התרגלנו כבר לשמוע על המענקים והסיוע שנותנות מדינות אירופה יצרניות היין הגדולות לסקטור היין שלהן. צרפת הודיעה ממש בימים אלה שהיא תעניק לא פחות מאשר 150,000,000 (מאה וחמישים מיליון) יורו לכורמים וליקבים בצרפת, לצורך עקירת גפנים. המפתח הוא 4,000 יורו ל- 10 דונם.
יין בשני יורו
זו לא הפעם הראשונה שהם מסבסדים את התעשייה שלהם בצורה כזאת או אחרת. הם גם פונים אחר כך לאיחוד האירופי כדי לקבל סיוע כספי במענקים שהם נותנים, ומקבלים. מה שזה עושה, כמובן, זה מאפשר לשמור על היקבים ועל התעשייה בכלל מפני ירידת מחירים בעקבות עודפי יין שנוצרים מדי כמה שנים. הסובסידיות יכולות לבוא בצורה הזאת – עקירת כרמים – או בצורת מימון זיקוק של עודפי יין, ועוד.
תעשיית היין בצרפת סובלת מבעיות אקלים ומירידה מתמשכת בצריכת היין – במיוחד היינות האדומים – ומהמתחים הגיאופוליטיים השונים (בצרפת ומחוצה לה – ירידה ביצוא לארה"ב, למשל, של יינות 'גמורים', לצד עלייה בבאלק לייצור יין זול).
מדיניות זו של סבסוד עקירת גפנים נועדה לאזן את ההיצע למול שוק מתכווץ, אך היא גם זוכה לביקורת מצד חלק מהיצרנים הטוענים שהיא עלולה להפוך אזורים דרומיים לפגיעים יותר לשריפות יער. צעדים נוספים שהממשלה מציעה כוללים הארכת הלוואות מבניות עד סוף 2026 והקלה בחלק מהתשלומים החברתיים (כפי שפורסם).
פיצוי או תמיכה בישראל?
לפני כמה שנים התרחש כאן אחד הברוכים הגדולים ביותר שידע הענף מזה שנים: שתילים מאולחים בווירוס קיפול העלים (Leafroll Virus) הגיעו לשוק, לא מעט בעקבות מחדל של משרד החקלאות והאגף להגנת הצומח. מכשור מיושן לבדיקות, חוסר אחריות לכאורה של אנשי המשרד בשטח, ועוד כהנה וכהנה, הובילו בסופו של דבר לכך שב- 2007 הייתה התפרצות גדולה של הווירוס כמעט בכל הארץ. היות והטיפול המעשי הכמעט יחיד בנושא הוא עקירת הגפנים (ניתן להגביר את תגובתיות הגפן לווירוס באמצעות ריסוס פוליסכרידים מכיטוזן), ההפסדים לכורמים וליקבים היו אדירים.
המדינה לא תמכה בנושא, למרות שהרשויות הרלוונטיות היו אחראיות במדה רבה. "היה רצון לעשות את זה," אמר לי מנכ"ל מועצת גפן יין, צחי דותן, "אבל המלחמה הביאה לקיצוצי תקציב וגם החלק הזה נפגע." למה לא היה פיצוי מלכתחילה במשך כל כך הרבה שנים? אולי לדיכטר הפתרונים, או לסמוטריץ'. בכל מקרה, ניתנו הקלות ביבוא חומר גלם לנטיעות ונעשה מאז מחקר, אבל הדברים היו יותר בגדר 'סגירת אורוות ריקות', מאשר פיצוי כספי הולם. המדינה נתבעה לפחות בשתי תביעות, אבל אלה נדחו בינתיים (ערעור אחד מתנהל בזמן זה בעליון).
מדברים הרבה מאוד על יוקר המחיה בישראל. חובבי יין מתלוננים – בצדק – על מחירי היין הישראלי בהשוואה ליין האירופי או האמריקאי. כשרות היא בהחלט סיבה אחת, אבל רשלנות המדינה והיעדר תמיכה ראויה, עודף מחריד ברגולציה ומירור חיים שיטתי, רשלנות על כל צעד ושעל (הספקת מי השקייה מלאי חול, למשל?), אשמים לא פחות בכך שמחירו של בקבוק יין סביר לעולם יהיה כאן גבוה.
גרוע מזה: החקלאות הישראלית מוזנחת מזה שנות דור, מאז שמי שאחראי למחדל ה-7 באוקטובר, האדון נתניהו, אמר "הכול אפשר לייבא." והפקיר את החקלאות שלנו ואת המשק הישראלי לחסדיו של ארדואן.
צילום מאת Spencer DeMera באתר Unsplash
