אירוע פתיחת פסטיבל היין של יקבי יהודה התקיים ביום חמישי, 18 באוקטובר. הפסטיבל עצמו ימשך לתוך נובמבר
פרטים מלאים על האירועים כאן – פסטיבל היין יקבי יהודה
מדהים אותי בכל פעם מחדש, איך בכל מקום שרק אפשר, נכנסת הרבנות, על שלוחותיה, לתמונת העניינים. הפעם היא לקחה חלק בתקלה המסורתית של פתיחת הפסטיבל.
אירוע היין של יקבי יהודה הוא חגיגה שמתקיימת מדי שנה. עם זאת, עוד מימי פארק עין חמד, תמיד ישנה איזו תקלה, והתקלות האלה כבר הפכו למסורת: פעם היינות חמים מדי, לפעמים יורד גשם ולעיתים פשוט אין במה לשטוף את הכוסות. הפעם הצליח איזה משגיח כשרות משועמם לסכן את קיום אחד מאירועי היין השנתיים המעטים שמתקיימים בארץ, ורק תושיה והתעקשות של המארגנים הצליחו להביא לקיום אירוע הפתיחה של פסטיבל יין יקבי יהודה השנה.
אתמול, ערב הפתיחה, בערך בשעה 11:00 נזכר משגיח הכשרות של 'אהל צרעה', שהוא לא מסכים שיעמידו דוכני יין שאין לו כשרות בתוך אולם או אוהל האירועים של המקום. "שיעמדו בחוץ", היתה ההוראה הנחרצת; כנראה שהמקומי נזכר בהוראתו של מר"ן מהשמו המפורסמת בנוסח ה"תצא בחוץ". יוסי איטח, מיקב קטלב, ממארגני האירוע וראש מועדון יקבי יהודה – אדם דתי בעצמו – התעקש שלא תהיה הפרדה בין היקבים השונים, גם במחיר ביטול האירוע כולו.
בסופו של דבר, אי שם בשעה שתיים, החלו בהקמת אוהל גדול על מגרש החניה של אולם האירועים והציבו אותו. בחמש וחצי – בזמן בו אמורים היו לפתוח את הפסטיבל במסיבת עיתונאים – עדיין לא עמדו כל הדוכנים, אבל בסביבות 18:45, כאשר נאלצתי לצאת, כבר היו כולם בעמדות, מזגו יין לכל המוזמנים. איטח עוד פיקח על פרישתם של שטיחי דשא מלאכותי מול הדוכנים, לקישוט.
אי אפשר לנהל במדינה הזאת שום אירוע בגן אירועים או מקום כשר, כאשר מדובר במוצרים או ביין שאין להם כשרות. זה כאילו ששליטי הדת דואגים שמא טיפות יין ירחפו להן ויטמאו את המטבח או משהו, או שיקרה ורצפת ההיכל תטמא. אם אנשים חובשי כיפה יכולים לנוע בלי חשש בין דוכני יין לא כשר, מאיפה באה הדאגה הנוראית והמזויפת הזאת, לטהרתם של חלונות האולם ותקרותיו הגבוהות. הגיע הזמן שמישהו יעיז, יקום ויצביע לכל המכש"ים למיניהם על הדלת, לפחות בעניין הזה.
איך היין?
אני יודע שהשנה, בניגוד לשנה שעברה, לא היתה סלקציה מוקדמת של היינות שהביאו היקבים לטעימה והמארגנים השאירו בידיהם של האחרונים את האופציה להביא כל מה שהם רוצים. חבל: ל'יקבי יהודה' היה כבר משהו טוב ביד, עם מה שקוראים "התכוונות", והם ויתרו על הדבר הזה במחי יד פוליטית, כך נראה. במקום לקחת את היקבים הבעייתיים ולהצעיד אותם קדימה, לקחו את כל הארגון הזה שנתיים לאחור. אם להשתמש באלגוריה, הרי שחוששני שבעניין הזה שאבו המארגנים את הרע שבהצלחה המפוקפקת של חטיבות הביניים…
האמת, שמסיבות של איסוף צאצאים מאיזה צומת חשוך בקרבת גבעת השלושה, לא היה לי כל כך זמן להסתובב ולטעום, והאיחור בפתיחה הקשה עלי עוד יותר. מה שהספקתי לטעום היו כמה מיינות צובה וכמה מיינות יקב מוני. גרנאש-מורבדר של סוסון ים, בציר 2011, היה מעניין ונעים מאוד, ממש לא כבד וכמעט בלי האופי ה'גואשי' של היקב.
מוני קולומבר 2011 – להזכירכם, היין הזה נמכר במשהו כמו 35 ש"ח לצרכן. היין מבציר 2010 היה מוצלח יותר בעיני, אבל הנוכחי בהחלט נעים ומספק את הסחורה. סם סורוקה הקפיץ את היקב הזה מדרגה, ואם הכיוון הזה ישמר, יש כאן פוטנציאל ליקב של 'תמורה-מחיר' טוב מאוד. זה יקח זמן, אבל זה קורה. לקולומבר יש מרירות של קליפות הדרים שמלווה אף נעים, מתקתק.
מוני שרדונה ריזרב 2010 – אף טוב מאוד, גם עם מעט על צד העץ, לטעמי. זהו שרדונה טוב, מעבר לבסיסי, שקשה לראות את השיראלי הממוצע מחזיר אותו או אפילו לא קונה ממנו שוב. ליין יש סיומת טובה, מרירה-קלה.
מוני סאני-היל קברנה סוביניון 2011 – (יין של 3X100) – טעים, בסך הכל, אם גם מעט אגרסיבי לפרקים. מתיקות מאד מעודנת יחסית ליין עממי, וחמיצות גבוהה אולי מעט. יש בו קצת מליחות, למרבה ההפתעה.
מוני מרלו ריזרב 2009 – 90% מרלו ו- 10% פטיט סירה, 14 חודש בעץ צרפתי בחלקו, חדש בחציו. הרבה ע, ולא מעט מתיקות פרי. יין מוחצן מאוד, ישיר. הפה מאוזן, מתובל ובעל חמיצות מרעננת. טאנינים טובים ולא מעט שוקולד מריר בסיומת.
צובה שרדונה 2011 – אף די מיוחד ולא שגרתי, עם פה נעים, מתקתק וסיומת יבשה. חמיצות די נמוכה להפתעתי, עם תיבול בסיום. שרדונה מקורי, שלא יבייש את עצמו בשום ארוחה עם אוכל ישראלי על הצד העדין יותר.
צובה מצודה סירה 2010 – עדיין לא בשוק. מפתיע, האמת. פול דאב ושות' הוציאו יין סירה מאוד נעים, רחוק מאוד מהצדדים המתוקים והעמוסים של יינות סירה בארץ. מהצבע ועד האלכוהול (פחות מ- 14) יש כאן יין טוב, שאפשר לשתות ממנו בלי להרגיש עמוסים או שהוא עלול להשתלט על האוכל.
צובה מצודה 2009 – בלנד של 70% קברנה סוביניון וחלקים שווים של מרלו וקברנה פרנק. טיפה (גדולה) ירוק. אף טוב, אבל מעט חד-מימדי בשלב הזה, חוששני, אולי בגלל השתלטות הגוונים הירוקים על האף. מתקתק במתקפה ומוציא ארומות וטעמי חבית בהמשך – אפר, בעיקר. יין נעים, עם חמיצות מאוד גבוהה. הייתי משכיב אותו לעוד זמן, ושותה אותו עם אוכל שמן.