה עם מבשלה בשם Franciscan Well בקורק: שלחה לה חביות משומשות של ויסקי משלה (שיש לזכור שקודם לכן שמשו לברבן, כאמור), וקבלה ממנה חזרה את החביות, אחרי שהתיישן או התבגר בהן סטאוט מקומי.
לא כל כך הבנתי לכמה זמן הבירה עצמה יושבת בקאסקים של ג'יימסון, אבל ככל הנראה די והותר: באתר המבשלה מדובר על תהליך ייצור של 100 ימים לבירה. בהנחה שתהליך הבישול והתסיסה לוקחים יחד לא יותר מעשרה ימים, אזי יש לבירה מספיק זמן להשפיע על החבית.
התוצאה טובה, מעניינת: יש כאן יותר אומפף, ללא ספק. יותר צבע, יותר מתיקות ועם זאת קצת יותר ניחוחות מעושנים וחרוכים. אני לא אוהב סטאוט – קפה בעיני זה קפה, ובירה צריכה להיות בירה – אבל התוצאה כאן היא בהחלט נעימה. שוקולד, קצת טופי או סוכריות כרמית – מה שעושה לכם את זה – והכל בלי להעמיס על החיך. ג'יימסון יצרו משקה רך מאוד ושומרים יפה על הגוף הקל יחסית של הוויסקי האירי שלהם.
מחיר? 120 ש"ח. בהתחשב עם מה שאפשר לקנות במחירים האלה הרי שמדובר בתמורה טובה מאוד לכסף שלכם.