משפחת פלם חוגגת 14 שנה ליקב, ועושה את זה עם יין חדש, תחת תווית ומיתוג נפרדים לחלוטין מהרגיל. הבחירה בשם? לא במקרה…
עשר שנים אחרי שהיקב פעיל (בציר 2008) החליט גולן פלם שהוא מכיר את הכרמים שלו ואת עשיית היין ביקב, באופן שבו הוא רוצה להוציא יין פרמיום, שישקף את שנת הבציר ואת הפילוסופיה של היקב בכלל. התוצאה היא היין הזה – Flam Noble 2008.
השם עצמו נראה ונשמע קצת 'גבוה', נגיד ככה, אבל המקור הוא דווקא איטליה. השם, אומר גולן פלם, הוא תרגום לעברית של ה'נובילה' של מונטפולצ'יאנו: ה'וינו' שיש בו את העוצמות והקטיפטיות שמאז שלמד ייננות הוא אוהב ומחפש לעשות. יין מהסוג ה'גדול', אבל עדיין כזה שאפשר לאכול (ולשתות) איתו, עם אלגנטיות ועושר.
הרצון של פלם הוא גדול: היין הזה אמור לשקף את הידע וההכרות שלו עם הכרמים, את ההבנה שלו בעשיית יין ואת הסגנון האישי, בלי להאפיל על האזור והמסורת של הייננות.
עם כל החיבה לזנים ולעשיית היין האיטלקית, אומר פלם, עדיין צריך להסתכל על מה שעובד כאן ומה שיכול לתת כאן את התוצאות הטובות ביותר. אלה לא יכולות לבוא מסנג'ובזה ישראלי, ולכן פנה, בשנת 1998, לזנים הבינלאומיים – קברנה סוביניון ומרלו. נקודה נוספת היא נקודת האזור – הטרואר – ואפילו כאן, הבחירה בכרם בן זימרה לא היה בה די: היקב, הוא אומר, והיינן, חייבים להנחות את הכורם ולא לתת לו לעשות רק מה שהוא רוצה. האזור יכול להיות הטוב ביותר, אבל ללא הנחיה נכונה, גם הכורמים הטובים ביותר (פרידמן ואזולאי, במקרה של פלם), יתקשו להוציא את הטוב ביותר שיתאים ליקב. היין, אם כך, הוא כמיטב המסורת הפלמית, סינתזה של יכולות היינן והפרי: נקיון ותצוגת תכלית טכנית, עם הוצאת המקסימום מהפרי.
ל- NOBLE לא משתמש היקב דווקא בענבים העוצמתיים ביותר, אלא לאלה שמתאימים ביותר לסגנון היין שהם רוצים. כן, הפרי חייב לדעת להתמודד עם התיישנות ארוכה למדי בעץ, אבל התוצאה חייבת להיות 'ברת שתיה'. מנגד, גם החביות הן כבר לא אותן חביות שאיתן התחיל היקב: במקום החביות האיטלקיות, פלם עובדים יותר ויותר עם חביות צרפתיות קלאסיות; התאמה לזנים הבורדולזיים, ולאו דווקא ל'סגנון האיטלקי' שאיתו בא גולן מבית ספר.
היין (בציר 2008) עבר התיישנות של 20 חודש בעץ צרפתי חדש. זהו הבציר הראשון של היין שיוצא לשוק. השלד הוא קברנה סוביניון, אבל הדבר הזה משתנה, ובכל מקרה היקב לא ישמור על אותו ממסך.
בציר 2008 מורכב לכן מ: 61% קברנה סוביניון, 28% מרלו דישון ו- 11% פטי ורדו ממטע. אחרי החבית, היין שכב עוד כשנתיים בבקבוק. הצבע עמוק מאד, מבריק וטוב. האף מעט מעקצץ, טיפה מתקתק-אלדהידי, אבל מורכב מאוד ומצוין. העץ מורגש – חידודי עפרון – מתחת לזה יש מעט ירקרקות, שממשיכה לפה. כאן, המתקפה קטיפתית ועגולה, עם חמיצות גבוהה מאוד. את הכל מלווה לא רק פרי יער, אלא יש כאן בשרניות טובה ועסיסיות. זהו יין יבש, אכן עוצמתי ומלא, אבל עדיין 'בר תרבות'. הטאנינים טובים, והסיומת ארוכה להפליא, עם חמיצות גבוהה ומשהו חריף, של פלפל שחור. המחיר – 230 ש"ח (5,000 בקבוקים) – מרוחק במידה נכונה מיינות הריזרב, שהיקב מוכר ב- 165 ש"ח, ונראה כמו מחיר טוב ליין של יקב שכבר עבר משהו בנוף היין הישראלי… אפשר בהחלט לשמור לחמש-שש שנים הבאות.
היין מבציר 2009 – ארבעה חודשים בבקבוק בלבד בשלב זה (טעימה מוקדמת) ירוק מעט יותר, אבל גם קל יותר ו'מרחף' מהיין של 2008. הגוף שלו בינוני-מלא, אבל לא מעיק או כבד. הטאנינים הרבה יותר מורגשים בשלב הזה והחמיצות – בשמים (לא של- 2008 חסר משהו, בכיוון הזה). יש ביין הזה יותר קברנה סוביניון ופטי ורדו, על חשבון המרלו.