מה צריך לקרות כדי שהיקבים הגדולים בישראל ישתפו בינהם פעולה בנושא שיווק היין? השורה התחתונה? נס – כמה מילים על התערוכה עצמה, שיביאו אותי לנשוא הכתבה: קודם כל – היא קטנת-היקף יחסית לשנים קודמות. מספר האורחים שהגיעו מחו"ל הוא גדול יחסית (אני חושב שיותר מ- 30), ורובם מאסיה או ארצות הברית. אלה שני שוקים שמיכל נאמן, ממכון היצוא, אומרת ששווה לישראל להשקיע בהם: עיקר שיווק היין הישראלי עדיין בארה"ב (55%), אבל העליה הדרמטית ביותר ביצוא היא לאסיה – במיוחד לסין ויפן. למרות המחירים הגבוהים של היין הישראלי, שני השוקים האלה (יחד עם שוקים דרום-מזרח אסיאתיים אחרים) עדיין יכולים להוות שוקי יעד, שכן הם 'סובלים' בקלות יחסית מחירי יין גבוהים.
היה איזשהו נסיון לא ברור לקחת את נושא מסיבת העיתונאים שפתחה את הארוע לענייני 'נשים ביין', והוזמנו שתיים: ענת לוי – מנכ"ל יקבי רמת הגולן, ושושנה ויינר, מיקב 'שושנה'. שתיהן משכו בכתפיהן והודו שלא נתקלו בתקרת זכוכית או בעיה בעולם היין הישראלי בהקשר הזה. הנושא תמוה למדי, אני חייב לציין, במיוחד לאור זה שחלק גדול מאוד מהיקבים מעסיק נשים במשרות בכירות או משרות ניהול ביניים: רמה"ג, דלתון, עמק האלה, to name but few. בבנימינה וב'הרי גליל' היה יצוג לא רע בכלל לנשים, כל המטריה השיווקית של 'ברקן' נוהלה על ידי אשה עד לפני זמן לא רב ויש בוודאי עוד דוגמאות נוספות. בקיצור, אם לא קרה כלום בעולם היין הישראלי בשנה האחרונה, לא היו חייבים 'לאנוס את הסרגל'.
מה שכן העלתה ענת לוי, הוא עניין שיתוף הפעולה של היקבים בינם לבין עצמם בנושאים שיווקיים. לוי הביאה בתור דוגמא את אוסטריה, שבה התאגדו אלפי היקבים ויצרו מותג יין אוסטרי חזק. יורו מול יורו, יקבים מול ממשלה, והיינות האוסטריים מעוררים היום הרבה יותר עניין לא רק בעולם, אלא קודם כל מבית: הרקע לשיתוף הפעולה, אומרת לוי, חייב להיות קודם כל השוק המקומי.
הרקע לפעילות באוסטריה הוא קודם כל שערוריות היין שהיו שם, וכמעט מוטטו את הענף כולו. בארץ זה לא קרה, אבל יכול להיות שזה עוד יקרה. במצב הנוכחי, שבו אין פיקוח על הנעשה בתחום, רק אלוהים והמצפון האישי של העוסקים במלאכה יודעים מה פיזית יש בבקבוקים. אז נכון שחומרי הדברה כנראה שאין אצלנו ביין, אבל האם כל קברנה סוביניון הוא אכן קברנה סוביניון? האם כל מה שבא מהגליל, מקורו צפונה מקו רוחב 32.71?
אני די סקפטי ביכולת של היקבים הבינו-לים לשתף פעולה בינהם. בואו נגיד ככה: הם לא הראו או הוכיחו בגרות בנסיונות הקודמים, כאלה שעלו לא מעט כסף ודי הרבה יוקרה. הדברים לא נובעים רק מחוסר התאמה אישית בין האישים שמנהלים את היקבים, משחקי אגו וטינה, אלא לא מעט גם בהבדלי גישה ענייניים ותפיסה עסקית. כנראה שהרעיון של עבודה משותפת לשם הגדלת העוגה, והמשך תחרות בתוך העוגה פשוט לא מתאים לחלק מהגורמים וזה, כאמור, לצד השאלה של מי יוביל את המהלך, מי יקבע למי וכמה ישלם כל שותף. ככל הנראה צריכה לבוא איזו קטסטרופה, כדי שכולם יסכימו לבלוע כל אחד צפרדע משלו, ויעשו משהו. או זה, או שיכנס לתחום גוף בעל סגנון ניהולי שונה לחלוטין, שבאמת יבין את הנקודה הזאת. גוף כזה יכול להיות גוף בינלאומי, נניח, או כזה שיש לו גב ותרבות ניהולית בינלאומית.
כרגע אין יקב שיכול להיות אטרקטיבי לגוף גדול מחו"ל. ולו רק בזכות הגודל, כרמל עשויים להיות אטרקטיביים יום אחד, אם וכאשר יגמרו להתעסק עם הצרות הפנים-ארגוניות שלהם. ישנם קנדידטים נוספים, אבל כדי שליקב ישראלי תהיה אטרקטיביות, הוא חייב בעיקר להיות שווה משהו: רוב היקבים לא יושבים על אדמה פרטית, או שיש להם כרמים משלהם, והם לא רווחיים. אופציה אחרת היא של'הרצוג' ימאס לחפש מקורות שונים ל'גמלא האמריקאית שלהם, ובמקום לשלוח את פיטר שטרן שיערבב להם יינות מכל מה שמסתובב כאן, יבואו לקנות כאן יקב שיעשה להם יין כשר למותג שלהם. 'ניסים' מהסוג הזה תמיד עשויים להתחולל. מי יודע.