שמונה ברי יין לפתוח בהם את הקיץ

שאטו שועל (מאתר המסעדה)

מה צריך שיהיה בבר יין טוב? האם יש מקומות כאלה בתל אביב או מחוצה לה, שראויים לשם ולתואר?

נתחיל מהשורה התחתונה: מסתבר שיש יותר ממקום אחד או שניים שראויים לתואר ולכינוי "בר יין". זה בסדר. אם אתם רוצים כמה שמות, עשו קפיצה לסוף המאמר הזה. אבל קודם לכן: מה אני הייתי רוצה שיהיה בבר יין טוב?

מה זה בר יין?

נתחיל ממה שהוא לא בר יין: מסעדה עם רשימת יינות מפוצצת או מגוונת, ואפילו כזו שמחזיקה מלצר שיודע על מה שהוא מדבר (או מדברת) בכל הקשור ביין, זה לא בר יין. זו מסעדה, עם רשימת יינות מפוצצת או מגוונת.

מה הופך סתם בר יין, לבר יין טוב?

בר יין צריך רשימת יינות טובה: שיווקית, או תדמיתית, רצוי שהיא תהיה ממוקדת סביב משהו שיעניק למקום צביון משלו, אבל זו בעיני לא חובה. אני גם לא מאלה שחושבים שחייבים 200 לייבלים בתפריט של בר יין ישראלי (לא כל אחד יכול להיות MAST הווינאי), אבל רצוי שיהיה מבחר מעניין. מה שבטוח הוא, שרצוי שיהיה צוות שבאמת טעם או יכול להכיר לפחות את המבוקשים שביינות ואם מדובר ביצרנים מקומיים, אז יכיר את היצרנים עצמם.

מה שעוד צריך היא רשימה של יינות טובים, שחובבי יין לא ייתקלו בהם בכל חנות או סופר, וכאלה שייבחרו בקפידה ויתאימו לקהל היעד. רצוי גם שבתפריט תהיינה מילה או שתיים על אופיו של היין, ולא חזרה על מה שמשתמע מהשם (ראו למשל את התפריט של "שאטו שועל"). זו אמנות של ממש, בניית תפריט יין – ובמיוחד של מקום שאמור להתמקד קודם כל ביין – ובסופו של דבר הדברים תלויים לא מעט בטעם אישי של מישהו וביכולת האישית שלו או שלה, לצאת מאותו טעם האישי שלהם, ולחשוב על הקהל של המקום.

בר יין צריך מחירים סבירים: וזה אומר לא רק מחירי כניסה סבירים, אלא גם הרבה יינות שפתוחים בכוסות. הרעיון הכללי הוא לאפשר כיף וחוויה, התנסות וטעימה. בלי זה, כבר עדיף ללכת לחנות יין ולמסעדה.

בר יין צריך לדעת מה הוא מוכר: אבל לא לנג'ס. אחד מסודות השרות הטוב הוא להיות בסביבה, אבל לא להעמיס. כדאי לזכור שגם לחובבי יין וגיקים של חביות, פקקים ושמרים יש יכולת האזנה מוגבלת כאשר הם יוצאים לבלות.

כוסות וזכוכית בכלל: לא חייבים כוסות שמתאימות לכל הזנים שבעולם, אבל חייבים כוסות טובות. אחרי ההייפ הגדול של כוסות הזנים והמשקאות הספציפיות של רידל יש היום מגמה של כוסות אוניברסליות ליינות לבנים ויינות אדומים. אלא – מתוצרת טובה – מספיקות בעיני. מה שכן, כדאי שיהיה לפחות סט אחד של כוסות מתאימות ליינות מזנים ספציפיים, אם יש כאלה שמייצגים את המקום. רק למקרה שיהיו גיק או שניים שיתעקשו…

אוכל שמתאים ליין: ולא הפוך. זה נראה אולי טריוויאלי, אבל הרבה ברי יין שבויים בקונספציה של "אנחנו כבר נסתדר", ומגישים אוכל שנראה מגניב או קליל. זה לא ככה. התפריט צריך לקחת בחשבון מגוון התאמות ולהיות כזה שאין בו טעמים אקזוטיים מדי ושילובים אגרסיביים שיתאימו בסופו של דבר רק לבירה. בישראל אוהבים מנות גדולות, וברי יין טובים מצליחים לצלוח את זה, אבל הבעיה היא התמחור: גם על מנות קטנות משלמים הרבה, וחבל; הלקוחות יוצאים בהרגשה שרימו אותם.

אווירה וקהל: בר הוא בסופו של דבר בר, ולא מסעדה, אבל האם זה אומר שכל הכיסאות במקום חייבים להיות גבוהים, והשולחנות קטנים? לא בעיני. אני לא יודע אם יש נוסחה למקומות כיפיים, אבל אני יודע מה אני חושב שאני אוהב: שיהיה נעים. ואם זה אומר יותר צמחייה ופחות ווליום – so be it. ונכון שהיום הקהל ליין הוא קהל יותר צעיר מאשר לפני ארבע או חמש שנים, אבל זה לא אומר שאנשים לא רוצים לשמוע אחד את השנייה.

כמה ברי יין מדוברים:

שאטו שועל: ממש על כיכר רבין בואכה העירייה, במקום שבו שכנה פעם מזללת מלאווחים. תפריט יין יפהפה, במחירים נגישים מאוד, כולל כמה וכמה יינות ב- 130 ש"ח פחות או יותר לבקבוק. הסברים טובים וממצים על היינות ומגוון יפה מאוד גם בכוסות או בקראפים.
מלכי ישראל 19, תל אביב. פתוח מ- 18:00. הפי האואר עד 19:30.

הגפן – חצר יין מקומי: כל היינות פתוחים בכוסות וכולם מתוצרת הארץ. היינות מחולקים (גם) לפי אווירה. מעניין בין השאר שיתוף הפעולה של המקום עם יקב סוסון ים, ליצירת שנין בלאן מחבית ייחודית. יש הנחה על היין והתפריט עד 19:30.
נעם 3 יפו, שני-שבת מ־18:00, ראשון סגור.

ג'ונו: אחד המקומות היותר ותיקים בזזאנר הזה בתל אביב. בר יין עם חנות או הפוך, אוכל איטלקי במהותו ומבחר מצוין. מבחר היינות בכוסות נוטה להיות קצת "על בטוח" מדי מבחינת חובב היין, ודי שגרתי, אבל אם אתם מזמינים בקבוק כבר אמור להיות לכם יותר היצע. מחירי היין בכוסות מתחילים בסביבות 36-37 ש"ח.
כיכר מילנו. פתוח מבוקר עד לילה.

פליקס בר יין: מגוון גדול ויפה של יינות, לא כולם פתוחים בכוסות. המחירים מתחילים ב- 155 ש"ח לבקבוק בסיסי, אבל יש הנחה על הזמנת בקבוק נוסף. מפתח המחירים הוא בערך 1X2.4 ממחיר לצרכן, שזה בסדר.
דיזנגוף 230, שני – שבת, 18:00 – 02:00.

דיקנטר בר יין: גם כן בדיזנגוף, רק בסביבות הכיכר. מטבח איטלקי בעיקרו. היפה כאן הוא לא תפריט יין ענק, אלא זה שיין בכוסות מוגש עם משהו קטן ליד, שמתאים ליין שנמזג. לא הכול פתוח בכוסות. חלק מהיינות מישראל וחלקו יבוא (איטליה). הפי האואר מפתיחה ועד 20:00.
דיזנגוף 69, פתוח מ- 18:00.

תרצה בר יין: המקום החדש של OCD, ממוקם  בתל אביב. מגוון גדול מאוד של יינות שנבחרים על ידי בעלי המקום ולא בזכות הסכמי שיווק כאלה ואחרים. המקום הוא קודם כל בר יין, ואחר כך מקום לאכול בו. כ- 50 בקבוקים פתוחים בכוסות.
החלוצים 3 תל אביב. פתוח מ- 17:00. סגור בשישבת.

בוקה (Bouquet): חנות היין שהופכת בערב לבר יין. הקונספט נכון, המגוון גדול, אישי ומגוון באמת ומחירי היין סבירים בהחלט. המיקום – באבן יהודה – הופך את המקום אטרקטיבי מאוד לכל מי שגר צפונה לתל אביב ולא רוצה להיכנס לסיוט התל אביבי בשביל כוס יין.
המייסדים 62 אבן יהודה, פתוח מ- 17:00 (לא כול יום)

ג'נגו בר יין: זהו בר היין של מסעדת שילה. התמחור יקר והמגוון בכוסות מוגבל מאוד. מצד שני, תפריט היין מתחלף לעיתים קרובות ואם הפרוטה מצויה בכיסכם תוכלו לטעום ולדגום דברים חדשים. (אפשר לקרוא ביקורת אצל בוב ממשיך במסע).
בן יהודה 155 תל אביב. פתוח מ- 18:00.

אבנר, בר יין: בר היין של מסעדת רוטנברג הוותיקה, שבגשר הישנה. אם אתם מטיילים בצפון ובסביבות הכנרת, במיוחד, המקום הזה בהחלט בשבילכם. לא מגוון גדול, אבל מה שיש, יש גם בכוסות. התפריט מהודק והיינות נמכרים במחירים שמצדיקים אפילו דלק מתל אביב. כמה מצדיקים? בקבוק של ברברסקו, פרודטורי ברברסקו 2017 יעלה לכם כאן 235 ש"ח. בג'נגו בר התל אביבי יבקשו מכם 444 ש"ח. ב'אבנר' יבקשו מכם 60 ש"ח לכוס וב'ג'נגו' – 89. זה מסכם את העניין.

צילום ראשי: שאטו שועל (מאתר בר היין).