יקבי יהודה, כשלושים יקבים מאזור היין, חוגגים השנה את הפסטיבל ה- 21 שלהם. קצת על מה שיש לטעום וקצת על מה שחסר, ועל אזור היין המוגדר-מעשית, לראשונה בישראל
נתחיל מהדברים הפחות מעניינים – לכאורה: עניין אזור היין "יהודה", שנרשם כסימן מסחרי.
יקבי יהודה עשו מהלך 'עוקף תקן' והחליטו לרשום סימן מסחרי על 'יהודה', כולל שני אזורי משנה. הרעיון הכללי הוא שכל יין שמכיל 85% לפחות ענבים שמקורם באזור יהודה, יוכל לבקש לשים את הסימן המסחרי של היין. מדובר על יין – לא בהכרח על יקב שנמצא באזור, בכלל. כך, למשל, יכול יקב ברקן (שטכנית נמצא באזור אחר), לפנות ולקבל אישור ליינות שלו, שמקורם בכרמים שנמצאים באזור יהודה, כמו נווה איל"ן או סביבות לטרון. בכל אופן, אמר לי עו"ד עידן בר-אולפן, שהיה היועץ המשפטי למהלך, תהיה ועדה (בינתיים חברים בה שלושה), שתקבל החלטות לגופו של עניין, תעסוק בעניין הרישום, התוויות וכו'.
(לצערי, מפת האזור הורדה מהפרסום, לבקשת נציגות היקבים, מסיבות של זכויות יוצרים.)
האם הסימן המסחרי של יקבי יהודה שונה מאפלסיון? במה?
בקווים כלליים ביותר, הגדרות אפלסיוניות מגדירות ברוב המקרים מה מותר ומה אסור באזור יין, כולל זנים מסוימים שמותר לטעת, שיטות גידול ועשיית יין. לא בכל מקום זה כך, למשל בארה"ב הדברים חופשיים, אבל זה בוודאי כך בעולם הישן. בהודעה לעיתונות על אודות אזור היין נעשה שימוש בביטוי 'אפלסיון', אבל הוגדרו רק איזורים גיאוגרפיים, ולכן לא ברורה לי ההקבלה לעניין זה. זה יותר, כאמור, עניין של שימוש מסחרי – מבורך, אבל לא אפלסיוני במובן הקלאסי. חשוב לומר שלמיטב זכרוני אין בהגדרות התקן הישראלי הגדרות של 'מה מותר ומה אסור' באיזורי היין השונים (זנים, יבולים מקסימליים וכו'), כך שהדברים עומדים בהגדרות אפלסיון ישראליות.
עו"ד עידן בר אולפן, היועץ המשפטי ומי שניהל את המהלך של יקבי יהודה (צילום: אילן לוי)מה חשוב? המהלך של יקבי יהודה עוקף את מדינת ישראל והעדר הנכונות שלה להגדיר אזורי יין רלוונטיים רק מטעמים מדיניים-פוליטיים. אנשי האזור עשו מהלך והגדירו את הדברים בצורה רלוונטית ככל האפשר לעולם היין, תוך הכנסת מעט איזורים ומקומות שהם מעבר לקו הירוק.
המסר למדינה ברור, אני חושב, אבל הוא בעייתי בראייה צרכנית. בעיני, זה לא בהכרח תקין שהשטח הוא זה שקובע דברים, כיון שהוא עלול לנצל אותם לטובתו. ברוח הזמן שבו נכתבים הדברים, כנראה שזה פחות מטריד את המדינה, את הסביבה ואת הצרכנים, אבל זה לא לגמרי לעניין. למזלנו יש לפחות עורך דין בוועדת האזור, אבל היה צריך להיות בה נציג ציבור שלא היה מעורב ישירות בתהליך, כמו זה שיושב בוועדת התקן (לא ששם זה אידיאלי).
פיקוח על כמויות ענבים באזור יקבי יהודה. אפשרי?
הסוגיה הזו מאוד מעניינת: עו"ד בר אולפן אומר שיקב שירצה לקבל תו, יצטרך להוכיח מאיפה באים הענבים. הוא יצטרך להעיד על כמויות פרי לזן, ויצטרך להראות מספר בקבוקים הגיוני שמיוצר מכמויות פרי מדווחות.
האם זה ישים סוף לזיופים השונים שאולי יש ואולי אין, בעולם היין? אני מאוד מאוד סקרן לראות איזה מנגנון פיקוח יצליחו חברי מועדון היין של מטה יהודה לקיים וכמה יקבים יסכימו בסופו של דבר לביקורת תחת מנגנון הפיקוח הזה. הבנתי שיש מחשבה או כוונה שהתוויות נושאות הסמל יהיו ממוספרות, כך שזה בהחלט צעד חשוב בדרך לפיקוח – גם אם וולונטרי – על עולם היין הישראלי.
לסיכום החלק הזה: אני מקווה שבקרוב נתחיל לראות תוויות יין נושאות סימן מסחרי "יקבי יהודה". חשוב שיהיה ליקבים מנגנון פיקוח אמיתי ויעיל על הנושא הזה ומה שהוא אומר. בנוסף, חשוב שיהיה מנגנון שיבטח אותם מפני תקלות כאלה ואחרות ותביעות יצוגיות שבוודאי יבואו, אם המנגנון לא יעבוד. אני לא יודע עד כמה יש חפיפה בין האזור של יקבי יהודה ואזורי יין מוכרזים בתקן, אבל חפיפה כזו, אם קיימת, עלולה ליצור בלבול מסוים אצל הצרכנים.
היוזמה והרעיון בהחלט טובים, ועכשיו נשאר רק לראות איך ממלאים את הכוס – ובמה.
פסטיבל היין של יקבי יהודה
האירוע משובב הנפש יתקיים זו השנה ה-21 ב- 5 בדצמבר, החל בשעה 19:00 ב'מיני ישראל', שבלטרון.
כמו בשנים הקודמות, גם כאן יהיו כ- 30 מציגים שונים, שיביאו לטעימה לפחות חלק מהיינות שלהם. אל תצפו למצוא בהכרח יינות יוקרה או את כל המגוון של כל היקבים, אבל יהיו מי שיביאו "דברים טובים", כדי לא לאכזב את המבקרים. בכל מקרה, דצמבר יהיה חודש של פעילויות בכל רחבי האזור, וכדאי להתעדכן. כמו בשנה שעברה, לוח השנה באתר המועצה עדיין לא מעודכן, נכון לזמן כתיבת המאמר, אבל מי יודע?
את מי לפקוד? מה לטעום?
יקב רוגלית: קטן ומפתיע; יש לי זיכרון מעומעם גם מהשנה שעברה, בכל מה שקשור ביקב. בלאן דה נואר 2018 מאוד חביב, מרענן. מרלו סירה 2017 לא כבד ויבש מאוד. פטי ורדו – פטיט סירה 2017 מגלה עבודה טובה, אם גם קצר מעט.
- יקב עגור: 'לים' 2015: יין בעל פה עגול, קצת ירוק אבל טוב.
- יקב יפו: קריניאן 2017 היה מעניין; נעים אם גם מתקתק במקצת. הוויונייה מבציר 2018 היה גם הוא טעים.
- יקב סוסון ים: למי שעדיין לא מכיר – השנין בלאן תסיסה פראית בהחלט שווה טעימה. אני לא יודע מה עוד יביא היקב, אבל אלול ואנטואן מהבצירים האחרונים, שניהם שווים עמידה בתור. (עידכון בנוגע לפסטיבל: סוסון ים יציג גם את עוז 2017 ואנטואן 2015 (בכורה עולמית….))
- יקב קסטל: לה וי 2018 לבן (שרדונה, סוביניון בלאן וייונייה) בהחלט נעים. הוויונייה יד בולט, והיין קצת קצר, אבל הוא מהנה. הוורסיה האדומה טובה מהלבנה. ה- C 2018 (אני לא משוכנע שיהיה בערב) מגלה הרבה קליה ועץ חדש, אף טרופי ופה יחסית מזמין. יין יפה מאוד. (90)
- יקב פלם: קמיליה 2018 – בלנד של 90% שרדונה עם 10% סוביניון בלאן. יין בהחלט מיוחד, בעל אף עדין וטוב. פה יבש, מלא וחומציות טובה. (90) קצת יקר – 150 ש"ח.
- יקב קדמא – היקב שעושה את התסיסות שלו בכדי קבברי גיאורגים: נסו את יינות 2016 שהיקב מוציא עכשיו. הם בעלי אופי ומאוד 'נוחים לשתייה'. יינות 2017 היו על הצד הטאני יותר.
- יקב יהודה: סולם יעקב – פטי ורדו 2016. בהחלט שווה לגשת בשבילו לדלפק של היקב. יש גם קברנה סוביניון מכל מיני חלקות וכרמים (באותו יין – "שקד") והוא בעל תיבול עדין ונעים, בסך הכול.
- משק יין הנס שטרנבך: למי שיש להם זמן… היינות כולם צעירים להחריד, כרגיל אצל גדי. לה ג'נבה 2015 – עדיין צעיר מאוד. ג'נבה ריזרב 2012 – כנ"ל (קברנה סוביניון); מאוד מפולפל ומתובל. גירסת 2013 – מצוינת גם היא, עם חומציות גבוהה מאוד. (90)
- יקב כרמא: זמורה 2017. 100% קברנה סוביניון. מאוד בשרני ומלא. חומציות גבוהה. משהו שמזכיר אפר. בהחלט מענין. "שריג" 2017 היה צקת מבוגר לטעמי.
- יקב גיזו: את השרדונה לא מאד אהבתי (קצת קצר), אבל המלבק בהחלט מעניין. יין נעים, לא בהכרח אופייני לזן, גם בגלל בציר מאוד מוקדם. הקברנה סוביניון 2016 הוא יין טוב, קצת ירקרק, ואת הפטי ורדו הזכרתי בכתבה על הזן.
זהו, פחות או יותר. בואו בהמוניכם, עם נהג תורן. 30 ש"ח כניסה לנהג תורן – נחמד. יש הסעה מתל אביב ובחזרה. נסו להתעדכן באתר המועצה. אולי עד שתקראו את הכתבה הזו, משהו כבר יהיה יותר מפורט.