גראפה די חדשה בישראל: מרולו – Marolo: זיקוק קפדני קצת משנה חשיבה
ישראל לשמן עוסק ביבוא ושיווק של חומרים לייצור מעגלים מודפסים; ה'לוחות' הירקרקים האלה, שעולים לכם ימבה כסף, בכל פעם שהמקרר מזייף או שמכונת הכביסה שלכם נעצרת לכת באמצע כביסת המדים של יום שישי בבוקר (טפו-טפו). אני מציין את זה, כי לשמן – שבעצם לא הייתה לו לפני כן נגיעה לעולם היין והאלכוהול – החל להביא ארצה לפני פחות משנה את הגראפות של Marolo, שבפיימונטה.
מרולו הוא יצרן יחסית צעיר, במושגים של עולם הגראפה וייצור יין ומשקאות אחרים באיטליה בכלל. הבית נוסד על ידי פאולו מרולו בשנת 1977, מתוך רצון לשמר עשיית גראפה בעיירה שלו – Alba – ולעשות את זה בצורה שתהיה נאמנה לזנים המקומיים ולטרואר המקומי. נכון, הרבה מאוד יצרנים מספרים ואומרים את זה, אבל בטעימה עם בנו של פאולו, לורנצו, אני מבין גם מה הפרקטיקה שעומדת מאחורי העניין:
לפני כמה שנים כתבתי על יצרן גראפה אחר – פולי – שאמר שהוא מבקש לקחת תמיד קליפות שיש בהן כמה שיותר נוזל אחרי התסיסה. "זגים יבשים הם לא טובים," הוא אמר לי בביקור הראשון שלו בישראל, למעשה, "כיון שהם נשרפים מהר (1) ובגלל שלא נותר בהם למעשה יין (2).
קל להבין את זה, כשאתה יודע שפולי, כמו לוי וכמו אחרים, מגיע מעשיית גראפה מסורתית, שבה הרתחת הגפת נעשתה כמעט תמיד על אש ישירה. פולי אמנם עובד על באן מארי (אדים וקיטור), וזה אחד הדברים הטובים שלו, אבל אם להאמין למתודה של פאולו מרולו, הוא משמר את החלק של זגים 'רטובים', ללא צורך, ואפילו – חייבים לומר – שלא לטובת העניין.
לורנצו מרולו אומר שהם לוקחים את זגים כאשר הם ממוצים ומיובשים כמעט ככל האפשר. למה זה? כיון שאם כל חומרי הטעם והצבע נמצאים על הזג, הרי ששם נמצאים גם רוב מאפייני הטרואר, וזה מה שיש למצות ולקחת. אם לוקחים יותר נוזל, הוא אומר, מתקבלת גראפה יותר אופיינית ליין אולי, אבל פחות למה ש'עושה' אותו.
אין לי מספיק ניסיון בתחום בכלל ורפרנס להשוואה אם זה נכון או שזה נכון, אבל התוצאה הסופית היא אם המבחן, והיא טובה מאוד.
הגראפות של מרולו, שאותן טעמתי ב'סומלייה' האחרון בתחילת השנה, מלאות ארומות וטעמים, הן עשויות היטב ונקיות מאוד וגורמות לך בהחלט לרצות מהן 'עוד'.
את המוצרים אפשר להשיג פה ושם בחנויות יין ומשקאות, אבל יש גם קשר ישיר ליבואן, חברת אוקטבה שיווק, בזכרון יעקב (054.4588593). המגוון בינתיים די מצומצם, אבל אני בהחלט מקווה שהוא יתפתח ויגדל. כדי שזה יקרה, צריך קצת לקנות…
Marolo Grappa di Arneis
ארנאיס הוא זן פיימונטזי מקומי. הגראפה שייכת לסדרה הבסיסית יותר, אבל אל תקלו בה ראש: מדובר בגראפה חלקה מאוד, אוורירית ממש ופרחונית. כ- 200 ש"ח.
Marolo Grappa di Gewurtztraminer
עוד אחת מהגראפות הזניות, שאינן מתיישנות: מאוד גוורצטרמינר, למרות שדי מאופקת. קצת מפולפלת-מתובלת בסיומת. יופי של גראפה, שלא נסחפת לבנאליות. כ- 200 ש"ח.
Marolo Grappa di Moscato
עוד זן 'מסוכן' מבחינה ארומתית: למוסקט לא חסר שום דבר בכיוון הזה. הגראפה הזו כבר עוברת התיישנות קלה בעץ. היא מאוד נעימה, חלקה מאוד ובעלת 'גוף' נעים. סביבות 220 ש"ח
Marolo Grappa di Barolo
יש הרבה יצרנים שמייצרים גראפות שזה מקורן (בארולו) ומרולו לא שונים בעניין הזה: הגראפה עוברת התבגרות של ארבע שנים בחביות קטנות. יש בה ארומות של וניל והיא עגולה מאוד, וחמה. 50% אלכוהול, בהשוואה ל- 42% של הגראפות הרגילות.
למזקקה יש מגוון שלם נוסף של מוצרים, חלקו בדקנטרים יפהפיים של ממש, שבטח יעלו כאן ארבע ספרות. מה שעוד טעמתי היו דוגמאות מתיישנות – בנות חמש שנים ויותר – אבל יש גם ליקרים, כמו ה- M, שאולי יגיע, שמבוסס על קמומיל (בבונג) ודבש. קצת כמו תה קמומיל, רק בלי התה…