זאב דוניה עם יינות משלו ויינות שונים מהעולם – הזדמנות משובחת לעשות כבוד לענב המבוזבז הזה, שיש לו אופי מקסים, ואישיות כובשת
שנין בלאן הוא ענב ותיק מאוד, ששורשיו נטועים עמוק באדמת צרפת – אנז'ו וטוריין – עוד מהמאה ה- 9. הוא ככל הנראה מוטציה של Chenin Noir, ענב שידוע יותר בשם Pineau d'Aunis, ויתכן מאוד שהוא אביו הביולוגי של הסוביניון בלאן. את שמו המלא, כמו שאנחנו מכירים היום, הוא קיבל ככל הנראה רק בסביבות המאה ה- 15, כאשר נטעו אותו בטוריין, למרגלות הר (או גבעה) בשם זה. מאז הוא נדד ברחבי העולם, והגיע עד פינות רחוקות למדי, בכללן דרום אפריקה – שם הוא מצטיין עד היום, וארצות העולם החדש. לישראל הגיע לפני כמה עשרות שנים, אבל כמעט ולא נשאר ממנו זכר: הזן לא זכה לכבוד מיוחד, ומרבית הכרמים נעקרו, בזה אחר זה.
השנין משמש לייצור מגוון גדול מאוד של יינות: אלה יכולים להיות יינות יבשים, צעירים, רעננים ופריכים. אלה יכולים להיות יינות חצי יבשים, וגם – ובמיוחד – יינות 'בוטריטיס' מתוקים, בעלי יכולת התיישנות מרשימה. עשרות שנים ויותר יכולים היינות הלבנים האלה לנוח בבקבוקים שלהם, ורק להשתפר. השנין בלאן רגיש לבוטריטיס ממש כמו הצאצא הגנטי שלו – הסוביניון בלאן.
אחד הדברים שעושים את השנין בלאן למוצלח וורסטילי כל כך, היא רמת החומציות הגבוהה שלו. בזכות זה – אם היינות מאוזנים כהלכה כמובן – אפשר לקבל ממנו יינות רעננים ופריכים, לצד יינות קינוח כבדים. החומציות מסייעת גם למי שרוצים לייצר יינות מבעבעים משנין בלאן – והדרום אפריקאים מתחילים להצטיין בעניין הזה. הם משלבים את הזן עם קולומברד, לייצור יינות לבנים וגם ברנדי, וזהו אחד הזנים שמותר להשתמש בהם לייצור הפורט הדרום אפריקאי, שנופל רק במעט מהמקור הפורטוגלי.
יינות שנין בלאן צעירים, פריכים ורעננים, יתאימו מאוד למאכלי ים כמעט מכל סוג ובכל צורת הכנה. אהבתי אותו כמלווה למקדרות קארי מתקתקות, קצת מעושנות (לדרום אפריקאים יש מאכל שנקרא malay currie) ולא יקרה לו כלום אם תשימו אותו – מקורר כהלכה – לצד חציל וטחינה. זיווג שיין מתקשה איתו מאוד.
יינות חצי יבשים יתאימו לקינוח – עם פירות, ויינות מתוקים יעמדו בזכות עצמם או יתאימו לגבינות בשלות.
לטעמי, זאב דוניה הוא הנביא של השנין בלאן המתחדש בארץ. שיקי ראוכברגר הוציא שנין בלאן כבר ב- 2005 (בציר 2003) ב'טפרברג', אבל החשיפה ה'מתוקשרת' יותר היא זאת של היין של סוסון ים, וזאב גם הפך את היין לאחד הלידרים שלו. יחד עם הכורם 'שלו', ברוך לנגר, הוא עושה את היין מבציר 2007, והתוצאות הולכות ומשתפרות. טעימת אורך מעניינת, בצרוף כמה יינות מחו"ל, התקיימה בנובמבר והראתה שאכן יש גב לשמועה: בעבודה נכונה, השנין – גם הישראלי – מתבגר יפה, עם לא מעט חן.
סוסון ים שנין בלאן ג'יימס
2007
צהוב עמוק, טוב.זהוב. אף מאוד אופייני לשנין בלאן 'דרום אפריקאי' – מעט טרופי, פירותי מתקתק וטוב. הפה עגול, מתקתק ממש: ללא הגדרה של 'יבש' הוא יכול היה להיות חצי יבש. מתובל היטב, בעל חמיצות מאוזנת וסיומת ארוכה ויבשה. היין חי, יפה מאוד – ומרשים.
2008
האף סגור – בהשוואה ל- 2007. הפה מאד יפה, עם מינרליות יפהפיה וקצת מליחות, עם פרי עבה ונעים. הוא מעט אלכוהולי, אבל ממש מעט. מתיקות הפרי נמוכה פה יותר מאשר ה- 2007. המינרליות מראה שהעניין הוא אופי היין, ולאו דווקא ה'שלב' שבו הוא נמצא; יין בעל אופי לימוני-הדרי, יותר מאשר אופי טרופי כמו של קודמו.
2009
האף סגור למדי. פה בעל חמיצות גבוהה – הגבוהה משלושת היינות. מעט עץ, מעט מינרליות, ושוב, על הצד ההדרי-לימוני של הזן. מאוד יבש, ובעל סיומת בינונית. הכי 'אפריטיף' מהיינות האלה.
2010
(אחרי דקנטר) די הרבה עץ, שעדיין לא השתלב ביין עד הסוף, עם משהו קצת 'ירקרק' וקינקי. הפה עגול ומלא ומעט מתקתק. היין שוב, על הצד החמצמץ יותר – ויבש מאוד. גם אחרי דקנטר, הוא עדיין בסוג של 'חיתוליו'.
כרם שבו 2009
גבי סדן, יינן. ארומות מעניינות, שמגדירות מחדש את המושג 'פרי טרופי': משהו של פיטנגו ופירות מתוקים-חמצמצים, מעניינים. הפה בעל מתיקות כמעט אופיינית, ותיבול טוב, מעניין. זה יין חריג בנוף, ורחוק מייצוג 'שניני'. יש בו משהו מוזר ופראי מאוד.
זהו היין הראשון, מכרם צעיר (שנה שניה, בזמנו), בשטח של 7.5 דונם. סחיטה של אשכולות שלמים. הצללה מינימלית ותסיסה בחביות 400 ליטר משומשות. התסיסה האלכוהולית איטית מאוד, של שנה שלמה.
שנין בלאן 'מהעולם'
טדי הול dr. Jan Cats chenin blanc reserve 2010
אף עדין מאוד, ליימי, תפוזי, ומכלול שמזכיר עוגת פירות קלה. הפה עגול, יבש ובעל מתיקות קלילה. הסיומת עדינה ויבשה, עם תיבול חריף, אופייני לזן.
Simonsvlei שנין בלאן 2010
צבע חיוור, צלול ויפה. האף פירותי, נחמד, על הצד הטרופי. הסיומת חמצמצה, קצרה, ויבשה. יין זול – זוג ב- 65 ש"ח ב'טיב טעם', שבהחלט מראה מה זה "קליל ונעים" עם תמורה טובה לכסף.
Vovray domaine Allias 2009
אף שמרי, מזכיר מחמצת, רסק ענבים שהושארו מעט… הפה מתקתק, ממשיך את האף. מעט מהתיבוליות של הזן, אבל במכלול שונה לגמרי מזה של הדרום אפריקאיים.
Leo Steen 2009
מעניין, ליימי. הפה בעל חמיצות טובה, חדה מאוד. זה אולי היין היבש ביותר באופי שלו, ומעט טאני. הגוף רזה, מהודק.
Graziano 2006
מחוז Mendocino בארצות הברית. גם היין הזה מקורו בכרם ותיק יחסית (כמו זה של ברוך לנגה), וגם זה הוא אחד מהכרמים האחרונים שנותרו במחוז, ולא נעקרו. מה שעוד יוצא דופן כאן, הוא זה שהגפנים לא מורכבות: הן נטועות 'על עצמן' באדמה פוריה שמורכבת מחימר, טין וחול.
היין חוזר חזרה לאופי המתקתק של הזן. היין עדיין בחיים, ויותר מזה. יש לו מינראליות יפה מאוד ועדינה. הסיומת ארוכה, יבשה מאוד עם חמיצות מעולה. יין מצוין.
Vovray Champalou 2005
היין עם ריחות אדמה עוקצניים, כשהפה מתקתק, אבל קצת over the hill, ומימי. הסיומת בעלת חמיצות טובה, ובכל זאת על הצד היבש.