קרמיסימו: גלידת פיסטוק ואגוזים, עם בוטנים, תרד וכל מיני דברים אחרים, חוץ כמובן מפיסטוקים ואגוזים. את זה כנראה משאירים לגלידות הממש יקרות, לא אלה שעולות 35 ש"ח לאריזה (שזה משהו כמו 53 ש"ח לקילו – מחיר של גלידה בגלידריית איכות!)
בעצם, אגוזים 'עלולים' להיות במוצר הזה. יש רכז אגוזים, או מה שלא יהיה, ואולי גם אגוזים ממש, בצורת שברי שברים, בצמוד לבוטנים. למה בוטנים בגלידת פיסטוק ואגוזים? כי בוטנים נותנים את הקרנץ' הרצוי, בשבריר המחיר בוודאי.
שני דברים שהתחילו להרגיז אותי בעניין גלידה (במיוחד): הראשון הוא המושג "חלבית", שנכנס ללקסיקון הגלידאי – שטראוס, במקרה הזה. מה זאת גלידה 'חלבית'? זאת גלידה על בסיס שומן צמחי, שמוסיפים לה חלב. חלב? אוקיי, לא בטוח שממש חלב – אני לא יודע – או שמנת, רחמנא ליצלן. מה שבטוח שיש כאן הם 'מוצקי חלב'. מה שבמקומות אחרים עשויים לקרוא לו פשוט אבקת חלב. כן, כן: אותה אבקת חלב שלא שווה לייצר, כי המחיר שלה נמוך מדי, ושתגרום נזק לכל המחלבות והחלבנים באשר הם.
העניין הזה של "חלבית" הוא עסק של שומרי כשרות. אם תשימו לב, מוקדשים יותר מקום ויותר תשומת לב לכל מיני תוויות של רבנים, ארגוני כשרות ומכשירים, כולל מה שיש ומה שאין במוצר בפסח. מזל שביום כיפור צמים, ושלראש השנה אין הוראות דיאטה מיוחדות. בפסח – משום מה – אין במוצר הזה תרד. ידעתם?
עכשיו אתם יודעים.
מה עוד מרגיז באריזה הזאת – וכולה מדובר בגלידה, לכל הרוחות. גלידה.
מרגיז שבגלל העסק עם הכשרויות למיניהן, והצורך לפרט מה יש במוצר בחגים האלה ובחגים האחרים, אנחנו צריכים זכוכית מגדלת, בשביל לקרוא מה שמכיל המוצר. בקושי רב הספיקו לי בבית המשקפיים שלי. אני לא מבין: לא מוגדר גודל מינימלי של אותיות שבהן צריך להשתמש בסימון מוצרים? גובה ורוחב?
שטראוס רצתה לחסוך כאן כסף, ושילבה שלוש תוויות בתווית אחת. המעשה כשלעצמו מחוכם ואולי גם חכם (ויכול להיות שגם תקני), אבל אי אפשר לקרוא! אני בטוח שהכל חוקי, ובדיוק לפי התקן, אבל לאנשים האלה, שיושבים בשטראוס, או בתנובה, להם אין בני משפחה? אין להם ילדים שהם רוצים לגדל להיות בני אדם? הם לא חושבים על יום הפרישה שלהם?
כל ענייני ה"בטעם" האלה: למה כל מה שאנחנו אוכלים צריך להיות 'בטעם'? לה זה לא יכול להיות שוקולד, כשכתוב שוקולד. למה זה אלה לא יכולים להיות פיסטוקים? מכניסים תמציות טעם, נותנים לזה צבע ירוק – שאגב, פיסטוקים אמיתיים אין להם בכלל הצבע הזה, אלא שהאמריקאים צובעים אותם בירוק – וקוראים לזה פיסטוק.
מישהו, פעם, אולי ב- 2035, ייקח את ממשלת ישראל ויעשה בה reshuffling: הוא יחלק את הממשלה לזרועות: זרוע הביטחון, זרוע המזון והבריאות, זרוע הצרכנות, איכות הסביבה והפנים וזרוע החוץ. זה הלוא לא יקרה, אבל אולי, רק אולי, יהיה לנו כאן פעם שר שיגן על הצרכנים: שר לענייני צרכנות. זה אמור אולי היה להיות משרד המסחר, אבל הוא כבר מזמן לא דואג לצרכנים, או מעט, ודואג בעיקר למסחר ולתעשייה.
לסיום, בישראל כבר מזמן מודדים את הגלידה בנפח. 1.3 ליטר! וואו! תראו כמה גלידה אנחנו מקבלים. אבל רגע: נפח? אנחנו שותים נפח, ואוכלים במשקל, לא?
אה, אז כן, אבל לא. זאת אומרת – לא גלידה. גלידה אנחנו קונים בנפח. למה זה? כי אז אפשר למכור הרבה פחות – גלידה – והרבה יותר – צדקתם: אוויר. אז יפה: בהתאם לחוק, מציינים על האריזה גם את משקלה – כ- 660 גרם. אבל האם זה 'יפה'? לדעתי , כמו כל האריזה הזאת, זה כשר, אבל מסריח.