LIV-EX פרסמו את דו"ח ה- en-primeur ולמרות כותרת שנראית אופטימית, הסיכום שלי נראה רחוק מזה.
הדוח עצמו לא עונה על השאלה הזו, אבל הנתונים בעמוד הראשון (טבלת ה-return) מספרים סיפור הרבה יותר מערער מהכותרת הדי חלשה ממילא.
מתוך 17 השנתונים (2008-2024) שנסקרו, רק שבעה הראו תשואה חיובית נכון להיום, ו-10 הראו הפסד. השנתונים הגרועים – 2021 (-43.3%), 2018 (-27.6%), 2017 (-28.4%), 2022 (-28.4%), 2020 (-30.3%) – מספרים סיפור של למעלה ממחצית הבצירים.
שוליי הסחר (UK merchant margin) נעים סביב 9-20%, מה שאומר שגם כשהמשקיע "מרוויח" על הנייר, חלק נכבד מההפרש בין מחיר ex-chateau למחיר שוק נבלע במערכת ההפצה לפני שהוא מגיע אליו; תמיד יש מי שמרוויח, בסופו של דבר, אבל זה לא המשקיע.
הדוח עצמו, וצריך לזכור ש- Liv-ex הוא גוף שמרוויח ממסחר ב-En Primeur – מציג את התמונה באור חיובי ("there's yet hope" כבר בכותרת), אבל אפילו הם בעצמם מודים שזה "נדיב מדי" לקרוא לקמפיין הזה משהו אחר ממאכזב.
בסופו של דבר, גם ההשוואה ל-2014 (שבדיעבד "הצדיקה את עצמה") היא נקודת נתון בודדת שנבחרה בדיעבד מתוך 17 בצירים, שרובם לא הצדיקו את עצמם. זו הטיה קלאסית או צ'רי פיקינג, כאשר לוקחים את המקרה שהצליח ובונים עליו נרטיב. הסיכון בגישה של "תקנה עכשיו כי 2025 דומה ל-2014" הוא שאתה בעצם מהמר על דפוס שמופיע במיעוט מהמקרים.
מה שכן עובד לפי הדוח עצמו והוא די ברור, הוא משהו שלא מייחד את עולם היין, אלא נכון לכמעט כל השקעה. ביקוש סלקטיבי מאוד ודברים שמצליחים גם על רקע לא טוב של הכלל. Cheval Blanc, Margaux, Lafite, Batailley. כלומר אם יש כאן הזדמנות, היא לא ב"בורדו" כקטגוריה אלא בשמות ספציפיים מאוד עם נדירות ומוניטין, לא בקנייה רחבה.
אם השאלה שאתם שואלים את עצמכם "האם בורדו הוא אפיק השקעה טוב באופן כללי" – הנתונים מצביעים על תשואה לא עקבית, תלוית עיתוי כניסה, עם עלויות תיווך משמעותיות ונזילות מוגבלת. זה לא תואם "השקעה טובה" במובן הסטנדרטי, אלא יותר ספקולציה ממוקדת בשמות מובילים, עם הסתברות גבוהה להפסד בשנתון ממוצע.
עוד נקודה לזכור, היא שלא הכול תלוי באיכות הבציר (גם אם היא טובה). הדור הקודם של אספני היין יוצא יותר ויותר מהתמונה, והדור החדש אוסף דברים שהם יותר "לשתייה" מאשר להשקעה.
