ימי הטרום פסח של 2020 הביאו איתם כמה יינות לבנים מפתיעים, יין רוזה אחד לא רע בכלל ויין אדום מדויק והרמוני
בשבועיים – שלושה האחרונים אני משתדל לפרסם ביקורות יין בצורה מסודרת, פחות או יותר יום-יומית.
אם בשנים הקודמות הייתי עורך טעימה של מגוון גדול של יינות ומספק רשימת יין לסדר, הרי שהשנה נראה לי טוב ונכון יותר לעשות כך. אולי, בסופו של דבר, תתארגן כאן מאליה רשימת יין, שכוללת יינות שקל מאוד להתחבר אליהם, קל ליהנות מהם והם לא מכבידים על הכיס.
סיכומי השבועות הקודמים הם:
ובמסגרת הפינה "מה יהיה הלאה?", שהיא בחזקת "הנביאים פינת השוטים" (או השתיינים), אומר שעברה במוחי המחשבה, שאולי ה- Online לא יהיה גליק כזה גדול, אחרי שכולנו נצא מהבתים:
מאוד יכול להיות שדווקא החנויות המקוונות ייקשרו-יתחברו אצלנו לימים האלה, הטובים פחות, ושכולנו נזנח אותן באחת, ונרוץ לקניונים ולמרכזי הקניות.
חופשיים מכל כפפה ומסכה.
אולי.
סיכום סקירת יינות שבוע 14
בכל אופן, הנה היינות שנסקרו השבוע. אחרי הפסח אני מתכוון להתלבש על השוואה זריזה בין יינות של אמפורה שלפני ואחרי המבול (קריא החלפת הצוות והייננים), לדבר קצת על יינות יקב שור (אחד מהם סקרתי כאן) וגם לחזור ולדבר על יינות תוצרת חוץ: הכשר של פאוסטינו, למשל, על יינות Alain Juame ואחרים.
מאיה מארה ווייט 2019: לטעמי זהו יין כיפי למדי, קל ועדין. לא צריך הרבה יותר מזה לעת שרב.
שני יינות ששווה מאוד לעשות ביניהם השוואה: הסמיון-סוביניון של צובה, מול הסמיון בעל 10% אחוזי הסוביניון בלאן של בנימינה. ובעוד שלמרות שהוא לא אמר את זה, אזי בעקבות המאמר, בקבוק של הראשון מבציר 2013 נפתח והיה (על פי חוות דעת של מישהו אחר…) "מצוין", השני היה טוב ורענן גם יום וחצי אחרי שפתחנו אותו.
כנראה שהיינות האלה מצליחים.
ואחרי כל כך הרבה יינות לבנים, הנה יין רוזה אחד: של תבור. יין טוב, שאינו חצי יבש, אלא יבש. האדום של כישור מסיים את הרשימה הזו, כיאה ליין אדום.