קוטו דו ג'ינואה: שני יינות סוביניון בלאן מקסימים

שאטו Saint-Brisson-sur-Loire

שני היינות הבאים – זה של ברתייה וזה של סדריק ברדן – הם הזדמנות נפלאה לעשות היכרות קצרה עם האפלסיון הפחות מוכר של מרכז הלואר

הלואר מוכר לרבים מאיתנו בישראל לא מעט בזכות הטירות היפות שלאורך הנהר, אבל לחובבי היין הוא ידוע במיוחד בזכות אפלסיון סנסר, שהוא אולי לסוביניון בלאן מה ששבלי הוא לשרדונה. אפלסיונים מוכרים מאוד אחרים הם פואי פומה – גם הוא בזכות היינות הלבנים – וסומור, בגלל הקברנה פרנק. אסור לשכוח כמובן את שינון או את ווברה, אבל מכל האפלסיונים של הלואר, אחד הוא סוג של נשכח – אפילו על ידי הצרפתים עצמם: קוטו דו ג'ינואה.

אפילו על המפה באתר של חבל הלואר, הוא לא מופיע.

האזור עצמו נמצא צפונית-מזרחית מסנסר. זהו אזור קטן יחסית, שיש בו משהו כמו 35 מגדלים (היו ככל הנראה יותר עד לפני כמה שנים), וכ- 1,800 דונם תחת כרמים. רק לשם השוואה, ואם כבר הזכרנו את סנסר, הרי ששם יש כמעט 300 מגדלים, כ- 30,000 דונם, ומייצרים שם כמעט פי 40 יותר יין.

אבל לקוטו דו ג'ינואה יש בכל זאת היסטוריה משלו: חקלאות הייתה כאן כבר במאה ה- 2 לספירה, ובמאה ה- 9 מאשר כבר המלך דאז, שארל "הקרח" להעביר כרמים ורכוש אחר לבעלות של כנסיית סן לורן בקוסנה. רישומים משנת 1218 מראים כי יינות מכרמי ג'ינואה נרכשו על ידי החצר המלכותית של המלך פיליפ השני. הטירה של קוסנה נבנתה בין השנים 1254 ו-1262 על ידי הבישוף של אוזר, שכללה כרמים, וכן מרתף יינות עצום. בינואר 1566, שארל התשיעי ואמו, קתרין דה מדיצ'י, עצרו בקוסנה, שם הוצעו להם בקבוקי היינות המקומיים הטובים ביותר.

הקמת מנזרים רבים באזור תרמה רבות לגידול במספר הכרמים. המנזר הציסטרסיאני של רוש במיאן וביתם של הטמפלרים היו בעלי השפעה במיוחד. בערך בזמן הזה, גפני Coteaux du Giennois טופחו גם בהמשך נהר הלואר, בכרמים של מנזר פלרי בסנט-בנואה-סור-לואר.

הכרמים נטועים באדמה צורנית או גירנית לאורך גבעות הלואר. ברוב השנים – ומן הסתם כל זה משתנה יותר משנה לשנה בשנים האחרונות – הבציר במרכז-לואר מתחיל בין השבוע האחרון של ספטמבר לשבוע הראשון של אוקטובר, ומסתיים בשבועיים האחרונים של אוקטובר. חלק מהענבים עדיין נבצרים ביד, במיוחד ענבים אדומים, אם כי רוב הכורמים ויצרני היין משתמשים בבציר מכני. רוב היין הוא אדום, והאזור קיבל מעמד של אפלסיון רק ב- 1998.

באופן כללי מאוד, יינות Coteaux du Giennois הלבנים הם יינות פריכים ורעננים, עם מינרליות טובה ולא מוגזמת, פירות לבנים קלים, חבושים ופרחים לבנים. האדומים אלגנטיים ופירותיים, עם רמזים לפירות יער כהים ואדומים בתוספת טעמי פלפל עדינים. הם עדינים, וגם בהם יש שיימצאו ניחוחות של אפרסק.

שני יינות יש כאן, משני בתים שונים ומשני בצירים שונים:

ברתייה – היין הבסיסי של היקב של שני האחים הצעירים יחסית – הוא מבציר 2019: בציר טוב, "שמשי", שמתואר ככזה שמדגיש את הפירות הלבנים של היינות. זהו בציר שמתואר כבציר אקספרסיבי, יחסית מוצלח.

סדריק ברדין – היין מגיע מבציר 2021: הרבה יותר קריר מזה של 2019 וגם 2020, ואופייני יותר לאקלים הממוזג של מרכז הלואר. הלבנים אמורים להיות מעט מתובלים יותר על רקע הפרי הלבן וההדרים, והאדומים פירותיים ועדינים – מתאימים לשתייה יחסית מוקדמת למי שמחפשים טעמים יותר עשירים ביינות שלהם.

Cedrick Bardin Cot. Du Giennois 2021

הבית נוסד ב- 1991, וברשותו או תחת ניהולו יש כ- 150 דונם של כרמים בשלושה אפלסיונים, ביניהם גם פואי פומה. היין ארומתי מאוד ועשיר יחסית, עם הרבה פרי לבן – אפרסקים. הוא מעט עשבוני-ירוק, אבל אין בו חדות, אלא שהוא מאוד מעוגל יחסית. אין ממש אשכוליות, אבל כן יש מעט הדרים-לימונים. מחיר של 70 – 75 ש"ח בערך וקנייה טובה ליין צעיר.

  Coteaux Du Giennois Blanc – Clément & Florian Berthier 2019

זהו בית יחסית צעיר – סביב 1980 – של משפחת כורמים מהלואר. בשנת 1998 הם קנו את Domaine de Montbenoi, מה שבעצם אפשר להם לייצר יינות מהקוטו דו ג'ינואה. הבית מנוהל היום על ידי שני אחים, הדור השלישי מאד ייסוד הבית.

היין עצמו מעט פחות ארומתי מהיין של סדריק ברדין, אבל עגול מאוד ובעל הרבה פירות לבנים. הוא הרבה יותר טרופי ממה שאולי אפשר לצפות מהאזור, ובהחלט ייתכן שזו השנה, שמדברת.

צילומים: מפות מוויקיפדיה/אתר הלואר/ברתייה. צילום כרם: סדריק ברדין. בקבוקים: אתרי היקבים. תילום השאטו (Saint-Brisson-sur-Loire) מאתר התיירות של GIEN.