אחד מבתי הקוניאק הוותיקים והטובים עושה מיתוג מחדש ובהזדמנות הזו מרענן את ההכרות איתו. כמה מילים אם כך על קוניאק גוטייה
במאה ה- 16 היו בני משפחת גוטייה חבתנים, שהתפרסמו בזכות השימוש שעשו באלונים מיער טרונסה, שמוכר לנו עד היום. ב- 1644 התחתן שארל גוטייה עם ז'קט ברושה, ביתו של יינן וכמה שנים מאוחר יותר החלה בעצם מסורת הייננות ולאחר מכן הזיקוק והבלנדינג של משפחת גוטייה.
המשפחה החזיקה בבית – שקיבל רשיון רשמי לייצור קוניאק בשנת 1755 – במשך עשרה דורות. בסוף שנות התשעים הוא נמכר למארי בריזר, תאגיד אלכוהול שנקנה על ידי בלוודיר ב- 2006. שינויי ההחזקות האלה הם שהביאו בוודאי בסופו של דבר לעבודה שנעשית עכשיו על המותג המצוין, שרוצה לצמוח ולהיות בעשירייה הפותחת של יצרני הקוניאק. בלוודיר היו גם אלה שהביאו אל הבית את האנולוגית והמסטר בלנדר הנוכחית שלו, איזובל קופרי (Couprie).
בביקור שערכה בימים אלה יחד עם מנהל המותג לאזור ולדיוטי פרי, קוין בייקר, אומרת קופרי שלמרות האיכויות הגבוהות של הקוניאק שלהם, אין לגוטייה למעשה מזקקה משלהם. הם עובדים עם כ- 50 מגדלים באזורים השונים של קוניאק (כל ששת תתי האפלסיון), כשמחלק מהם הם רוכשים יין ומחלק הם רוכשים או דה וי שמיוצר לספציפיקציות שלהם. "אנחנו פחות תלויים בחלק הזה של ייצור הקוניאק," היא מודה, "כיון שרוב האופי של המוצרים שלנו תלוי בהתבגרות וביישון, ופחות בזיקוק."
האמת שזו כנות מרעננת, ממישהו שנמצא בתעשייה, שלרוב מפרסמת שהיא חייבת לשלוט בכל אחד משלבי הייצור לפרטי פרטים ומקדשת כל חלק וחלק בו. מה שגוטייה אומרים למעשה הוא "ספקו לנו או דה וי באיכות ובאופי שאנחנו צריכים, ומשם כבר נטפל בו." הם יכולים לעשות את זה, לטענתם, בזכות תנאי היישון היחודיים שלהם: "מרתף החביות", אומרת קופרי, "נמצא מתחת לאגם ומעל לנהר שזורם תחתיו. הקרקע הגירית מחדירה בדיוק את כמות הלחות שדרושה ליישון טוב של הקוניאק: לחות של 75%- 80%. הלחות הזו מאפשרת לאדות בצורה שווה אלכוהול ומים, ולהשאיר נוזל רך ו"חם" בחביות.
נקודה נוספת שמאפשרת לבית לייצר קוניאקים טובים היא כמות די גדולה של קוניאקים ישנים ועתיקים, כאשר הם עדיין משתמשים בצורה סדירה באו דה וי מ- 1943, 1969 ומשנות ה- 70. זה לא שכל מוצר מקבל מהם, אפילו לא לתיבול, אבל כשמדובר בסדרות הגבוהות, זה טוב מאוד שיש.
בתחום השיווקי, הבית משנה מסרים ותדמית: במקום מסרים מסורתיים של שנים ואיכות, הוא רוצה לשדר "הענקה" ו"שיתוף" של כל הטוב שיש לו להציע – מהאדמה והכרמים ועד לבקבוק – עם הלקוחות שלו. יותר craft ופחות זהב פרויים צרפתי על רקע כחול. לי התדמית החדשה הזו מזכירה מאוד אריזות של סינגל מאלטים שונים, ויכול להיות שאין זה מקרה.
כרגע (פברואר 2016), אתם יכולים להשיג את הקוניאקים של גוטייה בחנויות דרך היין במחירים של 110 – 300 ש"ח – כחלק ממסע ההחדרה של המותג בארץ. זה שווה ומומלץ בהחלט. לצד כל מוצר – המחירים המומלצים לצרכן.
גוטייה VS
הצעיר ביותר בבלנד התבגר במשך שנתיים יותר מהמינימום הדרוש בקוניאק – ארבע שנים בסך הכל. מדובר ב- VS מצוין. פירותי, עם מעט עץ ירקרק. הפה מפולפל, חלק ויפה מאוד. הסיומת יבשה מאוד, עם פירותיות ואורך יפים. (150 ש"ח)
גוטייה VSOP
אף מאוד עדין, אחרי שציפיתי אולי ליותר "עץ". בפה מרגישים וניל מתקתק, שכמו עוטף פה יבש, הדוק ומפוקס. הסיומת מתקתקה עם טאנינים מאוד עדינים. קוניאק טוב מאוד במחיר סביר (195 ש"ח).
גוטייה XO Gold and Blue
צבעי המותג עד היום – כחול וזהב. הפה מצוין, עגול וקצת שוקולדי. הפירותיות טובה והסיומת יבשה בדיוק במידה. זהו קוניאק מורכב, בלי להיות אגרסיבי כמו קוניאקים תעשייתיים שונים ברמה הזו. הוא מתיישן לפחות עשר שנים. (450 ש"ח).
גוטייה Extra 1755
בלנד שקופרי התבקשה ליצור פחות או יותר כשהגיעה לבית. הוא מכיל פרופורציות גבוהות יותר של פרי ואו דה וי מגראנד שמפן, ויש בו אלגנטיות רכה ורוחב טוב. פחות התחברתי לצד המתוק שלו, אבל אין מה לומר: הוא עשיר ויפה. (830 ש"ח).
גוטייה Tradition Rare
אולי זה שאהבתי מכל הקוניאקים. בחו"ל, כולל משלוח לארץ, הוא יעלה לפי חישובי כ- 850 ש"ח (115 יורו + משלוח ומס) וכאן מחירו יהיה בסביבות 1,200 ש"ח. הוא מכיל או דה וי מ- 1943 ותזקיקים צעירים יותר. הוא קצת עצי אבל לא יותר מדי. קצת מעושן, מאוד מלא ובעל חמיצות מצוינת. בסיומת הוא יבש וטאני ועובד נפלא.
גוטייה EDEN
תזקיקים מ- 1943 ומ- 1976, לצד תזקיקים נוספים, כולם מהפרדיס בלבד. את הקוניאק הזה מבקבקים רק ואך ורק לפי דרישה ומסתבר שהשקדיות יביאו לארץ כמה בקבוקים במחיר של 8,700 ש"ח לבקבוק. זוהי כמובן אופרה אחרת, פירותית מאוד – תפוזים, למשל – עתירת פירות יבשים ודבש. הפה עגול, מתובל מאוד וחם, טיפה יבש וטאני. מאוד מתקתק – ומאוד חלק.