לאחר שפרסמתי את המאמר בדבר איכות בירה הבוטיק שמוכרים בישראל, והנפילות שאנחנו נחשפים אליהן עלו כמה שאלות. הנה כמה תשובות. לפני זה, כמה הערות:
המאמר מתיחס לבירה בוטיק שנמכרת כבירה מסחרית, בתפוצה ארצית או אזורית. רמת המבשלים הביתיים לא רלוונטית כאן. זאת רמת המבשלים המוכרים שרלוונטית, והיא הבעייתית בעיני. מה שאנחנו טועמים בתחרות זה אינדיקטור לגבי, כיון שמפה אני רואה אחר כך הרבה "מוכרים".
אנחנו לא יכולים לאמר למישהו "שמע, אל תשים את הבירה שלך. היא מקולקלת." אנחנו יכולים לרמוז… ערכנו את מפגש המבשלים (גדי וגלית ערכו, אני הייתי במסיבת סיום בי"ס של הבן שלי) כדי שאנשים יוכלו להחשף לתגובות לבירה שלהם, ולעשות צדק עם עצמם. בעניין הזה, כמו בעניין התחרות, אנחנו חושבים שאנשים הם אנשים גדולים ובוגרים, וצריכים לקחת בחשבון שבירה-פדיחה היא פדיחה – ושלהם.
1. בתחרות הבירה של מועדון הבירה הישראלי, ובכלל כשהקמתי אותו, הכוונה שלי היתה לקדם את בישול הבירה הביתית בישראל, כתחביב, ולפתח כאן תעשייה של בירה בוטיק, כדי לשבור את השעמום ששרר כאן בתחילת שנות האלפיים.
2. הרעיון הזה לא השתנה, ולדעתי הצנועה, שתי המטרות האלה הושגו יפה. יכול להיות שהעניין היה קורה גם בלעדי, אבל לי (לגדי דבירי ולאחרים) היתה תרומה בנושא, כולל אנשים שהיום פעילים בתחום ש'גדלו' אצלי.
3. כאשר אורן אבראשי הציע, אחרי התחרות השניה, שהיתה הצלחה גדולה, שסמואל אדמס יקחו חסות על התחרות, ראיתי לנגד עיני מטרה אחת, והיא הפצה גדולה יותר של ה'בשורה': חשיפה גדולה ורחבה יותר של הנושא, לכמה שיותר אנשים. המטרה הזאת, איך לאמר, הושגה חלקית: תחרות הבירה השנתית, למרות מאמצינו, נשארה ארוע מצומצם יחסית, לכמה מאות אנשים.
מאז אנחנו שוברים את הראש… ההתלבטויות הן בחלקן אלה:
א. אסור למכור בירה ללא רשיון יצרן. אני חושב שזאת טעות לעשות את זה, ומבשלים שאין להם רשיון ועושים את זה חוטאים. גם חנויות שמוכרות בירות כאלה עוברות על החוק. פשוט כך. כאשר החלטנו לגבות כסף עבור טעימות בתחרות הבירה, ההחלטה נבעה מהצורך לצמצם את השתייה חינם (הנזק שבשכרות עולה על הנזק ה'מיסויי', נקרא לזה ככה). צריך לזכור שהגמרים הם ארועים למוזמנים; ארועים סגורים, לקהל מצומצם, שהתפיסה לגביהם היא 'על חבל דק'.טמפו – כנותני חסות, מפיקים ומארגנים – לוקחים כאן ריסק.
ב. אנחנו כן רוצים להפיץ את הבשורה. זה אינטרס של כולם, גם של מי שרוצים למכור בעתיד, וגם של מי שזה התחביב שלהם. דרישה לבירה תעלה למשל את הכדאיות ביבוא מרכיבים, ציוד וכד', מה שיקל אחר כך גם על החובבים. צריך להסתכל על התמונה הגדולה.
ג. טמפו משקיעים סכום גדול של כסף בארועים האלה. הם רוצים לרכב על ההצלחה של הבוטיק, וזה לגיטימי. זה מסחר, וזאת המשמעות של נוטלי חסות. אי אפשר רק 'לינוק' בלי שהיחסים יהיו לשני הכיוונים. חשוב לדעת שכסף שייאסף מקופונים זה לא משהו שהוא משמעותי מבחינת תקציב, לדעתי. מה שכן, הוא מקל. גם למנהלת מותג סמואל אדמס יש תקציב לנהל… את ההרשמה חינם בנוקיה, אגב, עשינו כדי להביא אנשים לדוכן, ולתת added value למי שמגיע לדוכן התחרות. תכל'ס? זה עלה לנו כסף, כי איש לא כיסה את החסר הזה בתקציב של גדי דבירי, למשל.
ד. לגבי אופי ומשך העניין: התחושה האישית שלי מעורבת. הבעתי את ההסתייגויות שלי בפגישת ההפקה הראשונה שהיתה ואמרתי גם מה האופי שהארוע צריך לשאת. האם אני אוהב או לא אוהב את הפסטיבל הפעם? כרגע זה לא רלוונטי. את מה שיש לי לאמר אומר אחרי הארוע, ואחרי שאראה איך הוא מתגלגל ומה תגובת הקהל. מה שאני כן יכול לאמר הוא שיש הפרדה בין החלק של התחרות, לשאר ה'פסטיבל': השעתיים הראשונות מיועדות בהגדרה לתחרות של מועדון הבירה – לחלוקת הפרסים והתעודות, ולהטעמת המוזמנים. טעימות בתשלום – בין אם בארוע המועדון ובין אם אחריו – עניין של המבשלים. אם יהיו מי שירצו לתת בירה בחינם – אי אפשר יהיה להגביל את זה.מבחינת החוק היבש, 'מכירה או הגשה' – היינו הך, לדעתי. אבל שוב, זה ארוע סגור, למוזמנים.
אגב, בעבר, כאשר ניסו לחבר את התחרות לפסטיבלי בירה כאלה ואחרים סרבתי, כיון שאני מסכים שזאת לא צריכה להיות פלטפורמה שרוכבים עליה כל מיני מפיקי ארועים כלליים דוגמת יריד בירה, שלא קשורים ישירות במותג נותן החסות.
אני מקווה שזה עונה על חלק מהשאלות. ברור שיהיו עוד. אני מקווה שכל אחד מהמבשלים יעשה טעימה של הבירות שלו, ויחליט מה הוא מביא ומציג. אנחנו נותנים את הבמה ואת ההזדמנות, לעשות את הטוב ביותר.