אורנה צ'ילאג, שבעבר לא הייתה חסידה של סיכויי הטרואר הישראלי להוציא יינות לבנים ראויים, עושה כיום שלושה יינות כאלה. "אני אוכלת את הכובע", היא מודה, "אבל בעונג רב". נפגשנו, כדי לטעום את שלושת היינות הלבנים החדשים שהיא מוציאה ממש בימים אלה
צ'ילאג סוביניון בלאן 2012
95% סוביניון בלאן ו- 5% . ריחות טובים של יין פירותי, כשהאף מתקתק. בפה שמנוניות קלה, חמיצות טובה, אולי אפילו אגרסיבית במתקפה. היין טאני, בעל 14.5% אלכוהול. סיומת מאוד מאוד יבשה. ביין ישנה אגוזיות קלה – אורנה חושבת שהיא באה מהסוביניון בלאן, אבל אולי מאותם 5% ויונייה שעברו תסיסה בחבית או מהשהיה של כלל היין על השמרים עד זמן קצר לפני הבקבוק.
צ'ילאג ויונייה 2012
כרם ותיק בסביבות בנימינה: הגפנים בנות כ- 20 שנה, ולצידן גדלים גם ענבי שרדונה. הכורם החל לגדל את הזן כחלקה נסיונית של כרמל והכרם התגלה לאורנה כמציאה רצינית. גם פה היין ארומתי מאוד – בושמתי אפילו – אבל מרגישים את השפעות החבית. הפה חלק, מאוזן, עם חמיצות גבוהה. הסיומת טובה, די ארוכה ומשופעת 'הדרים', עם קצת מינרליות. היין שונה מאוד מהנטיה השכיחה במקומותינו, לעשות ויונייה מלא מאוד: בסופו של דבר, אפילו עם העץ, ליין יש פריכות טובה וחדות, בסיפא. אלכוהול נמוך יחסית לזן – 13.2%.
גווירצטרמינר 2012
ליין צבע זהב מעניין. האף מוזר: לצד ריחות פירותיים די אופייניים, יש פה משהו פטרולי שנע כאילו במקביל לארומות הפירותיות. הפה אוף-דריי והחמיצות נמוכה.
בכל היינות, הגוף לא כבד: לשניים הראשונים יש מבנה טוב, הם לא מעמיסים ובסך הכל לא שגרתיים. הסוביניון בלאן יכול ללכת למרחקים ארוכים למדי.
בחביות יינות אדומים שונים, כולל פטיט סירה יוצא מהכלל מ- 2011 ו- 2012 מכרם ננה שבמצפה רמון. בנוסף טעמתי כמה בלנדים טנטטיביים של גרנאש, סירה ומורבדר עם או בלי כמה אחוזים בודדים של קברנה סוביניון. אני לא חושב שמי שמחפש יינות מבוססי פרי, הדוקים ורזים, ימצא כאן את מבוקשו. מצד שני אין פה בומבסטיות מודרנית. צ'ילאג ממשיכה בנאמנות את הקו שלה ומוציאה יינות 'ריזרבה+' בני שלוש וארבע שנים מהבציר.
אגב אדומים: מה שמצער אולי, הוא שאורנה לא ממשיכה לעשות מרלו: "אי אפשר למכור את הזן הזה בארץ…". חבל, כי בזה שמ- 2010 ועדיין שוכב בחבית, יש הרבה גוף ופלפול מצוין.