חיים הלפגוט במאמר אורח על קיצה (האפשרי) של תעשיית ה- En Primeur. האם קיסר היין אשם בכל או שמא זה המשבר הכלכלי?
ב-26 בפברואר 2015 כתבה מגי רוזן (אגב, בנקאית בעברה) ב- Meininger's Wine Businses International כי סיקור היינות העתידיים של בורדו עבור ה-Wine Advocate לא יעשה יותר ע"י רוברט פרקר . פרקר ימשיך לסקר את יינות בורדו לאחר בקבוקם, אך כאמור לא לפני כן. זה ייעשה ע"י ניל מרטין, אשר כותב עבור המגזין מאז 2006.
בהחלטתו להפסיק לסקר את היינות העתידיים של בורדו נעץ פרקר, לדעתי, את המסמר האחרון בארון הקבורה של מוסד ה-En Primeur כפי שהוא מתנהל היום, על פיו הצרכן הסופי גם מממן וגם לוקח את הסיכון לבציר ע"י רכישה ותשלום עבור יינות עתידיים ( אשר יבוקבקו 18 חודשים לאחר ביצוע התשלום).
אך תחילה סקירה קצרה על התפתחות רכישת יינות עתידיים בבורדו.
כבר לפני יותר ממאתיים שנים, בתקופת האביב, היו הסוחרים באים ליקבים וטועמים מהחביות כדי להחליט איזה חביות יין כדאי להם לקנות ליישון במרתפיהם. התשלום ליקב נעשה מיד עם העברת חביות היין לסוחרים והם יישנו וביקבקו את היינות. אם קניה על סמך טעימת חבית אינה מסוכנת דיה, הרי שעד סוף שנות ה-60, בשנים בהן היו ציפיות לבציר טוב, נרכש כל היבול עוד לפני הבציר (Sur Souche).
ביקבוק היינות ע"י היקבים עצמם, אשר מאז 1972 הפך לחובה לכל היקבים המדורגים, לא שינה את שיטת השיווק היות והסוחרים היו אלה שהמשיכו לממן את הבציר. הטעימות והרכישות המשיכו להתקיים באביב לאחר הבציר אך במקום לקבל חביות ליישון בעת ביצוע הרכישה, קיבלו הסוחרים את בקבוקי היין רק כשנתיים לאחר שרכשו אותם. הם עצמם היו מוכרים את בקבוקי היין לאחר קבלתם ולא כיין עתידי.
השינוי העיקרי בשיטה המתוארת לעיל אירע כאשר מחירי היין החלו להתייקר בממדים אשר הקשו על המימון ארוך הטווח על ידי הסוחרים. בעקבות זאת התפתחה שיטת מכירת יין עתידי לצרכן הסופי, שבמהותה המימון והסיכון – הן של איכות היין הסופי והן של עצם קבלת היין בבקבוק – עברה לצרכן הסופי.
בחודש אפריל לאחר הבציר מארגנים סוחרי בורדו שבוע של טעימות של היינות העתידיים אליהם מוזמנים יבואני יין ועיתונאים. הצרכן הסופי, אשר ישלם עבור היינות העתידיים אינו מוזמן לאירוע זה, משמע, עליו לעשות החלטות רכישה מבלי שניתנה לו כלל הזדמנות לטעום את מה שנמצא בחביות. האמת ניתנת להאמר שגם לו הייתה לו הזדמנות לבוא לבורדו לאירוע הנ"ל הרי ש"הערכת יין עתידי זה כמו אולטרא סאונד של עובר. ניתן לראות אם כל האיברים נמצאים אבל קשה לומר אם התינוק יהיה יפה" (אלכס האנטThe Drink Business " 2006 .)
בנסיבות המתוארות לעיל, כדי לבצע רכישות של יין עתידי חייבים הצרכנים להסתמך על דעתם של מבקרי יין. כאן נכנס לתמונה המבקר האמריקאי רוברט פרקר, אשר הציונים שהוא מעניק ליינות מהווים בסיס לקביעת מחירם בשוק.
עד כה היו היקבים מוציאים את היינות העתידיים למכירה רק לאחר שפרקר פרסם את ציוניו, כשעל מידת השפעתו של פרקר על מחירי היינות העתידיים ניתן ללמוד מאירועי בציר 2008, אז החליטו היקבים להוציא את יינותיהם למכירה לפני פרסום הציונים. באותה השנה פרקר דרג את הבציר גבוה יותר מאשר ציפו ובין לילה עלו מחירי היינות בכ-70%. המחיר של לפיט עלה מ-1,900 ליש"ט ל-3,200 ליש"ט, ולאטור קפץ מ-1,590 ל- 2,500 ליש"ט. ציוניו של פרקר קבעו את המחירים היחסיים של היינות העתידיים כך שבאותה רמת קלאסיפיקציה, יין בציון 98 פרקר בהכרח – ובלי קשר מה אנחנו חושבים על הערכות של פרקר – נסחר במחיר גבוה יותר מיין שקיבל רק 95. ההסתמכות על הציונים של פרקר כבסיס לרכישה הם לכן מוצדקים לגמרי וישנה קורלציה מלאה בין ציוני פרקר ומחירם בשוק.
"Americans may scream bloody murder when looking at the future prices for the 2003 first growth Bordeaux (an average of $4,000 (£2,300) a case), but if my instincts are correct, 10 years from now a great vintage of these first growths will cost over $10,000 a case…at the minimum. It is simple: The quantity of these great wines is finite, and the demand for them will become at least 10 times greater".
רוברט פרקר במאמר ב- Food & Wine Magazine, ספטמבר 2004.
אירועים שונים בחמשת השנים האחרונות, כדוגמת אלו שיובאו להלן, פגעו קשות בשיטה של מכירת היין העתידי בבורדו.
הסיבה העיקרית לרכישת יינות עתידיים היתה הציפייה שהרוכש-לוקח הסיכון, יפוצה בעליית מחירי היין המבוקבק יחסית למחירי היינות העתידיים. לאחר שכמתואר לעיל היקבים החמיצו את מחירי 2008 הם החליטו "לפצות" את עצמם עם יינות הבציר המצוין של 2009 ומכרו את היינות העתידיים במחירים מטורפים. אם זה לא הספיק, הרי שהמחירים ההתחלתיים של בציר 2010 עלו עוד יותר. התוצאה של המחיר ההתחלתי הגבוה בצורה שהשוק לא יכול היה לשאת, היה שעד שהיינות בוקבקו, מחירם ירד ואחרי שנתיים היינות בבקבוק נמכרו במחיר הרבה יותר זול ממחירי היינות העתידיים שנרכשו שנתיים קודם לכם!
שנית, הבצירים של 2011-2013 לא היו מעניינים ועל אף שמחירי היינות העתידיים ירדו בהשוואה למחירי בציר 2010, הירידה לא הייתה מספיק משמעותית כדי לעשותם מעניינים לצרכנים. רוב היבואנים אפילו לא ניסו לשווקם וחלק גדול מן המלאי נשאר ביקבים ואצל הסוחרים בצרפת.
מסמר נוסף בארון הקבורה של מוסד היינות העתידיים נעץ שאטו לאטור אשר משנת 2012 הפסיק למכור יינות עתידיים. היינות של לאטור יוצאים לשוק לאחר ביקבוקם ולאחר שלדעת אנשי היקב הם מוכנים לשתיה.
המסמר האחרון ננעץ בהעברת שרביט הערכת יינות עתידיים לניל מרטין. בכך נשמט העוגן שציוניו של פרקר העניקו לרוכשי יינות עתידיים. ניל הוא מבקר יין מכובד, אך לא משפיע יותר ממספר רב של מבקרי יין (סטיבן ספורייר, למשל) וציוניו לא קובעים מחירים כפי שעושים ציוניו של פרקר. השפעתו על מחירי השוק תהיה כנראה דומה להשפעת חברו פייר רוואני אשר מסקר את יינות בורגונדי עבור ה-Wine Advocate ותו לא.
במאמר הנ"ל ב- Meininger's Wine Businses International מעלה מגי רוזן שתי נקודות מעניינות: ניל ידוע בחיבתו ליינות אלגנטיים לעומת אהבת היינות המרוכזים של פרקר. בנוסף, הוא ניחן בקמצנות יתר במתן ציונים. לדעתו של גרי בום, מנכ"ל בורדו אינדקס, הציונים של פרקר ליין המבוקבק אשר יפורסמו שנתיים אחרי מתן ציוניו של ניל יהיו בהכרח גבוהים יותר מאלו שיתן ניל בעת שחרור היין העתידי.
לדעתי, הפסטיבל של יינות עתידיים בבורדו יפסק ונחזור לשיטה שהייתה נהוגה לפני 30 שנה, על פיה הסוחרים יממנו את הבצירים – דבר שיצריך מתן אשראי ע"י הבנקים. בהתחשב במלאי היינות המצוי ברשות הסוחרים כעת, השגת מימון ע"י הסוחרים עלול להיות קשה. אולי לחץ הסוחרים ישפיע סוף סוף על היקבים למכור להם את היינות העתידיים במחירים יותר סבירים. צריך לזכור שבבורדו, היקבים הם אלה שלרוב קובעים את מחירי היין וכרגע רק התחרות בין הסוחרים היא שעשויה לגלגל ירידת מחירים אל הצרכן.
ומה לגבי פרקר? השפעתו תמשיך להיות חזקה ומשמעותית כפי שהיתה בעבר. פרקר דרג וימשיך לדרג את היינות של בורדו עם ביקבוקם ובמלאות 10 שנים לבציר וכן במקרים מזדמנים. בסוף 2014 הוא פרסם את ציוניו המשופרים ליינות 2005. מחירו של מוטון רוטשילד, אשר ציוניו עלו ל +99, עלה ב-24.8%. מחירם של הו ביילי ומונטרוס אשר ציוניהם השתפרו עלה ב-21.2% ו-13.5% בהתאמה. מספר יינות נוספים זכו במחירים משופרים ובינואר 2015 19.4% מהמסחר ביינות בורדו היו של בציר 2015!
רוברט פרקר היה ונשאר השריף של שווקי הבורדו, אלא שמעתה הרגולציה תתחיל – כפי שראוי שיהיה – עם יין בבקבוק ולא עם דוגמיות לא מייצגות.