עולם היין הישראלי איבד היום אדם יקר, חביב וידען לא רגיל ביין. שלמה כהן, מנכ"ל מכון היין שברחובות, הלך לעולמו, והוא בן 65
רוב צרכני היין לא מכירים את השם הזה "שלמה כהן". הם יכירו יותר את יינני היקבים השונים, ולעיתים גם את המנהלים, אבל האיש הזה, שעשה כל כך הרבה מאחורי הקלעים של התעשייה, רק מעטים הכירו את שמו.
מכון היין הוא הגוף שאחראי בין השאר לבדיקות יין ומשקאות שונים שמגיעים לישראל ומיוצאים ממנה, הוא אמור לעסוק במחקר ופיתוח ובתקינה. שלמה כהן ניהל אותו במשך שנים רבות, ובהחלט אפשר לאמר
שהחזיק אותו בשניים ממש, במיוחד עם קיצוצי התקציב של השנים האחרונות. אחרי שנים ארוכות מאוד של הפסדים וקשיים תקציביים, סוף סוף קיבל המכון הסמכה מעבדתית לפני כשנתיים, ציוד חדש ו'ISO', והדברים נראו כעולים על דרך המלך.
יצא לי לפגוש אותו כמה פעמים בשנים האלה, לשוחח איתו וגם להתיעץ איתו בדברים שונים. כל פעם שהיתה לי שאלה שנגעה לתקן היין, לייבוא או לענייני אזוריות ואזורים, הוא היה מהראשונים ששאלתי אותם, אם לא הראשון שבהם. תמיד היה פתוח לענות ולעזור, ותמיד בשיא ההגינות. ידעתי שאוכל לקבל ממנו תשובות ישירות, ענייניות ואמיתיות, גם אם לא תמיד זה היה 'לייחוס' או 'לציטוט'.
במכון היין יש מרתף, שבו שמורים כמה וכמה יינות מלפני עשרות שנים, וכמה משקאות מעניינים. בין השאר, יש שם חביות עתיקות יומין ודימיג'אנים, ששלמה היה מייצר בהם יין. חלקו למטרות מחקר, חלקו לטובת העניין. את תואות המחקרים האלה, יצא לי אפילו לשתות: בשנים קודמות, בפתיחת כל עונת בציר, המכון היה מקיים 'שתיה' על מדשאת מכון היין. לצד יינות של יקבים שונים, היו מככבים שם גם היינות שלו. ה'שתיה' האחרונה התקיימה ב- 2005, אני חושב. ב- 2006 היתה מלחמה, ואת פתיחת הבציר החליפה מסיבת סיומו, ומאז לא שבנו למכון היין.
באחד מהביקורים שלי במכון, נתן לי שלמה בקבוק גראפה שזיקק. במרפסת המכון עמדה המזקקה שלו, שבה זיקק גראפה – ואלי גם ברנדי, אני לא בטוח. יום אחד הבקבוק הזה, שאפילו ג'אקופו פולי חלק לו מחמאות, נגמר. הרמתי טלפון לשלמה, להתלונן על 'קוצר הבקבוק', ובקול שלו נשמעה רעידה: "פרצו למרפסת, וגנבו את המזקקה." הוא אמר בתוגה, "גנבי מתכות."
נפגשנו עוד כמה פעמים בטעימות יין ובאירועים שונים. אהבתי לשמוע את ההערות שלו על היינות הושנים, ואת האסוציאציות שלו מהעולם כולו. תמיד היה לשלמה חיוך גדול על הפנים, ורעמת שיער לבנה ומרשימה, שהפכה לתווית ההכר שלו.
הוא יחסר לי. באמת.
מכון היין הוא גוף שחציו בבעלות המדינה, וחציו בבעלות היקבים הגדולים – כרמל, בנימינה, ברקן וסגל.