אין הרבה פינו גרי בישראל, וזה למרות פוטנציאל ההתאמה שלו למזג האוויר המקומי ואולי אפילו לאוכל שלנו. הנה שני יינות מהזן – משל כרמל ומשל יקב רמת הגולן
פינו גרי – גראובורגונדר, כפי שהוא מוכר בגרמניה, או פינו גריג'יו באיטליה – רכש את הפופולריות שלו בזכות יינות מאסה רעננים מאוד, שעושים ממנו במקומות שונים ברחבי העולם. הסגנון האיטלקי הקל והחומצי יחסית רכש את חיכם של חובבי המשקאות האמריקאים. הסגנון האלזסי, השמן והמלא יותר בולט יותר במקומות כמו דרום אפריקה ואולי באוסטרליה.
ובארץ?
ירדן פינו גרי 2020
בהחלט יין יפה, עם ארומות טרופיות וקצת פרחים לבנים. הוא שומר על הסטייל המעין-ירקרק שיש לו, והכול במעטפת יחסית מאופקת. יין טוב, שתי מאוד. מתאים לגבינות קלות, למאפים עם פירות ואם יש לכם פיצה עם אננס – אז גם.
כרמל אזורית פינו גרי 2019
משום מה זכרתי יין מהזן ומהבציר הזה מסדרת כרמל ויניארדס. בברור זריז, 'כרמל' אמרו לי שככל הנראה לא טעיתי, ושיין שאולי היה מתוכנן לסדרה השנייה, הגיע בסופו של דבר לסדרה האזורית, הנגישה יותר:
"מדובר במהדורה ראשונה של פינו גרי מבציר 2019 שהוחלט לשווקה תחת הסדרה האזורית מתוך רצון להגדיל את פורטפוליו הלבנים בסדרה זו ולהגדיל את חשיפת הצרכנים לפינו גרי. סדרת ויניארדס שתוכננה לקבל פינו גרי מבציר זה מקבלת מענה אחר מתאים עליו נעדכן בהמשך."
כך או אחרת, היין מצליח לשמור על אופי מהנה ונעים גם שלוש שנים אחרי הבציר. זהו יין שקרוב יותר למנעד התפוחים הירוקים של איטליה, מאשר ל'עובי' של אלזאס. במקום כלשהו הוא גם יהיה יותר ורסטילי לאוכל מאשר היין הקודם; נסו אותו אפילו עם דגים בגריל; רצוי מהסוגים המלאים יותר.
סיכום? כדאי לעשות היכרות עם הזן בארץ. היינות מתומחרים בסביבות 60 – 75 ש"ח. אתם יכולים להוסיף עליהם את ה'אסנס פינו גרי' של טפרברג (עכשיו בשוק 2021), ולעשות מיני-סקירה אישית ולמצוא את מה שחביב עליכם.
צילום אילוסטרציה: חגית גורן לרמה"ג, איל קרן ל'כרמל' וצילום רקע של Farhad Ibrahimzade מאתר Unsplash