יקב צובה משיק את בציר 2018 של אחד מהיינות הפופולריים ביותר שלו: צובה סמיון סוביניון בלאן
אחד הבלנדים הכמעט קלאסיים בעולם היין הלבן, הוא החיבור שבין סמיון וסוביניון בלאן: אלה שני זנים שמגיעים מאותו מקום – בורדו – כאשר את הסמיון נוהגים לערבב לא רק עם הסוביניון, אלא גם עם מוסקדל.
את הסוביניון בלאן דומה שכולם מכירים: למרות שהסמיון היה בעבר אחד הזנים הלבנים הפופולריים ביותר בעולם (תשאלו את הדרום אפריקאים), הרי שהסוביניון הוא היום הרבה יותר פופולרי מאחיו ה'סנט אמיליוני'.
ובכל זאת, יש משהו סינרגטי בין השניים, שאי אפשר להתעלם ממנו:
הסמיון הוא בעל אופי כבד, כמעט שמנוני ולפעמים ממש דבשי. הוא בעל חומציות נמוכה יחסית, ולמרות שיש בו צדדים 'הדריים', הוא לא נותן יינות רעננים או בעלי ברק, כמו הסוביניון בלאן.
לעומת זה, אביו הלבן של הקברנה סוביניון נוטה להיות בעל חומציות רבה וגבוהה יותר, בעל טעמי אשכוליות מובהקים ולצידם טעמים טרופיים. בלנד טוב של שני הזנים יהיה לכן בעל אופי מעט שמנוני-חלקלק (מהסמיון), נגיעות דבשיות, טרופיות ועם משהו הדרי.
בהתאם להרכב הבלנד, היין יהיה בעל רעננות (או חומציות) גבוהה יותר -או פחות.
צובה סמיון סוביניון בלאן 2018
האמת שקצת חששתי, כאשר קיבלתי את הבקבוק הזה: בציר 2017 כבר היה בשוק ב- 2018, וציפיתי לכן ליין מהבציר האחרון (2019) ולא 2018. בסך הכול מדובר ביין הבסיסי של היקב, שלא אמור אולי להיות בן יותר משנה מהבציר.
ובכל זאת, הפתעה: זהו קודם כל בלנד שעובד "לפי הספר". יש כאן אותה שמנוניות קלה, אופיינית לבלנדים האלה, ואז מקבלים הרבה מאוד קליפות הדרים על רקע של נגיעות ירוקות, ממש עדינות. היין עובר כמה חודשים סור לי (התבגרות על המשקעים) והשהייה בעץ, דבר שלפחות על הנייר מעניק לו יותר גוף ויכולת 'סחיבה' קדימה: למחרת בבוקר, אחרי ששליש בקבוק נשאר ממנו במקרר, הוא אפילו טוב יותר, ומעניין.
לא יין קל. יש בו כן מרירות (קליפות ההדר) שעלולה פחות לחבר אליו, אבל בהחלט מרשים, במיוחד בנקודת המחיר (75 ש"ח). (90) 2022-2020.
מתאים מאוד למאכלי דגים ופירות ים, לאורז. לא הייתי מבשל בו, כדי לא להעצים ולרכז יותר מדי את המרירות.