פסטיבל היין בירושלים מוכיח את עצמו גם בשנה ה- 10. הערב (חמישי) הוא הערב האחרון ושווה בהחלט לעלות לבירה
אמש היה לי ערב קשה: גם פסטיבל הבירה של ירושלים, שהיה במה לסיום תחרות הבירה השנתית בחסות סמואל אדמס (לונג שוט), וגם פסטיבל היין של ירושלים, שחוגג השנה את השנה העשירית.
שורה תחתונה – שווה מאוד ללכת. כבר לא הייתי בפסטיבלי יין 'גדולים' הרבה זמן, והערב אתמול היה מרענן; גם מבחינת האנשים, גם בזכות מזג האוויר ואפילו בזכות היין.
קודם כל האנשים: מפתיע אותי כמה הקהל שמגיע בירושלים שונה מהקהל התל אביבי הממוצע. הזמרת הצעקנית, שנראה לי שהשתכרה אתמול יותר מכל המבקרים גם יחד, שרה אמריקאית ולאמריקאים. בירושלים שומעים הרבה יותר אמריקאית, זה נכון, אבל גם העברית ששומעים מסביב היא עברית של אנשים צעירים יותר. בני 25 – 35, שאני ממעט לראות בפסטיבלים בתל אביב, מגיעים לכאן בהמוניהם ומהווים את עיקר הקהל. המארגנים מדברים על 3,000 איש בערב, אבל נראה לי שאפשר לתת להם קרדיט: לפחות אתמול, בשעות שבין שמונה וחצי לעשר, זה היה נראה כאילו ישנם שם יותר אנשים.
מלאן'תלפים אנשים, אבל עדיין יש מקום לכולםמבחר היינות טוב: רוב היקבים הם יקבים מסחריים או סמי מסחריים קטנים – קטלב, צ'ילאג, גרנדה ולוריא היו בין הקטנים – ומטבע הדברים והקהל ישנה נוכחות גדולה של יקבי יו"ש (הר ברכה, פסגות וכד'). אדום כהה הביאו את טוליפ ויפו, דלתון עמדו עם דוכן רחב שלא נשאר בו כמעט יין בסוף הערב ואפילו פלטר היו שם; פעם ראשונה אולי שאני זוכר אותם בפסטיבל יין. בחנות היין שנפתחה במקום, וגם נראה שעשתה עסקים טובים, היה מבחר יפה מאוד של יינות, הרבה יותר ממה שהיה לטעימה.
נוכחות יקבים? תבור הראו נוכחות יפה עם דוכן גדול ועוד דוכן לטובת ה'פנינים'. רמת הגולן היו בייצוג מלא עם יינות עד סדרת גמלא, ויינות ביניים ב'הרי גליל'. כרמל באו עם האזורית וטפרברג הרימו דוכן גדול גם הם, מיד בכניסה. אצל כל אלה לא ראיתי דברים מאוד חדשניים ובכלל, מבחינת יין, זה נראה שהיקבים שומרים את הקלפים הגדולים לטעימות מבוקרות יותר, אולי קצת יותר מדי קלפים כאלה. משיחה קצרה עם ארנון הראל נראה היה שהוא מרוצה. יכול להיות שלו אני ביקב, ושומע כל כך אנגלית אמריקאית – והיו הרבה תיירים של ממש, לא רק צעירים – הייתי מוציא קצת מתחליף הגמלא האמריקאי, באותה הזדמנות חגיגית.
מסביב היה אוכל – מטוגנים, סושי וכד'. היה דוכן אחד של שמן זית מגל (מסיק-מגל) שעשו עבודה מצוינת בהטעמת הקהל בלחם ושמן זית לזניו השונים. אפילו אלירון טובי – מי שבנה את התדמית של מסיק מגל היה שם, הטעים אנשים מאחורי הדוכן. שאפו: אני לא מכיר הרבה יועצי תדמית שעושים דברים כאלה.