אם ניסיון של הממונה על התקינה במשרד הכלכלה לייתר סעיפים שלמים בתקן היין יצליח, לעולם לא נוכל לדעת יותר מאיפה באמת מגיע היין הישראלי שאנחנו שותים או מה הוא מכיל
זאת אומרת, אם הוא באמת מגיע מישראל, או שמאיפשהו אחר.
משל הדברים הבאים, אני לא יכול להימנע מהקבלה לשני דברים אחרים:
1. פוליטי: רק לאחרונה התלוננה שרת המשפטים שקד, על כך שלא ייתכן, ומשכך היא לא מוכנה לתמוך בכך שפקיד כלשהו – קרי היועץ המשפטי לממשלה – יחליט מי יהיה ראש הממשלה של ישראל (אני לא נכנס לוויכוח, כי אין).
2. מסחרי: לפני כמה שנים (2012, אם אני זוכר נכון) היה דיון שלם האם שמן זית ישראלי יכול להכיל שמן זית או זיתים מחו"ל, או לא. מסיבות שאני חושד שהן מסחריות לגמרי, ועדת התקן לא נכנסה לעניין הזה, וכך נוצר מצב שבו הצרכן לא יכול היה לדעת אם שמן הזית מתוצרת ישראל, הוא אכן ישראלי – או לא. הדבר הזה נגע במיוחד בכיסם של יצרנים גדולים, שכן הם נוהגים לייבא שמן וזיתים מחו"ל, לעצור שמן בישראל או למהול את המיובא.
היות ונוצר אז מבוי סתום, החליטו בענף הזית במועצת הזיתים ליצור תו איכות שמן זית ישראלי, כאשר הדבר הראשון שמופיע בו הוא:
"כל משווק של שמן זית ישראלי, בלבד שיוכל להציג אישורים שמקורם של הזיתים שמהם יוצר השמן הם מכרמי זיתים בישראל, וממגדל אשר משלם היטלים לענף הזית (להלן "שמן ישראלי"), יוכל לפנות לקבלת תו איכות לשמן זית כתית וכתית מעולה."
המקור – כך סברו אנשי הזית – חשוב לאין ערוך מכל דבר אחר. זכותו של הצרכן לדעת עבור מה הוא משלם, מה הוא אוכל (או שותה) ומה מקורו. בעידן שבו יבוא מזון הוא נושא כל כך רגיש, מכל כך הרבה בחינות, אי אפשר שלא להסכים עם העניין הזה.
מה מקור היין? משרד הכלכלה חושב שזה לא חשוב
לא חשובה גם תכולת הבקבוק מבחינת זני ענבים ואפילו הכשרות לא ממש מוגנת.
ב- 22 באוגוסט השנה, זמן קצר אחרי כניסתה של הממשלה החדשה לתפקיד ולקראת אישור חוק ההסדרים בנובמבר הקרוב, שלח הממונה על התקינה מכתב לשרות המזון, ובו, בשפה פשוטה, הוא אומר לו כך:
אני הולך להמליץ לשרת הכלכלה (ברביאי) להפוך חלקים שלמים מתקן היין לחלקים 'מומלצים' ולא מחייבים; מה שנקרא "הסרת רשמיות" מסעיפים שונים:
יבואן או יצרן לא יהיה חייב לציין מהי ארץ מקור היין ומקור הענבים או המיץ. הוא לא יצטרך לציין כמה יין יש בפועל במוצר, הוא יוכל לכתוב כל מה שהוא רוצה בנוגע ליישון, לספר עליו כל מה שהוא רוצה מבחינת זנים, כרמים או מה שלא יהיה.
למעשה לא יהיה יותר עניין מותר או אסור, כיון שכל תתי הסעיפים תחת הנושא הזה יהפכו ל'לא רשמיים' (חלק מהסעיפים המדוברים הרי הוא כאן)
על כל אלה ועוד, קצב 'הממונה על התקינה במשרד הכלכלה' לשרות המזון שבוע ימים או פחות להגיב.
למי זה טוב? למה זה רע?
זה טוב למי שמייבא יין או מיץ ענבים מחו"ל ורוצה להכניס אותו בתוך יין ישראלי בלי שהוא רוצה שידעו שיש ביין הזה גם יין מיובא או תירוש מיובא.
זה טוב למי שרוצה לייבא יין ולכתוב עליו מה שהוא רוצה, גם אם אין קשר בין מה שיש בבקבוק למה שנעשה בחו"ל. תיאורטית, יבואן ישראלי יוכל לכתוב "ריזרבה" על יין מיובא צעיר. זה לא יהיה בניגוד לתקן.
זה טוב ליקבים או יצרנים ישראלים שירצו לכתוב "קברנה סוביניון" גם אם היין עשוי ברובו מקריניאן. למה? כי היום התקן אומר "- מותר לסמן יין בשם זן הענבים בתנאי שלפחות 85% מהענבים שמהם יוצר היין הם מאותו הזן." אבל הסעיף הזה, כמו סעיפים רבים אחרים, לא יהיה רשמי ולא יהיה מחייב.
זה טוב ליבואנים מסוימים ויצרנים, שיוכלו לציין שנת בציר, זני ענבים ואיזור גידול על יין ממותק, אם הם ירצו; בציר של מה? של סלק הסוכר?
משרד הכלכלה רוצה להסיר חסמי יבוא. חסם קלאסי כזה הוא למשל חסם הכשרות (נכון להרבה דברים). אבל טרואר או מקור הוא לא חסם יבוא. ציון שנת בציר כמו שצריך או זנים הוא לא חסם יבוא וגם לא חסם כניסה ליצרנים קטנים.
השינוי הזה, שמשרד הכלכלה נתן לו על הנייר שבוע ימים להתייחסות, הוא שינוי שיהרוס כל חלקה טובה בכרמים בארץ. המכתב נשלח למישהו שעיסוקו בבטיחות תוספי תזונה וספק גדול אם הוא מבין בכלל יין או את המשמעויות של השינויים שהממונה על התקינה רוצה להכניס.
בינתיים, משרד הבריאות ביקש ממשרד הכלכלה ארכה להגשת ההתייחסות שלו. נכון להיום (25 לאוקטובר 2021), הן משרד הבריאות והן משרד הכלכלה מודים בכך שלא ניתנה תגובה.
ועדת התקן – אותם אנשים שהקדישו ימים רבים לניסוח הסעיפים שעכשיו מייתרים – לא קיבלה את המכתב הזה להתייחסות. עד כמה שאני יודע, גם מועצת גפן יין לא קיבלה את הנייר או נייר אחר להתייחסותה בנושא הזה והוא גם לא נפתח להערות הציבור, למרות חשיבותו הקריטית לענף. כך, מתחת לרדאר של כולנו, נראה כאילו מתנהלת לה מדינה של פקידים שרק מצדיקים אמירות מהסוג של שקד וחבריה ומייתרים לחלוטין עבודה מקצועית מסודרת של אנשי מקצוע, שנעשית לטובת הצרכן, בסופו של דבר.
ואגב תקנים: כמו שהראיתי במאמר אחר כבר לפני כשנה, אין הרבה ערך לתקן. במארס האחרון החליטו להטיל 'עיצומים כספיים' (קנסות) על מי שלא מקיים את התקן, ולא רק לתבוע פלילית, אבל תכל'ס, אין אכיפה.
מה אפשר לעשות כדי לשמור על היין הישראלי?
ללמוד מענף הזית במועצת הצמחים: לייצר תו איכות ליין ישראלי, אובייקטיבי, אמיתי וכזה שאפשר לסמוך עליו.
ראינו כבר שהרגולטור לא טוב לשום דבר, ועד שיצרנים לא קמים ומתאגדים בעצמם, לא קורה כלום. כך ראינו עם אזור היין יהודה, עם מפת IPEVO ועם יוזמות אחרות. כל הפטנטים האחרים – מועצות כאלה ואחרות, רשויות ו'ממונים' הם חסרי תועלת ותוחלת.
צריך לאגד את היצרנים הישראלים שכן מוכנים להתחייב שהיין שלהם הוא יין ישראלי לגמרי – לא 85% ישראלי, לא 'מיוצר בישראל' ולא מעורבב, מהול או ממוסך. יצרנים שמוכנים לומר מאיפה הענבים שלהם מגיעים ולחתום על כך, לדווח דיווח אמת על תכולת הזנים וגיל היין (שנת בציר) ולאפשר לנו, הצרכנים, לקבל תמורה בעד הכסף שלנו.
ועד שזה יקרה, אין על מי לסמוך.
תגובות הגופים הרשמיים השונים
– תגובת משרד הכלכלה:
"בתאריך 22/8/2021 לאחר בחינת הצעת מכון התקנים להחלפת התקן הרשמי ת"י 1318 חלקים 1 ו-2 , הממונה על התקינה הוציא הודעה למשרד הבריאות על כינון החלפת התקן ובנוסף על כוונת הסרת הרשמיות מחלק מסעיפי חלק 2 של התקן הנ"ל .
בעקבות כך התקבלה במינהל התקינה בקשה של שרות המזון במשרד הבריאות , ליתן זמן נוסף עד בחינת הנושא והתייעצות של משרד הבריאות עם גורמים נוספים בנוגע להסרת הרשמיות. נכון לרגע זה עדיין לא התקבלה עמדתו של משרד הבריאות."
באשר לשאלה שלי לגבי פניה לוועדת התקן או מכון התקנים, נאמר לי ש"וועדת התקינה במכון התקנים לא אחראית על רשמיות התקנים או הסעיפים בתקנים , אלא על כתיבת התקנים בהתאם לחוק התקנים."
– תגובת משרד הבריאות נמסרה לי טלפונית, והדוברת אישרה שאכן לא הוגשו עדיין השגות למשרד הכלכלה.
– מועצת גפן יין לא הגיבה לפנייתי.