הרבה יין, חלק ממנו אפילו ראוי לשתיה, היה ביריד היקבים הביתיים שערך בית ספר ליין 'שורק' ביום שישי ה- 29 באפריל. גם עם ההערות שאולי יש לי, עדיין, האווירה היתה טובה ושמחה, וזה, בסופו של דבר, העניין החשוב ביותר.
מתי, בעצם, הופך יקב להיות מיקב גראז' – או יקב 'ביתי' – ליקב בוטיק? האם זה קשור בכמות היין שבעלי הבית מייצרים? האם המקום שבו הם מייצרים את היין בפועל? לפי מה שראיתי ב'שורק' בסוף השבוע של חתונת ויליאם וקייט, זה עניין של תפיסה אישית, יותר מהכל. חלק גדול מהאנשים איתם דיברתי מייצרים 1000 – 3000 בקבוקים, ורובם מוכרים אותם, לחברים או בסביבה הקרובה אליהם.
אני לא הולך לתת כאן רשמי טעימה ארוכים – אין טעם. את רוב היינות ממילא קשה להשיג מחוץ לסביבה הקרובה של היקבים האלה. לא טעמתי את כל היין – הייתה לי חתונה על הראש, ולכן לא יכולתי להספיק – אבל הרשמים הכלליים הם אלה:
- הרבה כוונות טובות – זה הכי חשוב.
- לא מעט ברט – לפעמים מוסיף חן, לרוב לא.
- 90% מהיינות היו חמים מדי, וחבל. זאת הערה שחוזרת בכל אירוע שמתקיים בחוץ, בין אם זה יריד יקבי יהודה ובין אם זה היריד הזה. יוצאי דופן היו בני הזוג של יקב "גיתות", שהניחו את היין שלהם בצידנית קלקר, שבמכסה שלה היו חורים דרכם העבירו את הבקבוקים. שאפו! הטמפרטורה עזרה, ולפחות שניים מהיינות היו לא רעים בכלל (סה"כ מייצרים ארבעה).
- האווירה הייתה מצוינת, ומזג האוויר האיר פנים לניר שחם, ליקבים ולמבקרים.
מהיקבים שכן טעמתי, גיתות, מונטאג, כינרתי ו'סיקרא' (שההימור שלי שבשנה הבאה כבר לא יקראו לו ככה), בהחלט היו מעניינים. הבירה הבהירה של "לול" – מבשלה כמעט ביתית, מקיבוץ חולדה – מצאה חן בעיני גם כן, ויחד עם שמן הזית של משק עמיר שבערוגות, השלימה את האווירה.