תקן היין, משקה מבעבע אחד ותהייה בצידו

בישראל יש משהו שנקרא תקן היין. הרעיון הוא להגן על צרכני היין, שידעו מה הם שותים: מה אפשר להוסיף או שלא ליין, ולמה אפשר לקרוא בכלל יין. לא תמיד זה ברור

תקן היין הישראלי, כמו תקנים אחרים בעולם, מגדיר מה מותר ומה אסור לעשות בכל מה שקשור ביין: הוא מגדיר תהליכי ייצור, מגדיר מה מותר להוסיף ליין, אם בכלל, איך אורזים ואיך מסמנים.

המאמר הזה עוסק במשקה שהיבואן כותב עליו שהוא 'יין מבעבע'. הוא קיבל לשם כך אישור מטעם משרד הכלכלה, למרות שהמוצר אינו מוגדר על פי תקן כ'יין מבעבע'. בנוסף, התכולה על פי היצרן, כפי שהיא מופיעה על גבי הבקבוק, שונה מזו שהיבואן מגדיר.

מכון התקנים הודה שהוא טעה בסיווג המוצר כ"יין". על פניו יכולה לקרות טעות, אבל המוצר שונה כל כך מיין, שנראה שהייתה כאן לכאורה התרשלות של ממש. בנוסף, יש הבדלים גדולים בין תוויות היבואן והיצרן, כולל פרטים שנוגעים ליין הבסיס ממנו מיוצר מוצר זה, שמשליכים גם על כשרות.

האם להאמין ליבואן או ליצרן?

מה צריך לעשות הצרכן המבולבל, אם יש לו ספק? ומה קורה אם הוא לא קורא או מבין אנגלית, למשל?

תקן היין מגדיר מה מותר לכתוב על בקבוק משקה – יין או לא יין – ומה צריך לכתוב על הבקבוק, שאינו כולל את סימון ה- 30 אגורות למשל, או האזהרה מפני צריכה מוגברת (שאמורה להיות על רקע לבן, בגודל של 15% משטח התווית*). התקן מדבר על דברים שקשורים בנוזל עצמו, כמו ריכוז אלכוהול וערך קלורי, ועוד.

מעבר לכך, אם הוספו למשקה תוספות שונות, יש לציין אותן.

הדברים אינם מחייבים רק יצרנים מקומיים, אלא גם – ובמיוחד – יבואנים. האחרונים צריכים להגיש כל תווית ותווית שהם רוצים למכור בארץ לאישור מכון התקנים או מכון היין ואלה אמורים לבדוק את תקינות התווית: האם האותיות גדולות מספיק? האם רשומה תכולה נכונה למוצר ומהי ההגדרה שלו. הם אמורים להשוות את מה שהיבואן מגיש לאנליזות כימיות, למשל.

אחרי שהמוצר או היין מקבלים אישור על התכולה ועל התווית, הם מקבלים אישור יבוא ממשרד הכלכלה.

מהו "יין" על פי תקן היין?

"משקה המיוצר באופן בלעדי על ידי תסיסה כוהלית (שלמה או חלקית) של ענבי יין (מרוסקים או שאינם מרוסקים) או של תירוש ענבים."

היו לי כבר כמה מחלוקות, גם עם ייננים מדופלמים וותיקים שאני מאוד מעריך, בקשר למה שאפשר לקרוא לו יין, ומה שצריך להיות 'משקה מבוסס יין' או 'משקה מבוסס פרי הגפן'. הפעם האחרונה הייתה לגבי הוספה של מיץ (תירוש) ליין, והאם זה תקני. השאלה ההיא נשארה תלויה ועומדת, נגיד ככה.

והנה בא המוצר הבא, שלגביו אין מחלוקת על כך שלא מדובר ביין, אלא במשקה יין, ובכל זאת היבואן קורא לו "יין מבעבע".

המדובר הוא במוצר שנקרא Borgo Sole Rose או בורגו סולה רוזה, בעברית. היצרן – יצרן איטלקי גדול, בשם Decordi כותב עליו שהוא Aromatized Wine Based Drink, כלומר "משקה מתובשם (תחדיש שלי, לצערכם) מבוסס-יין", או במילים אחרות "משקה מבוסס-יין".

על התווית האחורית כותב היצרן "Aromatized Wine-Product Cocktails with Rose Flavor", והוא חלק מסדרה שלמה של מוצרים כאלה שביניהם יש אחד בטעמי מלון, למשל.

היבואן הישראלי מכנה את המוצר: "יין מבעבע רוזה מתוק בעל חוזק כוהל נמוך".

למה תיאור כל כך ארוך? כיון שריכוז האלכוהול הוא בין 4.5% ל- 8.5%, ולכן הוא מוגדר 'ריכוז אלכוהול נמוך'. אבל האם זה בכלל יין, או 'יין מבעבע'?

התקן אוסר על הוספת מים, צבעי מאכל או חומרי טעם וריח ליין. אם עושים את זה – ודי בהוספה של מים – מאבדים את ההגדרה של יין, שהיא:

"משקה המיוצר באופן בלעדי על ידי תסיסה כוהלית (שלמה או חלקית) של ענבי יין (מרוסקים או שאינם מרוסקים) או של תירוש ענבים."

"משקה שמיוצר באופן בלעדי על ידי תסיסה כוהלית". זאת אומרת לא משקה שנוצר על ידי תסיסה וגם דברים אחרים, אלא רק על ידי תסיסה.

למשקה הזה, אומר היצרן, הוספו: מים, סוכר, דו תחמוצת הפחמן, חומצה מאלית, ארומות שונות וצבע מאכל, שמיד נדבר בו – טרטזין צהוב E102.

היבואן כותב דברים אחרים לחלוטין, כולל צבע מאכל אחר (אלורה), אבל הוא לא מסתיר את התווית האיטלקית שעליה מצהיר היצרן דברים אחרים.

לדוגמא, כאשר שאלתי לגבי עניין הטרטזין, שלא מופיע על התווית בעברית, והוא אלרגן שחייב בסימון, נעניתי:

"במוצר בארץ אין טרטזין. הוא הותאם במיוחד לשוק הישראלי, ולכן כשר. הוא שונה ממה שאתה רואה באתר של היצרן האיטלקי."

אז כאמור, לא באתר, אלא על תווית המוצר עצמו – על אותו בקבוק. שנית, אני לא רוצה להטיל ספק במהימנות של היבואן, אבל נראה לי מוזר לייצר תווית חדשה, לשוק הישראלי בלבד, שעליה משאירים טקסטים לא רלוונטיים. זאת, מה גם שמדובר בתווית שאינה מודבקת, אלא בשרוול שרינק, שממילא יש לייצר מחדש.

המשקה הזה בעייתי לכאורה גם מאספקטים אחרים. נושא הכשרות, למשל.

על יינות מברכים מה שמברכים. בורא פרי הגפן או ברכות אחרות. על המשקה הזה אין "שברכו". למה? אולי בגלל שתכולת היין שבו או מקור היין שבו לא ברור? אני לא יודע. הגוף שנותן את הכשרות הוא "מאור הכשרות".

רשלנות? טעות? או אי הבנה של תקן היין?

שילוב לא מוצלח של הכול, אני חושב, אבל זו רק המחשבה שלי. מכון התקנים אמר למשל "טעינו".

אבל השאלה היא אחרת: מכון התקנים הוא זה שנתן את האישור לתווית ואילו משרד הכלכלה נתן "אישור מיוחד ליבוא משקאות משכרים". מעבר לטעות בשאלה "האם זה יין", לא חסרים כאן הלוא דברים אחרים שאמורים לעורר שאלות.

על התווית כתוב "יין מבעבע", כאשר המשקה אינו יין מבעבע, כאמור. יתרה מזאת, על התווית לא מופיעה תוספת של פחמן דו חמצני, כאשר רוב הסיכויים – ואני אומר "רוב הסיכויים", כיון שאני לא יודע בפועל אם וכמה CO2 הוסיפו למשקה – שהיה צורך לכתוב פד"ח ברשימת הרכיבים כמו שיש על התווית באנגלית).  היבואן כותב "יין לבן מבעבע" ברשימת הרכיבים. האם זה באמת 'יין לבן מבעבע' או פשוט יין, כמו שכותב היצרן?

יין מבעבע בתור בסיס למוצר כזה? אם רוצים להשתמש ביין מבעבע בתהליך הייצור, חייבים להשתמש במילוי בשיטות שונות מאלה שמשמשות ל'Aromatized Wine Product".

ומה לגבי חומרי הטעם והריח? האם אנחנו צריכים להאמין ליבואן, שאומר שהמוצר הותאם לשוק הישראלי, והוא לא מכיל טרטזין, אלא צבע מאכל אדום? אולי כן, אבל יש כאן כל כך הרבה שאלות, שהטלת ספק היא פשוט טבעית.

יש מגוון שלם של דינים שחלים על יבוא משקאות משכרים. אבל בהעדר התאמה בין מה שכתוב על התווית בעברית, לתווית בלועזית, האם מישהו בודק שאכן מדובר בצבעי מאכל אחרים?

בדיקת החובה  – האנליזה – של יין ומשקאות דומים (סנגריה וכו') לא כוללת בדיקה של חומרי צבע, אלא סוכרים שונים ואלכוהול. למה זה? כיון שהמוצר הזה הוגדר "יין מבעבע" ולכן עבר את הבדיקות שתואמות ליין.

מכון התקנים בודק את מה שהתקן מחייב אותו, ולכן אנחנו נשארים עם תווית שעליה כתוב בעברית דבר אחד, ובלועזית – דבר שני.

מה אמור לעשות צרכן, שעומד מול מדף בחנות יין ורואה מוצר כזה? למי עליו להאמין? האם הוא יכול לסמוך על שומרי הסף – מכון התקנים או משרד הכלכלה – שהם עשו בדיקה והישוו בין תכולת המוצר ומה שמופיע על גבי התווית?

האם הוא אמור להאמין ליבואן, שאכן המוצר שונה מזה של המוצר בחו"ל, ולא משנה מה כתוב על התווית? כזה שנעשה מיין מבעבע (ובוקבק אחרת) ולא מיין בסיס, שהוסף לו CO2, למשל? או שאין בו טרטזין?

ממשרד הכלכלה נמסר לי שהם מקבלים הוראות ואישורים ממכון התקנים. אם מכון התקנים אישר להם את התווית והמוצר, הם מנפיקים אישור יבוא. בכל אופן הם פנו למכון התקנים בבקשת הבהרה.

ממכון התקנים נמסר לי ש'אכן חלה טעות בסיווג המוצר'. "קיבלנו פניה ממשרד הכלכלה, שהייתה תלונה בקשר למוצר הזה ("אני מניחה שמאחד המתחרים", אמרה הדוברת – וכנראה שהם אלה ששומרים עלינו, אם ככה) והיא עברה ברור. עוד באותו יום נשלחה הוראה חדשה למשרד הכלכלה וליבואן, ועליו להחליף את התוויות בתוויות נכונות. כל מוצר שישוחרר לשוק החל ב- 26 באוגוסט (תאריך ההוראה ש.ק.) חייב בתווית מתוקנת."

עדכון: 22:00 | 3 בספטמבר 2020

לאחר פרסום הכתבה, ביקש דובר בנא משקאות, רן רהב, לפרסם את התגובה הבאה:

"ההשוואה בין המוצר בארץ למוצר באתר היצרן לא נכונה ולא תקנית, ואף הודגש בפניך שהמוצר שונה כיוון שהתמציות בהן השתמש היצרן לא קיימות במוצר המשווק בישראל וכי המוצר בישראל בעל כשרות. 
על גבי המדבקה לא מופיע כלל מרכיב בשם טרטזין, כיוון שהוא אינו קיים במוצר וזאת על פי דו״ח של מכון התקנים שבנא משקאות קיבלו, ובהתאם הופקה מדבקת מוצר עם כל המרכיבים שהתבקשו להציג. 

כמו כן, פנייתך למשרד הכלכלה ומכון התקנים בניסיון לפגוע במוצר ובטענה שלא יאשרו לרשת לשווק אותו עם התווית הנוכחית לא רלבנטית מכיוון שהמוצר כבר קיבל את כל האישורים הנדרשים, ועל כן  משווק ונמכר ברשת. 
לא קיים שום איסור מכירה של המוצר בישראל ויש בידנו את כל האישורים הנדרשים של משרד הכלכלה ומכון התקנים. 
בנוסף ובשונה ממה שכתבת, הם מעולם לא התבקשו להחליף תוויות על המוצר והוא משווק בהתאם לכל האישורים הנדרשים."

כמובן שלא היה שום ניסיון לפגוע במוצר מצידי – אין לי בכך שום עניין. כאמור, בשיחה איתי ציינה דוברת מכון התקנים את העובדה שסיווג המוצר תוקן על ידיהם והרשת (היבואן) התבקשה לתקן את התווית ואף שלחה תווית מתוקנת ומעודכנת.

*הוסף למאמר ב- 4 בספטמבר, 11:36. הוסף גם קישור תקן האירופי בעניין 'קוקטיילים' מבוססי יין.