זאב דוניה , יקב סוסון ים, מוציא מסקנות אישיות
הוזמנתי לטעימת יינות שרדונה ישראלים. Not my cup of wine, אבל הפטיש הדמיוני שאני משתדל לאחוז בידי 24/7 היה ערני, חבטה קלה בראש והלכתי לטעימה.
וטוב שכך.
הטעימה התקיימה בקומת מרתף בבית בראש העין. הלוקיישן הזכיר לי את ה – basement של דודי בברוקלין. למה אני מזכיר זאת? כי חשבתי, בזמן אמת, כמה משפיע הלוקיישן על הטעימה. רוצה לומר: ביקרתי בשאטואים מכובדים בצרפת, ובאחוזות פאר באזור סטלנבוש, דרא"פ, ובנאפה גם. הטעימות הבלתי נשכחות היו במקומות הכי פחות מפוארים או מרשימים. יזכרו לטוב, באופן יוצא דופן, שני יקבים באיי יוון…
הטעימה העיוורת כלל את מיטב יינות השרדונה המקומיים (לא כולם). הנה מה שלמדתי ו\או גיליתי בטעימה הזאת. השתתפו בה: ארבעה ייננים, מבקר יינות, ושני "אזרחים".
חלק א:
א. הבנתי למה אני לא מת/ קרוע / עף על היין הזה: בגלל שאצל לא מעט יצרנים, כולל הטובים שבהם, היין שוחה ב"חמאת חבית חדשה", וזהו. חוץ מזה יש שם מעט מאד יין.
ב. למי שצריך: זה כמו קינוח במסעדה "שנפל" עליו ק"ג סוכר, וחוץ מהמתיקות (הנעימה) אין שם כלום.
ג. מסתבר שיש שרדונה טוב. אפילו נהדר. והוא אפילו מתיישן בחבית (משומשת).
ד. צריך להעביר לידיעת מבקר המדינה, את רשימת כל אותם יודעי דבר שפסקו שיין ישראלי לא מתיישן טוב: ישר לאסלה. לא היין. הפוסקים.
חלק ב:
מי שגנב את ההצגה היו: fasten your seat belt… ואם אפשר תוסיפו עוד חגורה!
א. שרדונה 2015 אדמון של יקבי כרמל. אחד הייננים אמר על היין הזה, נדמה לי, שהוא היה מת שזה יהיה יין ישראלי אבל זה כנראה שאבלי צרפתי.I rest my case – מזכיר שוב: מדובר בטעימה עיוורת.
הנספח העצוב של היין הנהדר הזה, זה מחלקת השיווק של כרמל… או תסכולו של יינן במערכת גדולה ומסורבלת שלא יודעת איך לשווק דברים כאלה.
ב. שרדונה אפק. הבלתי צפוי של הערב הזה, וזה לא מקרה בודד, חד פעמי או טעות בהקלדה… החבר C , שארגן את הטעימה "הגניב" שני בקבוקים, ואחד נוסף התבקש במהלך הערב – 3… (בתוכניתנו טובים השניים…)
שורה תחתונה: יש חיה כזאת: שרדונה מינראלי, ללא זכר לחמאתיות.