סוף העולם כנראה באמת קרוב: הסאגה ההסטורית הגדולה ביותר בתולדות המין האנושי שקשורה בבירה, מתחילה להשמיע קולות של גסיסה. האמנם? אחד הסיפורים המשעשעים ששמעתי בזמנו, הוא זה של באדוויזר-בודוואר, והמלחמה בינהן. מלחמה שמתנהלת ללא הפסק בעולם כבר כמה עשרות שנים, ושורשיה, אם יורשה לי להעלות את הסברה, נטועים עמוק בימיה העליזים של המלחמה הקרה: בודוואר, יצרנית הבירה "Ceske Budejovice", רשמה בחצי ממדינות העולם, וישראל בתוכה, כינוי מקור אזורי "Budweiser Bier". השם הזה הוא נגזרת של השם הגרמני של העיר בצ'כיה בה מיוצרת הבירה שלה (Budweis). האמריקאים, לעומת זאת, החלו לייצר את הבירה שלהם קודם לבודוואר, ומשווקים את הבירה תחת השם הזה כבר 100 שנים, ואולי יותר. בדרך הם רשמו את השם – כסימן מסחרי, לא אזורי, כמובן – במדינות שונות ורבות. במדינות שחתומות על אמנה בינלאומית (ישראל בתוכן) לשמירה על כינויי מקור אזוריים, קיימת הבעיה. ברגע שבו האמריקאים ניסו למכור את הבירה שלהם, קפצה הצ'כית ואמרה שהם מפרים את ההגנה שניתנה לה על כינוי המקור שלה: "חס וחלילה שצרכני הבירה יטעו לחשוב שהבירה האמריקאית מיוצרת בצ'כיה!" הם אמרו.
לאמריקאים היו שני אינטרסים להלחם בצ'כים: אחד – עניין מסחרי-ענייני: הם רצו למכור את הבירה שלהם באירופה, ובכל מקום אחר בעולם, באופן חופשי. השני היה היותה של צ'כוסלובקיה חלק מהגוש המזרחי: אני נוטה להניח שהם קיבלו לא מעט רוח גבית בסכסון הזה, ומה אכפת, אם בדרך לווגאס אפשר גם לדפוק איזה 'קומוניסטית'?
פסיקה של בית המשפט העליון באוסטריה, שניתנה ממש לאחרונה, הסירה את צו המניעה בן 12 השנים שקיים באוסטריה, על מכירה של 'American Bud': הבירה שאמריקאים רצו למכור באוסטריה, אחרי שבית המשפט האירופי פסק קודם לכן ששני היצרנים צריכים לחלוק את השם BUD בינהם, בכל רחבי השוק האירופי. הצ'כים התנגדו ליישום הפסיקה באוסטריה, כיון שהאחרונה חתומה על הסכם משנת 1976, שבו מתחייבת אוסטריה לכבד את הסימנים הצ'כיים, והעניין הזה לא התקבל. זאת הידיעה האחרונה בסאגה המשפטית הזאת, שהיא אולי מלחמת הסימנים המסחריים הוותיקה ביותר, שעדיין מתנהלת.
ככלל, נראה שבסוגיה הזאת מתחיל להסתמן פתרון אירופי חכם, שבית המשפט האוסטרי הלך לפיו: לפני ממש חודש, פרסם בית המשפט האירופי פסיקה לגבי השוק הבריטי. שם, הוא אמר, לאמריקאים יש בהחלט case לטעון נגד הצ'כים ורישום הסימן האזורי שלהם: האמריקאים רשמו את השם המסחרי שלהם בבריטניה בשנת 1979, ואז, בשנת 1989, בעוד הבקשה האמריקאית בכלל בדיון, הגישו הצ'כים את הבקשה שלהם להגנה על שם אזור (דיון נפרד).
החוק בבריטניה מתיר לשתי חברות לעשות שימוש באותו שם מסחרי, כל עוד הצרכנים לא ניזוקים, במיוחד אם הם ממילא נמכרים שם כבר. לכן, בפברואר 2000, התירו בבריטניה לשתי החברות לרשום את השם. מישהו במשרד המשפטים הבריטי בוודאי חתם שם על משלוח הניירת לארכיון, כיבה את האור וחשב שבזה הוא מסיים את העניין, אבל לא: בשנת 2005 נזכרו האמריקאים שהבקשה שלהם היתה קודמת לזאת של הצ'כים, ופתחו את כל העניין, ומאז הוא היה בדיון.
עכשיו, אמר בית המשפט האירופי, כדי שיהיה בכלל ערך לכל סט הטיעונים הזה, צריך להוכיח שהצרכן הסביר ניזוק מהשימוש ה"בלתי הוגן" בסימן: האם הוא מתבלבל בין באדוייזר לבין בודוואר???
"שתי הבירות האלה שונות לגמרי," אמרו השופטים – ואני סבור שבכך הם הוכיחו הבנה מדהימה בבירה – הן נמכרות במחירים שונים ונתונות למהלכים שיווקיים אחרים." הם החזירו את הדיון לבתי המשפט של הממלכה המאוחדת, ובעצם אמרו, במילים פשוטות: תגידו להם שיפסיקו לבלבל את המח. כל אחד יודע מה ההבדל בין זאת לההיא.
The Court notes that, according to the referring court, although the names are identical, United Kingdom consumers are well aware of the difference between Budvar’s beers and those of Anheuser-Busch, since their tastes, prices and get-ups have always been different. Likewise, it follows from the coexistence of those two trade marks on the United Kingdom market that, even though the trade marks are identical, the beers of identifiable as being produced by different companies.
(מתוך ההודעה על פסיקת בית המשפט האירופי)
במילים אחרות, מה שבית המשפט האירופי עשה, הוא להזכיר לכולם שהחוק נועד למטרה מסוימת – גם חוקים מסחריים – והוא ההגנה על הצרכן. אם הצרכן לא מתבלבל, ולא ניזוק, אין מקום ליישום הגנה מסחרית כזאת או אחרת. "תנו לשוק לעשות את שלו, ונראה מה יקרה." אמרו בעצם השופטים.
אז מצד אחד הם סגרו את הפינה באירופה ובכל אירופה. מצד שני, הם החזירו את הדיונים לבתי המשפט המקומיים, של המדינות השונות. הדבר הזה כשלעצמו פותח פתח חדש למלחמות מקומיות, והסאגה, יש להניח, תמשך.
ומה בארץ?
המאבק נמשך על פני שנים ארוכות של דיונים והתדיינויות, כולל שני דיונים בבית המשפט העליון וערמות של ניירת ותיקים שהצטברו במשרדי רשם הפטנטים. בדרך היו ערעורים באשר לסמכותו של רשם הפטנטים לדון בשאלות מסוימות, ובשאלה (בשנת 1995), האם הסימן של בודוואר עדיין רשום בכלל, אחרי שצ'כוסולובקיה נעלמה מעל המפה המדינית. כיום, אמרו לי במשרד המשפטים, כל ההליכים ביחס לסימנים הרשומים תחת השם Bud הסתיימו לאחר הגשת הסכם בין הצדדים המאפשר שימוש מקביל של הסימנים. התקבלה למעשה אותה הלכה שהבריטים קיימו לפיה את הסטטוס קוו שלהם, בדבר רישום של שני בעלי אותו סימן מסחרי (סעיף 29 לחוק). כיום הסימנים רשומים זה לצד זה בפנקס סימני מסחר, וזה שאין בארץ באדוויזר אמריקאית, אלא 'רק' בודוואר צ'כית, זאת, ככל הנראה, כבר הבעיה שלנו.