קברנה סוביניון קטן או גרנאש גדול? אולי יין זני בפני עצמו? שור מרסלאן 2018 בהחלט פותח דלת מעניינת בפני יקב הכורמים
יקב הכורמים הוותיק, אחד מהיקבים ה'ירושלמיים' של בני משפחות שור, עובר מהפכה לא קטנה: היקב עובר לייצר יותר ויותר יינות שולחניים, ובמקביל לכך זוכה למיתוג חדש, בדגש חדש.
== עדכון אחרי הפרסום==
אלי שור, הבעלים של יקב שור (והכורמים) אומר שהוא רואה ביקב שור יקב נפרד לגמרי, למרות הזיקה הברורה ליקב "הכורמים". הוא ואמר כך:
" (לעניין) יקב הכורמים, אני לא מפחד מהעבר של הכורמים ולא מסתיר את השיוך של שור אסטייט ליקב הכורמים, להיפך. ולמרות זאת אני מעדיף להגדיר את שור כיקב בפני עצמו. גם בגלל המציאות הייננית ובעיקר שהוא מבחינתי כבר קיים 10 שנים (מאז נטיעות הכרמים ש.ק.) והכורמים הגיע אלי באהבה, כיורש."
אני רוצה להזכיר שיש לא מעט מקרים שבהם באותו מתקן ייצור או יקב, פותחים הבעלים יקב אחר, שמייצר יינות שונים ותחת תוויות אחרות. אין פסול, במיוחד אם קהל היעד, למשל, ומגוון המוצרים, שונה לחלוטין.
===
"היקבים הירושלמיים" הוא כינוי שהשתרש לכמה יקבים שמקום מושבם המקורי היה בין החומות של ירושלים העתיקה. כולם היו בסופו של דבר בני משפחה אחת (בני משפחת הרב מרדכי אברהם גְלינא, שבנו – יצחק – עברת את שמו לשור) ומהם צמחו במהלך הדורות – מאז 1848 – ארבעה יקבים:
- הכורמים – בבעלות אלי שור
- ארזה – בבעלות מרדכי שור
- ציון – בבעלות בני אלישע שור
- 1848 – בבעלות יוסי שור
הסיפור עצמו מעניין, אבל לא מענייננו הפעם. מה שכן מענייננו הוא זה ש"הכורמים" הוא זה שעבר למעשה אחרון את מהפכת האיכות, שהוא המעבר מיינות קידוש ומיץ, לעשיית יינות שולחניים.
הכורמים הם האבא והאמא של "קונדיטון": יין מחוזק, ממותק ומתובל, פופולרי מאוד במגזר הדתי-חרדי. יחיאל שור ז"ל, אביו של אלי שור, היה מי שייצר את היין: "השיטה שבה אבא עשה את הקונדיטון היה בהחלפת יין וכהל ענבים (שזיקקו ביקב ודיללו ל-55% בערך) בין החביות מדי כמה חודשים, ולהשאיר חביות של כהל או של יין שמצאו חן בעיניו."
השיטה השתנתה במקצת, אומר אלי, אבל מה שהוא שינה – וזה משמעותי הרבה יותר – הוא את כל הגישה ליין.
ליקב יש כרמים משלו, שניטעו בשנים 2012-2012, והפרי מהם שימש בעיקר לייצור יין קידוש ותירוש ואולי גם יין שולחני זול. ובעוד שבעבר לא היה אולי מי שיעשה יין שולחני טוב מהפרי הזה, הרי שלאחרונה נשכר ליקב יינן, והוא צבי סקייסט: יינן בעל ניסיון לא מבוטל, שעבר ביקבים הגדולים, כמו כרמל, ברקן ומקומות אחרים.
סקייסט קיבל לידיו את מכלול החביות של היקב, מכלים שונים – כולל מכלי עץ בנפחים של 5,000 ליטרים – והחל לנפות ולסדר את מה שנראה לו כבעל פוטנציאל. בין השאר יש גם אלכוהול, אבל לזה נגיע בהזדמנות אחרת.
בתחום היין מדובר על מיתוג חדש, שמבוסס על שם המשפחה Shorr, ועל תוויות שעליהן מופיע שור רציני ונחוש, בעל קרניים כדבעי. היינות מחולקים לשתי סדרות – Hello ו- Grape of Joy – כאשר היין המדובר הפעם הוא מסדרה האחרונה – Grape of Joy. (מחיר מומלץ: 50 ש"ח)
שור מרסלאן Grape of Joy 2018
מרסלאן הוא הכלאה דרום-צרפתית של קברנה סוביניון וגרנאש, שמעורר לא מעט עניין בארץ: התקווה הגדולה היא שהיות והוא מגיע מלנגדוק, הוא יצליח לייצר כאן יינות טובים גם באקלים שהולך ומתחמם, ולתת כאן את מה שהוא אמור לתת שם: אופי של קברנה ויכולת הסתגלות לאקלים חם, של גרנאש.
בין היקבים שכבר עובדים עם מרסלאן אפשר למצוא את תבור, ברקן, רקנאטי ובוודאי שיש עוד, שאת שמם שכחתי. מתוך כל היינות שקיבלתי, זה היה אולי המסקרן ביותר, כיון שגם אם יש ממנו כבר בארץ, עדיין אין כל כך עם מה להשוות: כאן מדברת איכות הפרי ועבודת היינן, בלי להיכנס ל"אופי זני – כן או לא", כמו שייתי נכנס לנתח אם היה מדובר בקברנה סוביניון, נניח. זה אולי היין הזני הקרוב ביותר לבלנד (בתפיסת הניתוח) שאני יכול לחשוב עליו.
וזה יין בהחלט טוב, אפילו יותר מזה: הוא רך דיו במתקפה וטאני דיו בהמשך ובסיומת, כדי להיות מהנה ובעל פוטנציאל, כאחד. יש בו אופי של פרי אדום טוב – דובדבנים, למשל – קצת קינמון ואולי תבלינים חמים אחרים.
הסיומת בינונית, מאוזנת ולא כהילה גם בטמפרטורה פחות מאידיאלית (14% אלכוהול) יש מעט ברט אולי, אבל הוא לא מפריע. החומציות טובה לכל האורך. (90) 2023-2020