מהרי יהודה דרך יינות 'שורש' ועד מיסטי הילס: יינות צרעה בציר 2018 לא השאירו אותי אדיש.
'צרעה' נחשב לאחד מיקבי האיכות של ישראל ונמנה על העשירייה הראשונה של התעשייה, ואפילו בחמישייה הפותחת שלה. זהו יקב ששם דגש רב על נושא הטרואר, והיה זה אך טבעי לפגוש את ערן פיק MW קודם כל בכרמי היקב, ולעבור משם אל היקב.
אפילו שהיה די קור כלבים.
כרמי יקב צרעה
היקב צמצם בשנה-שנתיים האחרונות את היקף הכרמים שלו, הרבה בגלל בעיות של אילוח (זיהום) בווירוסים. פיק ויתר על חלקות מסוימות, וחלקות אחרות הוא עקר ונטע בהן זנים אחרים או שתילים ממקורות חדשים, כמו דרום אפריקה למשל.
עכשיו הוא עובד עם שרדונה וסוביניון בלאן בזנים הלבנים, עם סירה, קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו באדומים, ונטע גם קברנה פרנק. היקב מייצר בסך הכול 100,000 בקבוקים, כאשר פילוסופית הוא מייצר רק בלנדים: ערן אומר שזו הצורה הנכונה ביותר לעבודה ביקב קטן. בלנדים מאפשרים לייצור יינות איכות ולקבל מגוון טעמים וסגנונות כאשר אתה מוגבל מבחינת היקף הפרי וכמויות הפרי שלך, הרבה יותר מאשר יינות זניים, אבל גם יותר מזה:
השוו את האמירה הזו לגישה של יקבים גדולים כמו ברקן, שמוכר לקהל הרבה יותר רחב מזה של צרעה. כמעט כל היין שלו הוא יין זני, כיון שהרבה יותר פשוט למכור יין זני – "קברנה סוביניון", "מרלו" וכו' – מאשר בלנד תחת שם מסוים. כמעט בלתי אפשר למכור בלנד בלי תיווך של מוכרן או 'חינוך' יקר של קהל.
בכרם נעשים ניסיונות שונים בתחומים כמו השקיה והצללה וניהול יבולים. החקלאות אולי לא 'מדייקת' כמו זו של רמה"ג למשל, אבל פיק נמצא עם האצבע על הדופ ושולט בכל מה שקורה בשטח. למעשה, כאשר שאלתי את ערן איפה או על מה הוא שם היום את הדגש, הוא אמר שיותר על הכרם ועל הפרי: "ביקב אני מרגיש שהשינויים שאנחנו יכולים לעשות הם מעטים יחסית או שהתפוקה שלהם תהיה מוגבלת. בכרם, לעומת זאת, יש עדיין לא מעט שאפשר לעשות."
אפשר להשוות את רשמי הטעימה הבאים לרשמי טעימה של שנים קודמות, ולהחליט "האם נשאר הסגנון, או שמא השתנה?"
יינות יקב צרעה (יח"צ)יינות צרעה בציר 2018
בציר 2018 היה נמוך באופן יחסי לשנים קודמות. החורף היה שחון יחסית, והיו יקבים שחוו לא מעט בעיות באביב, עם חמסינים שהביאו לצמצום גדול בכמויות הפרי. יש יקבים שיש בהם מחסור של ממש ביין, עד כדי 25% מהתוצרת שלהם, בסדרות מסוימות. עם זאת, האיכות עצמה טובה, כמעט בכל הארץ.
צרעה הרי יהודה לבן 2018
שרדונה וקצת סוביניון בלאן. האף טוב מאוד. ביין יש נגיעות של אגוזיות על רקע של פרי כתום. הפה מתובל עם חומציות גבוהה. היין מחזיק יפה בכוס. מעט חם בגרון. (89) 2022-2020
צרעה שורש לבן 2018
סוביניון בלאן ושרדונה, כולו בעץ (הרי יהודה ~25% בעץ), עם בציר בזמן מוקדם יחסית: ה"שורש", ממנו מיוצרים רק 5,000 בשנה, הוא יין של מרקם ותחושת-פה, אומר פיק, והוא מוכן לוותר על ארומתיות בסוביניון בלאן, כל עוד הוא מקבל נוכחות ועניין בפאלט.
השורש בהחלט מרשים: יש כאן אשכולית ורודה על רקע מינרלי-מלוח אבל אגוזי ונעים מאוד. זהו יין עם חומציות מאוד הדוקה ומדויקת, ישירה. אני מצאתי שבמתקפה הוא עגול ובהחלט פירותי, אבל מכוון מאוד קדימה, בלי להתפזר בכלל בפה. הסיומת ארוכה, טובה. דוגמא שנפתחה ביום רביעי ונשמרה במקרר הייתה מרשימה, שלא לומר "שתייתית", בשבת בצוהריים. יש להגיש קר. (91) 2025-2021
צרעה הרי יהודה אדום 2018
בלנד של סירה, קברנה סוביניון, פטי ורדו ומרלו – פחות או יותר ביחסים שווים. האף הראשון מזכיר טופי-כרמית ואז יוצא קצת אופי ירקרק, נעים. הטאנינים טובים, אבל אין כאן מורכבות רבה. יש הרבה 'סירה' ביין, למרות הטינט הירקרק. (88) 2028-2020
צרעה שורש אדום 2018
60% סירה, 20% קברנה סוביניון ואז פטי ורדו. יין סופר מרשים, ודווקא בעדינות ובאלגנטיות שלו. הוא מאוד חלק במתקפה, עם טאנינים מאוד רכים ומאוזנים. אחר כך יוצאים טעמים של פרי שחור, אבל היין שומר לכל הדרך על אלגנטיות – גם בארומות וגם בתחושת הפה. ככל שעובר הזמן, היין מקבל יותר ויותר עומק בכוס. (93) 2021-2030+
צרעה שורש אדום 2017
50% סירה, 35% קברנה סוביניון, 15% פטי ורדו: מאוד סירה, הייתי אומר. יין בעל ארומות סגולות, אופייניות לזן, עם הרבה פלפל שחור ותיבוליות בכלל. החומציות מאוד טובה ורק חסרה הייתה לי קצת מהרכות המפתה של 2018. (92) 2030-2020+
צרעה שורש אדום 2013
60% סירה, 25% קברנה סוביניון ואז פטי ורדו. האף מאוד מאוד ארומתי, אניסי ממש. הפלפל השחור של הסירה יוצא כאן בסוף. הטאנינים טובים מאוד, כאשר בהשוואה לשני הבצירים האחרים, זהו יין הרבה יותר מרוכז. יש כאן יותר מהכול – שונות שהופכת את השורש הזה קצת ל- odd guy בשלישיה.
צרעה מיסטי הילס 2017
בלנד של 55% קברנה סוביניון עם 45% סירה מחלקת המאובנים של שורש. ה'מיסטי' הוא היין הגבוה של היקב, ונחשב – בצדק – כיין למרחקים ארוכים. כאן קיבלתי גוונים ירוקים של קברנה סוביניון על רקע של פרי סגול. היין לעיס ממש, ארוך מאוד, עם חומציות מצוינת. יש כאן כל האלגנטיות של השורש 2018, עם המאסה (אם אפשר לכנות את זה כך) של 2013. לולא מעט חמימות בגרון, זה היה יין מושלם. (93) 2030-2025+
צרעה מיסטי הילס 2006
המיסטי הראשון של פיק בצרעה; 50:50 קברנה סוביניון וסירה. היין מעוגל מאוד, עם אדמת יער יפה והתחלה של טעמים שלישוניים; משהו מאוד של אקלים קר ולא ישראלי (2006 הייתה שנה יחסית מתונה). הכול עוד כאן: צבע, מרקם וטאנינים ואפילו חומציות. יין שונה בגישה שלו ממה שנעשה היום ביקב, אבל לא פחות מרשים. (91) רשמתי לי "2030 לפחות".
היינות מתומחרים סביב 100 – 150 ש"ח להרי יהודה ושורש, ו- 300 ש"ח למיסטי הילס. אין כמעט יין מהמגוון הזה שלא מהווה תמורה טובה לכסף. קחו את זה בחשבון בפעם הבאה שמישהו ביקב "בוטיק" (או אחר) מבקש מכם 250 ש"ח לבקבוק יין.