היינן יותם שרון חזר מתחרות היין Citadelles du Vin שבבורדו, ומספר על החוויות – ועל מה שמאוחרי המדליות…
עולם היין משופע בתחרויות יין. מקומיות ובינלאומיות, רציניות וקיקיוניות, מאות רבות של תחרויות יין מתנהלות ברחבי העולם. משמעות התוצאות של תחרויות יין שונות מהווה כר פורה לחילוקי דעות. מבקרי יין בפרט נוטים לשלול את תקפות התוצאות לטובת חוות דעת של אדם יחיד (רצוי הם עצמם). אין ספק שגם בטובות שבתחרויות, שני גורמים "מחלישים" את תקפות התוצאה:
1) יין נשפט על ידי צוות של מספר טועמים ומקבל ציון שהוא בהכרח ממוצע או עיבוד סטטיסטי דומה. ללא ספק יש יינות ש"מתפספסים" באופן שכזה, ויינות בינוניים עשויים להתבלט יתר על המידה;
2) הצרכן יודע מי זכה, אך לא מי השתתף, כלומר אילו הם היינות שלא זכו במדליה. כמובן, תחרות שתחשוף את כל היינות שהשתתפו בה מאבדת מיידית את זכות קיומה, שכן אף יקב לא ירצה שייוודע ברבים מי מיינותיו לא זכו באף פרס. כל יין נשפט לגופו ובטעימה עיוורת, כך שהימצאות יינות אחרים מאותה קטגוריה לא אמורה להשפיע. מצד שני, כשיין זוכה במדליה, טבעי שנרצה לדעת את מי הוא "ניצח", אלא שתחרויות יין אינן תחרויות ספורט.
בהחלט שמחתי כשהוזמנתי בשנית לשפוט ב-Citadelles. נהניתי בפעם הקודמת, תיכף תבינו מדוע. כמו כן התרשמתי מאוד מאופן ניהול התחרות. אז איך העסק עובד?
בתחרות התחרו השנה כ-1,000 יינות; כלומר, תחרות עם בשר, אך לא ענקית כמו התחרות שמארגן מגזין Decanter או זו של ה- IWSC, שמונות מעל 10,000 יינות. מבחינת "חווית המשתמש" שלי כשופט, המשמעות היא עומס טעימה סביר, שלדעתי בהחלט מתבטא בשיפוט הוגן ומדויק יותר. את היינות טועמים 50 שופטים, כ-20 מקומיים והיתר מכל קצוות תבל. זוהי בהחלט חבורה מכובדת, המונה ייננים, סומליירים, עיתונאים וכותבי יין, קניינים ואנשי אוניברסיטה.
הטעימה עצמה מתנהלת ע"פ כללי ה-OIV, ארגון היין הבינלאומי. הטועמים מתחלקים לעשרה צוותים בני חמישה טועמים; אחד מהם הוא ראש הצוות, או president du jury בפומפוזיות צרפתית חביבה. הטעימה מתנהלת בסבבים של 15 יינות. היינות נמזגים על ידי דיילות כאשר זהותם מוסווית לחלוטין, כל יין בתורו על מנת שלא יתחממו בכוסות. הכל מתנהל בשקט ובסדר מופתיים, כמכונה משומנת היטב. טפסי הטעימה נאספים אל ראש הצוות לאחר כל סבב ולאחר בדיקה שלא נשכח דבר הם מועברים לפענוח ממוחשב וניתוח סטטיסטי.
כל יום משלושת ימי הטעימה מתחיל בטעימת יין לשם כיול החיך (mise en bouche), מה שגם עוזר לוודא שחברי הצוות מאופסים ככל שניתן. הבדלים בין טועמים הם כמובן לגיטימיים אך אם הגרוע של האחד הוא המצוין של האחר, זו בהחלט בעיה…
עד 30% מהיינות יזכו למדליות, כאשר באופן עקרוני ציון 85 מזכה בכסף ו-87 בזהב. ככל שיכולתי לראות, לשופטים אין כל אפשרות להטות תוצאות בכל דרך שהיא. נקודה מעניינת היא שמנהלי התחרות כן מתדרכים את השופטים לתת עדיפות לעניין העונג שמספק היין כעת; בפשטות, לנקד גבוה יינות טעימים, זמינים ופתוחים, אף במחיר מחילה על פגמים (קלים בלבד) שלא יפריעו לחובב היין הטיפוסי. יין מבטיח ומרוכז, אך עפיץ וסגור, קטנים סיכוייו למדליה. יואיל ויחזור לכשיפתח ויתרכך, ויזכה אז!
בהקשר הזה, הצצה ברשימת הזוכים הישראלית מראה כיצד יינות מרוכזים ומרשימים, שאולי עדיין אינם מוכנים לגמרי, זכו בכסף, ואילו, לדוגמא, הפירותיות הרכה והמפתה של הרקנאטי פטיט סירה-זינפנדל זיכתה אותו בזהב. אגב פגמים, כל היינות עוברים אנליזה, ומה שלא תקני לא מוגש לטעימה כלל.
הטעימות היו מגוונות ובאופן כללי ברמה גבוהה, אם כי כטועם אתה יודע רק לאחר כל סידרה מהיכן היו יינותיה, ואינך נחשף ליינות ספציפיים כלל. טעמתי יינות לבנים מאזור בורדו וברז'רק, מהם אחד יוצא דופן: Bergerac Chateau Belingard Cuvée Blanche de Bosredon 2011 שזכה בזהב ופרס היין הצרפתי המצטיין. טעמתי לא מעט יינות מצ'ילה, בהם כמה מבוססי Carmenère שהיו נפלאים בעוצמתם הרעננה. אדומים מאזור ג'נבה, שוויץ לא ממש הרשימו; לא כך לגבי יינות אזור Alentejo בפורטוגל, אזור חם שמפגין התקדמות מעוררת קנאה. סידרת יינות מריוחה כללה גם ייינות מ-2004 ואף 2000, מהם כמה יוצאי דופן, בעלי אותה מורכבות מתובלת ועשירה של טובי יינות האזור. מצוות אחד שטעם יינות ישראלים ניגשו אלי כדי להחמיא, בעוד שחברי הצוות האחר דווקא דיווחו על לא מעט יינות נגועים בברט (Brettanomyces) ועל רמה כללית מעט מאכזבת. ואמנם ישראל זכתה בשמונה מדליות, כולל אחת זהב, מ-27 יינות; ירידה ביחס ל-2011, אז גרפו יינות ישראל 14 מדליות, כולל 3 זהב.
אחרי שעות העבודה…
ומה קורה לאחר שעות הטעימה? ובכן, אפשר לסמוך על המארגנים, וכל יום מלא באירועים שונים. כך גם הפעם. ביום הראשון נסענו ל- Château de Segonzac שבאזור Côtes de Blaye המשתרע על הגדה הימנית של ה- Gironde, כלומר על הגדה המנוגדת לזו שעליה משתרע חבל ה- Médoc המהולל.
בשאטו התכנס לכבודנו מסדר הכורמים המקומי שנקרא ה- Connétablie de Guyenne, אשר ברוב טקס והדר ימי ביניימי למדי צירף שניים מחבורת הטועמים לשורותיו – כבוד שפריבילגיה בצידו – חברי המסדר רשאים להיכנס איש למרתפו של חברו, ללא התראה ובכל שעה שיחפצו! הטקס לא שיעמם כלל, מאחר שצפינו בו תוך לגימת יינות מהאזור וארוחת צהריים טובה.
ביום השני, לאחר ארוחת אויסטרים ושאר שרצים שנערכה באוהל מחוץ לאולם הטעימה, התכנסנו לסמינר קצר על ענף היין באוסטרליה דווקא. מדובר במסורת בתחרות, בה כל שנה מציגים מי מהמשתתפים את הנעשה במדינתם. באופן הזה הצגתי את ישראל בשנה שעברה, ואילו נציג לבנון אלי מעמרי (Maamari) משאטו קסארה – שחסר לנו השנה – הציג את יינות לבנון. לפחות בבורדו יכולים ישראלי ולבנוני להיפגש ולדבר על יין! את אוסטרליה ייצגו Dave Mavor, קניין יין ו- Bill Hardy, מאושיות תעשיית היין האוסטרלית, אשר משמש היום כשגריר עולמי למותג Hardys .
לסמינר וטעימונת שאחריו התייצב קהל לא קטן מאנשי היין של בורדו וסטודנטים מהפקולטה לייננות של אוניברסיטת בורדו. מהטעימה אקח עמי שני לבנים מופתיים:
Tyrell Semillon Vat1 2006 שהינו סמיון קלאסי מעמק Hunter. רק 10.7% אלכוהול ועם זאת עמוק ועשיר, עדיין לא מאוד מפותח ארומטית אך מרתק.
2011 Petaluma Riesling, Hanlin Hill, Clare Valley – יבש, חד ופריך, ארוך, אלגנטי ועמוק, בוודאי יכול להתישן אך נפלא כפי שהוא.
ערבו של היום השלישי זימן לנו את גולת הכותרת, ארוחת נעילת התחרות. בשנה שעברה נערכה זו ב- Lynch Bages. השנה מארגני התחרות הגדילו לעשות והאוטובוס שאסף אותנו מהמלון נסע לכיוון סנט אמיליון ולבסוף פנה ובא בשערי Château Cheval Blanc האגדי! הגשם, שהלך והתעצם עת פסענו מהאוטובוס אל מבנה היקב החדש והמרהיב, לא יכל למצב הרוח המרומם ששלט בקבוצת הטועמים ברי המזל. את פנינו קיבל היינן הראשי, Pierre-Olivier Clouet, לסיור באולם המכלים ובמרתף החביות – על הכרמים הרטובים נאלצנו להשקיף מבעד לחלון. משם המשכנו לארוחת ערב בלתי נשכחת, בזכות החברה ובזכות היינות: Cheval Blanc 2000 ממגנום ו- Château d'Yquem 2005. טעמם של יינות אלו לא ימחה במהרה מזיכרוני!
(צילומים, אלא אם כן צוין אחרת, יותם שרון)
על יקב מעורר השתאות זה ברצוני להרחיב בכתבה נפרדת. אומר רק כי היה זה ביקור מעורר השראה, ויחד עם זאת גם הרהורים על המרחק הרב כל כך, מכל בחינה אפשרית, בינינו לבינם.