יצאנו לארוחת צוהריים ב'קיסו' בקריית אונו. אני התאכזבתי
הזוגה כבר הייתה פעמיים-שלוש ומאוד מחבבת, ורצתה שגם אני אחווה את החוויה. היא לרוב אוכלת סושי למינהו או מנות של דגים. אני פחות בעניין, ואולי כאן קבור הכלב. החוויה שלי מהאוכל הייתה לא טובה: הוא היה מתוק, כבד וחסר עניין.
המסעדה – יום חמישי בצוהריים, חום יולי אוגוסט – עמוסה להפליא. מלאה מפה לפה. הקהל מצביע ברגליים. רוב מוחץ לנשים ובחורות צעירות (אני מציין את זה כי בלט לי מאוד) במסעדה שהיא לא מהזולות שתמצאו. הז'אנר הוא אסיאתי. חלל גדול, עם בר גדול. הרבה רעש ומוזיקה בווליום בינוני. עדיין אפשר לנהל שיחה, אבל לא בנוח.
כשאני מגיע בפעם הראשונה למסעדה שהתפריט שלה הוא תפריט מנות מוכרות – כאן נניח פאד תאי, מסמאן קארי ודומות להן – אני נוטה להזמין מנות מסוג זה. לטעמי, שם המבחן האמיתי. למסעדה יש שתי אופציות: להוציא מנה טובה, שעשויה לפי הספר (ומנות פופולריות הן מנות שבעיקרן הן טעימות), או להוציא מנה עם טוויסט כלשהו, שאולי הוא לא בדיוק לפי הספר, אבל משאיר חותם. הכישלון בעיני הוא כאשר המסעדה מוציאה מנה משעממת או חד-מימדית. אם יש במסעדה גם מנות חריגות או מיוחדות, אני מזמין אחת כזו ואחת כזו. כאן לא ראיתי משהו ייחודי או כזה שמסווג כמיוחד מלבד בין הרולים השונים.
קריספי צ'יקן באן – 57 ש"ח: חזה עוף בציפוי קריספי, איולי חלפיניו כוסברה וכפיר ליים, חרדל ירוק כבוש, בצל ירוק וצ'ילי אדום. (טעויות הכתיב במקור – הכול מאתר המסעדה)
המנה הזו התגלתה כשני נתחי שניצל בתוך באן מתוק למדי ועבה למדי שמרחו עליו רוטב כלשהו וקישטו בקצת ירקות. צ'ילי אדום היה שם, במעין פרורים קצוצים דק, חבוי. את הקפיר ליים אפשר היה להרגיש במאמץ רב, אבל ככלל המנה הייתה די חסרת טעם.
אכלתי את אחד משני הסנדוויצ'ים האלה ואת השני השארתי. בדרך החוצה ראיתי מלצרית עם מנה מוחזרת – באן אחד שלם לגמרי ועוד חלקים מהשני. כנראה לא הצלחה גדולה.
ביף סצ'ואן – 74 ש"ח: נתחי פלאנק סטייק, פטריות פורטובלו, צ'ילי חריף, בצל ירוק וקשיו מקורמל ברוטב סויה, אויסטר, תמרינדי, שום וג'ינג'ר. מוגש לצד אורז מאודה.
פלאנק (חלק של הפלדה) צריך לחתוך דק. בשר בכלל לביף סצ'ואן צריך להיות חתוך דק. כאן היו אצבעות די עבות בחלקן, שלא כולן היו חתוכות נגד הסיבים וכולן היו עשויות well done. הפלאנק כמו שהוא הוא כבר נתח יחסית קשה, וחיתוך לא נכון, בוודאי שלא לגמרי נגד הסיבים, בצירוף בישול עד כלות, הפך חלק מהנתחים לקשים מאוד.
למנה הזו יש שתי גרסאות: הסצ'ואנית, החריפה, עם פלפל סצ'ואן והרבה 'חום', והגרסה שעברה למערב, שהיא פחות חריפה, אבל עסיסית.
כאן, המנה הייתה פשוט מתוקה. כבדה. הרוטב היה סמיך מדי ועמוס, חסר רעננות בכלל. הרבה מאוד אגוזי קשיו קלויים רק העמיסו על כל זה. יכול להיות שהכוונה הייתה טובה, אבל כל כך הרבה אגוזים, שאין לי מושג מאיפה באו, רק המתיקו עוד יותר את העניין. הפטריות היו פטריות שמפיניון וקשה היה למצוא – קשה מאוד היה למצוא – צ'ילי חריף או אחר, ובוודאי שלא פלפל סצ'ואן. לא היה שום דבר מרענן או מקפיץ טעמים במנה הזו. סתם מתוק.
כאשר ביקשתי לארוז את מה שנשאר מהמנות, המלצרית הייתה קצת נבוכה: "חבל שלא אמרת משהו." היא אמרה. התשובה שלי הייתה "זה מה שהזמנתי, וזהו, אבל הבאן היה שניצל בלחמנייה והסצ'ואן היה מתוק, קשה ולא טעים.
המסעדה הציעה לנו קינוח על חשבון הבית. סירבתי בתודה. לא זאת הייתה הכוונה, וגם לו הייתי מתכוון לכך, לא מצאתי שום דבר בתפריט הקינוחים שלא נראה היה מתוק להחריד.
שתייה: המסעדה מגישה אוטומטית קנקן מים – יפה. בקבוק פאולנר 330 מ"ל (כ- 10 ש"ח בחנויות) עלה לנו 32 ש"ח; שערורייה כשלעצמה, אבל ניחא. תפריט היינות לא היה מעניין במיוחד או מתאים במיוחד לאוכל. תפריט הקוקטיילים מציע משקאות ב- 49 – 50 ומשהו ש"ח (מתוקים). מעל הבר היה מגוון שלם של שנתוני ויסקי גלנליווט, בין שאר מוצרי האלכוהול.
קיסו
רפאל איתן 1, קריית אונו
חנייה: בשפע, גם חינם. צמחונים: יש. טבעונים: יש. שירותים: נקיים במידה. פתוח כל השבוע.
צילומים: ראשי – אתר המסעדה. צילומי מנות "סטודיו": דף הפייסבוק או האינסטגרם של המסעדה.