רשמי טעימה של כמה יינות רופינו מבצירים חדשים בשוק, שהמסקנה שלה היא שכשקלאסיקה נמצאת במיטבה, אז היא בהחלט "מהמיטב" (או משהו כזה)
תקציר רופינו, למי שלא קרא עיתונים בשנים האחרונות:
יקב שנמצא בטוסקנה ונוסד בשנת 1877 על ידי שני אחים בשם זה. בשנת 1890 הם זכו לביקור של הדוכס מאאוסטה (Aosta) ששמע על יינות היקב ורצה להכיר אותם במקום. רופינו הפכו לספק הרשמי שלו, ובשנת 1927 שחררו את הריזרבה דוקאלה הראשון, לכבודו.
בשנת 1942 הבית רכש את האחוזה הראשונה והכרמים בטוסקנה, ובשנת 1947 הוציאו את הריזרבה דוקאלה אורו. הם היו הראשונים לייצא יין מקיאנטי והראשונים לקבל מעמד של קיאנטי קלאסיקו DOCG, בשנת 1984. בשנת 1975 הם היו הראשונים להפטר מבקבוקי הקיאנטי בקש המפורסמים, אבל שמרו על בקבוק דמוי בטנון, כדי לא לאבד לגמרי את הקשר עם העבר.
מה שישכחו או שכחו לספר לכם באתר האינטרנט של היקב הוא שבשנת 1913 קנתה את היקב משפחת פולונארי, משפחה עם עבר עשיר ביין, שנמשך עד למאה ה- 18. בשנת 2004 נכנסה קונסטליישן כשותפה ביקב (40%) ולפני שלוש שנים היא רכשה את השליטה בחברה.
לרופינו 8,000 דונם כרמים ושש אחוזות בטוסקאנה, שבכל אחת מהן מייצרים את היינות האזוריים המסוימים. מלבד היקב הראשי, בכל יקב בוטיק כזה מייצרים לעיתים קרובות 30-150 אלף בקבוקים בשנה.
Ruffino Orvieto Classico DOC 2014
יין לבן מקסים. אפריטיף טוב, רענן ובעל חמיצות טובה, ועם זאת טיפונת מתקתק (פרי) ובעל גוף. לא שום דבר שפיצי או חד מדי, ומצד שני לא מעייף.
Riserva Ducale Chianti Classico Riserva DOCG 2011
הבסט סלר של רופינו ושל קיאנטי, אם חושבים על זה: כל קיאנטי קלאסיקו רביעי שנמכר בעולם הוא ריזרבה דוקאלה… והאם זה עושה אותו לפחות טוב, ליין בסיסי או "לא מורכב"? בהחלט לא: זהו יין בעל צבע אדום קל, מבריק, עדין. באף הראשון ריחות של דובדבנים חמוצים, טבק ועור. הפה בעל חמיצות מצוינת, מאוזנת מאוד, עם טאנינים מורגשים וטובים. זה לא יין להתיישנות ארוכה, אבל הוא מספק הנאה רבה בשתיה, בלי להיות מסובך מדי או פשטני. אפשר בהחלט לשתות ממנו גם בקיץ הישראלי, קצת מקורר, אבל לא חובה, והוא מתאים מאוד גם למנות שיש בהן חמיצות טבעית, מנות דג וכד'. בלנד של 80% סנג'ובזה עם קברנה סוביניון ומרלו. (110 ש"ח)
Riserva Ducale Oro Chianti Classico Riserva DOCG 2010
אותו בלנד כמו הריזרבה דוקאלה, רק שהוא עובר יישון של 33 חודש (!) במכלי עץ גדולים ועוד חצי שנה בבקבוק. על התווית מופיע סיווג חדש בקיאנטי קלאסיקו והוא Grand Selezione. זהו סיווג יין שמעל לריזרבה ונועד לתמרץ יקבים להשאיר ענבי איכות ביינות DOCG. בטוסקנה קרה דבר מעניין: בשנים האחרונות התפתחו כל יינות ה"סופר טוסקן" למיניהם והכניסו לא מעט עניין ואיכות באזור. הבעיה היא, שהם מסווגים בסיווג IGT ובשעה שהיצרנים משקיעים בהם פרי איכותי, הם מזניחים את יינות ה- DOCG וגורמים בעצם נזק לתדמית האזור. חוקי האפלסיון החדש הזה קובעים אם כך כמה כללים בסיסיים:
1. כרמים יעודיים ליינות סלציונה שכאלה, שחייבים להיות מדווחים ומבוקרים (אי אפשר לקחת סתם ענבי איכות ולהחליט שמכניסים אותם לסיווג הזה בשנה אחת, רק בגלל שרוצים).
2. היבולים צריכים להיות קטנים יותר כבר בכרם – ענבי איכות.
3. היישון חייב להיות 30 חודש לכל הפחות (רופינו נותנים שלושה חודשים אקסטרא). כאן יצאתי קצת מבולבל, כי תקנות הריזרבה קובעות 24 חודש, אבל רופינו תמיד נתנו 36 חודשים, כך שעכשיו הם הורידו קצת. לא נורא, בהתחשב בדרישות האחרות.
אם לחזור ליין: הוא בהחלט "שמן" ורחב יותר מהריזרבה הרגיל, ומורגש בו יותר עץ, בכל זאת (למרות שלא מדובר בבאריק). הפה מעט מתקתק-פרי יותר, וכל טעמי העור והפירות הסגולים- שזיפים, דובדבנים – מודגשים יותר. ב- 180 – 200 ש"ח מקבלים יין מצוין, שיש לו יכולת התיישנות יפה, כמו שמוכיחה טעימה של אותו יין מבציר 2007: יין בעל ארומות וטעמים בוגרים, נהדרים. קצת מחוזר ברגעים הראשונים, אבל יפהפה. חמיצות וטאנינים מהודקים, ברורים, וכאלה שמכריזים שהיין עדיין בצעירותו.
Modus IGT 2010
סופר טוסקני שנעשה באחוזה Poggio Casciano, לא רחוק מסיינה ופירנצה ומשלושה כרמים נוספים. זהו בלנד של 50% סנג'ובזה וחלקים שווים של מרלו וקברנה . בניגוד ליינות האחרים – DOC או DOCG – היינות האלה כבר לא עשויים רק במתודות המקוריות של טוסקנה ולא רק בעץ "גדול", אלא גם בחביות קטנות. היינות מתבגרים בנפרד בחביות אמריקאיות וצרפתיות ואז, לאחר שנה, עוברים חיתון ובקבוק.
ליין ריחות עור, וניל ופירות יער. הוא חלק מאוד, רחב ונעים. מה שמאוד אהבתי זו האלגנטיות שלו, שלמרות כל זה שמדובר ביין "רחב", היא עדיין נשמרת.
מאותו יין טעמנו גם את בציר 2007, שהיה כבד יותר ופירותי מה- 2010, אבל כבר מראה הרבה אופי, עם טאנינים מעולים וחמיצות גבוהה. בהחלט מעניין, גם למי שמחפש יינות יותר "מסורתיים" ופחות את הסופר X למיניהם, שלעיתים קרובות מאופיינים בפרי רחב ואולי אפילו בשל יותר.
Greppone Mazzi Brunello di Montalcino DOCG 2008
100% סנג'ובזה גרוסו מכרם שהיבול שלו מוגבל ל- 500 ק"ג לדונם, לערך. היין עובר התבגרות במכלי עץ גדולים במשך כ- 36 חודשים, שהם כשנה יותר ממה שדורשות תקנות האזור. לאחר מכן היין עובר עוד שישה חודשים בנירוסטה לאחר החיתון ושמונה חודשים נוספים בבקבוק. די מרשים.
מרשים גם היין: נדיב ובעל גוף מלא, מצוין וארוך. הוא מרשים גם באלגנטיות שלו, כשכמו המודוס, היא עדיין נשמרת, גם כשמדובר ביין יחסית מלא יותר. האף מורכב, מלא ארומות של פטריות וקרקעית יער עם פרחוניות קלה, אגוזיות וקליה. 330 ש"ח.
להשוואה, אותו יין מבציר 2003 – בציר חם ולא "מצטיין" – היה עגול מאוד, יפה וטעים. אם במקרה יש לכם, אפשר יהיה לשמור אותו עוד שנתיים-שלוש, בניגוד ל- 2008, שבשקט מקבל עוד עשור.
צילומים: אתר היקב.