החברה הסקוטית וישרקו החלו לייבא כמה יינות של שאטו פיגודט (שאטו פיגודה). מדובר ביקב מאזור אקס אן פרובאנס, שמתמחה ביינות רוזה אך מייצר גם יינות אחרים
שאטו פיגודט שוכן סמוך לכפר בשם ריאן (Rians) בצד הצפון-מזרחי של Coteaux d’Aix-en-Provence, במקום שבו עשו יין כבר בתקופת הרומאים.
האחוזה עצמה הייתה קיימת כבר במאה ה- 16, אבל כמו בהרבה מקרים בצרפת של המהפכה הצרפתית, גם היא חולקה ונמכרה בחלקים. מה שקיים כיום בשאטו פיגודט, הוא אחוזה של 1,200 דונם, ש- 400 מהם תחת כרמים.
הכורמות, אומר האתר של היקב, היא כורמות ידידותית לסביבה: לא נעשה כאן שימוש בחומרי הדברה ומגדלים עשב בין השורות, לסירוגין. מעבר לכך לא נראה שנעשה הרבה לשם קיימות, אבל גם זה יפה.
זני הענבים בשאטו פיגודט
אופייניים לאזור, מן הסתם: גרנאש, סנסו, מורבדר, סירה וגם קברנה סוביניון – ליינות הרוזה וליינות האדומים – וורמנטינו עם סוביניון בלאן, גרנאש בלאן ואני בלאן ליינות הלבנים. ברוזה הבסיסי יש גם מעט אוני בלאן.
שאטו פיגודט – רוזה בשיטת Stabulation
האחוזה נקנתה על ידי זוג בשם ברנרד ואלקה שמידט, אבל מאז שהבעל נפטר, הבת והחתן הם מי שמנהלים את העניינים. בשנת 2015 הם הכניסו ציוד חדש לחלוטין ליקב והפכו אותו לאחד מהמודרניים באזור, כולל מערכת החלפת חום במערך קליטת הענבים, שמורידה את הטמפרטורה שלהם ומאפשרת לבצע בסופו של דבר השריות ארוכות אך קרות מאוד של המיץ עם הזגים. כך הם עדיין יכולים לקבל רוזה ארומתי אך בעל צבע חיוור שאופייני לרוזה של פרובאנס. השיטה נכנסת יותר ויותר לשימוש בפרובאנס ונקראת Stabulation:
ראשית, מקפידים על סביבה קרה ואינרטית ככל האפשר, מניחים גושי קרח יבש בפרס ומבצעים את המעיכה באופן שמזכיר את מה שנעשה בשמפן – מאוד עדין.
אז משהים גם את התירוש בטמפרטורה קרובה לטמפרטורת קיפאון – שתיים עד חמש מעלות – ומתקבל מיצוי של התיולים והאסטרים (חומרי הטעם והריח) מהענבים, בלי הפעילות האנזימטית שמביאה למיצוי הצבע.
איך היין?
Pigoudet Cuvee Classic
בלנד (NV) של גרנאש, סנסו, קברנה סוביניון, סירה ו- 5% אוני בלאן. ליין צבע סלמון חיוור ואופייני, ליין בבקבוק שקוף בעל צורה יפה. במחיר של 95 ש"ח אתם מקבלים רוזה רענן ועדין, ששומר על איזון חומציות-פרי. הוא על הצד הפרחוני/הדרי, עם נימות של פירות טרופיים. חביב ביותר. לשתות מקורר, אבל לא יותר מדי, וללוות בבשר לבן בגריל, עוף וכו'.