רקנאטי, רמת הגולן, טוליפ ואפילו פסגות הוציאו יינות שיראז חדשים לקראת ראש השנה. בשורות גדולות אין, אבל זה לא שאין מה לשתות
אתחיל דווקא מהשיראז של פסגות, בציר 2010.
היין הזה הוא מסוג היינות שאני שואל את עצמי תמיד "למה לעשות?" היקב לקח פרי טוב – כנראה, אומרים שבשומרון יש פרי טוב – הכניס אותו לחביות לשנה ומשהו והוציא יין שכל קשר בינו לבין שיראז הוא אסוציאטיבי לחלוטין. כן, הוא מלא, ועמוס טעמים של דובדבדנים בשוקולד, אבל זה לא שיראז. יין שעשוי כולו מענבים שכתוב להם על הזגים שהם שיראז אמור להיות לו טעמים שונים מאלה של 'דובדבנים בשוקולד'.
ואתם יודעים מה? הסתכלתי אפילו על הקומוניקט שקיבלתי, וגם שם כתוב "ארומות של שזיפים ודובדבנים בשלים". בעיני זה יין מיותר. ורק כדי לרכך קצת את הרושם – "אדום" החדש שיצא, הרבה יותר טוב (בכתבה קרובה).
הלאה:
רקנאטי שיראז 2011
הפתעה נעימה למדי. אנחנו לא מדברים על עמק בארוסה (תודה לאל), אבל יש כאן צבע סגול יפה שמוביל לאף רענן, נעים מאוד ופרחוני. הצד הזה של היין חזק בו, אבל הוא מוציא את גווני העישון האופייניים לסירה, קצת פלפל לבן ו – חיזור. הפה חלק, מתקתק למדי אבל לא עמוס ולא כבד. טאנינים טובים וסיומת מתובלת ויבשה. אחד משני היינות שהשארתי על וואקום, לשתות ולא רק לטעום.
טוליפ סירה ריזרב 2009
זה אחד הלהיטים של היקב מקרית טבעון, וזכוה להצלחה עונה אחר עונה. אני פחות מת עליו – אולי בגלל השימוש הארקדיאני בעץ – אבל הוא יין טוב. באף הראשון יוצא קרום לחם דווקא, אחר כך מתגלה אף נעים אבל לא זני-אופייני. הפה נדיב, חמיצות גבוהה וסיומץ טאנית. מעט מליחות, כמדומני, בסיפא. סיכום? יין סבבה, פחות 'סירה'.
יקבי רמת הגולן ירדן סירה 2009
אוקיי, זה היין השני ששמרתי לי ליום למחרת. אף פעם לא ברור לי, הירדן סירה: הוא תמיד מתוק לי מדי, עם הרבה עץ. כאן, לשמחתי, הוא שונה משני היינות האחרונים, אבל קרוב יותר לרקאנטי באופי הפרחוני שלו. עם זאת, הוא כבד ובוגר יותר, וגם חריף ממש.
הפה חלק מאוד, קטיפתי, מפתה. מעט כהיל (לא משהו שמקרר טוב לא יכול להתגבר עליו). הסיומת בינונית-ארוכה, טובה. זה יין מעניין, שכמו שכבר למדתי עם הרבה מהיינות של רמת הגולן, צריך לתת לו זמן.
יקבי רמת הגולן ירדן סירה מורדות אביטל 2008
בציר חדש ליין, עדיין לא ממש בשוק. הוא הוצג בתערוכת היין האחרונה (ישראויין אקספו 2012) בטעימת התנסות, אבל כאן טעמתי מה שכבר קרוב מאוד לצאת לשוק (לא בהכרח לראש השנה). ההבדל בין היין הזה לירדן סירה ה'רגיל' הוא כמעט תהומי.
הוא הרבה יותר מאופק, יותר מעושן, גם אם הוא מפגין צדדים מתקתקים של הסירה. יש בו רוחב טוב, אבל הוא לא עמוס או רחב מדי. באף תבחינו במעט שוקולדיות שמקורה בעץ, אבל גם זאת – לא מכבידה. בציר מוצלח ליין, שגם איתו שווה מאוד לחכות כמה שנים. אה, וכן: הוא לא היה אחד משני היינות ששמרתי – פשוט נשתה באותו יום.