פלם קברנה סוביניון רזרב 2008
היין יצא לשוק לאחרונה. בציר ראשון שבו נעשתה תסיסה מלולקטית בחבית ויישון ארוך של 18 חודש בחביות חדשות. הוא מאוד מעניין. יש פה 13.5% אלכוהול בלבד – מעורר הערכה. יין מאוד אלגנטי, יפה, אירופי. במיטבו. טאנינים מצוינים וחמיצות מעולה. אשמח לטעום את היין הזה בעוד חמש – שש שנים. 170 ₪.
אני משלים כאן חוב (יש לי עוד, תודה לאל) לבני משפחת פלם, שערכו טעימה של יינות הריזרב שלהם, לפני כמה חודשים. הטעימה הזאת היתה מעין סיום של פרק בהיסטוריה של היקב, שעובר עכשיו רשמית לייצר יינות כשרים. הרבה שנים נשאו הפלמים את דגל היינות הלא-כשרים, אבל נראה שההבנה שאי אפשר לגדול בלי כשרות היא זאת שמביאה לשינוי. הנה תמונת מצב של היקב וטעימת אורך של היינות.
אצל רוב הייננים ואנשי היין שעוברים ליין כשר, אני חש בתהליך של התפכחות. הרוב רצו – ועדיין רוצים – לייצר וליצור את היין שלהם לגמרי בעצמם, אבל אחרי כמה שנים מבינים שאת העבודה הקשה לא הם אלה שחייבים לעשות, ואם המשכורת של משגיח הכשרות הופכת למשכורת של פועל של ממש ביקב, אז למה, בעצם, לא?
מצד שני, אני שומע על יותר ויותר נכונות של רבני המחוז או הממונים על הכשרות; לאו דווקא בפשרות בכל מה שקשור בייצור היין – זה, מספרים לי חלק, דווקא מקצין – אלא בפשרה על זהות המשגיח. ישנה נכונות לשלוח מישהו אחר, אם האיש הראשון לא מתאים, ומחפשים גם מי שיכול לעבוד, ולא רק לטייל בין החביות. זה לא בכל המקרים, ולא עם כל היקבים והאנשים, אבל זאת מגמה, שנמשכת כבר כמה שנים.
יקב פלם החל את דרכו במושב גנתון שליד בן שמן, בשנת 1998, כיקב משפחתי, ולאחר מספר שנים שם, עברו למבנה וליקב שנמצא היום בצומת כסלון, באזור היין יהודה. העסק הוא עסק משפחתי מאז ועד היום, ונבנה בהשקעה משפחתית, ללא משקיע או גורם חיצוני שמעורב בו. הוא ייחודי מעוד אספקט: הוא פועל ברשיון, במקום שאחרים ניסו להפוך למה שאסור: חנות ומסעדה שהוקמה בשכנות נסגרה, מאחר והמקום לא התאים מבחינת תכנון ובניה. מהבחינה הזאת, פלם מוכיחים שאפשר שיהיה יקב בסביבה "ירוקה", ואיך זה נראה כשהוא שם. ההרגשה שלי היא שמבחינה זאת הוא שימש מעין מודל למתכננים של משרד החקלאות, כשבאו להגדיר מהו יקב שיתירו את פעילותו בכרמים.
נפח הייצור של פלם גדל במהלך השנים האלה מכ- 300 בקבוק ל- 120,000 בקבוקים. הם משווקים יפה במסעדות ובחנויות יין בישראל, אבל מייצאים גם לארצות הברית ויפן, ולמדינות שונות באירופה. הייצוא הוא של יין שאינו כשר, כיון שבשלב זה עדיין אין להם יינות כשרים ליצוא. גם בישראל יש גידול בביקוש – לא מעט בזכות לקוחות שחוזרים ועושים קניה שניה ונוספת, הן ביקב והן בהזמנה טלפונית. בהקשר לכשרות, אחד ממנועי הצמיחה הגדולים שלהם הוא קניה ביקב עצמו, והגידול בתחום הזה – בצורת מועדון לקוחות ותיירות שמגיעה ליקב – ניכר, וניכר כל שנה. תיירים יהודים שמגיעים לארץ מחו"ל מחפשים למשל לסייר ביקבים, אומר גלעד פלם, וכבר היום יש יותר ויותר חברות שמתמחות בסוג התיירות הזה (היקב פתוח לסיורים וביקורים רק בתאום מראש, ובאמצע השבוע).
הפלם קלאסיקו הוא יין מסעדות קלאסי, מצליח ומוכר מאוד בארץ. הוא מהווה כ- 60% מתוצרת היקב, ולו מתווסף יין רוזה ויין לבן, כשסך כל ייצור היינות הבסיסיים מגיע ל- 65% מתוצרת היקב. השאר הוא בסדרת הריזרב, ומתוכנן גם בלנד אדום, שיהיה מבוסס רובו על קברנה סוביניון, מרלו וזנים אדומים בורדולזיים אחרים.
הענבים מגיעים משני מקורות: אחד בצפון הארץ, ושני בהרי יהודה. אלה לא הכרמים שהחלו איתם, שחלקם היו למשל בסביבות הראל וכרמי יוסף: במשך השנים הם מצאו כרמים ואזורים אחרים שהם מעדיפים. גולן פלם, היינן שבין האחים, מעדיף ענבי קברנה סוביניון מדישון ומכרם בן זמרה, כשהוא משאיר לזנים האחרים את אזור היקב ואזור הרי יהודה. הכרמים, אגב, אמנם לא בהכרח שלהם, אבל הם נמצאים בפיקוח שלהם וחלקם גם בהשקעה מקצועית-כספית שלהם. בהרי יהודה הנטיעות – במטע ובאזור גבעת ישעיהו – נטיעות שלהם (הענבים האלה מגיעים לקלאסיקו).
ועכשיו לטעימה
מלבד קברנה סוביניון, משתמשים ביקב פלם גם במרלו, סירה ופטיט ורדו, בין הזנים האדומים. בשנה שעברה נכנס לניבה גם מורבדר, שבינתיים מתגלה כזן לא פשוט לעבודה איתו, אבל כזה שיכניס מורכבות ועניין ליינות העתידיים של היקב, כשישתלב בהם. בלבנים הם מוציאים בלנד של שרדונה וסוביניון בלאן.
פלם קברנה סוביניון רזרב 1999
הענבים מכרמי יוסף (כרם של היימן). שנה שניה של יין ביקב, שניה של גולן פלם בכלל, כיינן. כאן נותר בעיקר העץ ביין, שכבר צלול יחסית וחיוור. מתחת לעץ עוד אפשר להבחין בטעמי אוממי וסויה, וגוונים פרחוניים של הפרי, וקצת אדמתיות. היין קטיפתי, ועם זאת הפה אדמתי מאוד, וטאני מאוד. בהחלט אפשר לשתות – היין ממש לא גמור – אבל בסיומת הוא משאיר בעיקר חום אלכוהולי וטאנין.
פלם קברנה סוביניון רזרב 2000
משנת 2000, דישון וכרם בן זמרה הם הכרמים שהולכים עליהם ביקב בכל מה שקשור בקברנה סוביניון. נוסף לאלה עוד ארבעה דונם של פטי ורדו במטע, שבהרי ירושלים. ה- 2000 היה בציר טוב. כאן הצבע יותר עמוק, והארומה השולטת באף הראשון היא בעיקר ירקרקות של פלפל או גמבה. זה ממשיך גם בפה, על גוף בינוני ועל רקע של טאנינים ואלכוהול. יש פה גם פירותיות מתקתקה קצת, אבל עם אוכל, הייתי מעדיף את ה- 99', שאין בו את אותה ירקרקות.
פלם קברנה סוביניון רזרב 2001
מלבד ההבדל במקורות הענבים, יש הבדל גם בשימוש בחביות ביקב: בתחילת הדרך החביות היו מעורבות – צרפתיות ואמריקאיות – ובהדרגה עברו לחביות צרפתיות: מ- 2003 עברו בעיקר לצרפתיות, וב- 2005 עברו לעץ צרפתי בכלל, ומשלושה יצרנים שונים (חדשות ובנות שנה, או חביות משומשות ממש, לסירה, למשל).
הרבה פחות ירקרקות מאשר ב- 2000. גם פה, היין טאני ויש לו גוף ואחיזה, אך אולי טיפה פחות מ- 2000. הוא קרוב ל- 99': אני אוהב את האופי שלו.
פלם קברנה סוביניון רזרב 2002
רוב היין מגיע מכרם בן זמרה. השנה היתה שנה חמה מאוד בהבשלה – כרמים ממש נשרפו. האף מאוד בשל, והיין בעל חמיצות מאוד נמוכה, ועל גבול השטוח. תיבול נעים, טאנינים טובים וסיומת ארוכה. לשתיה? כן, עכשיו, כמו שהוא או עם אוכל שיתאים ליין פחות רענן. כך או אחרת הוא בהחלט מרשים, ליין משנה כל כך בעייתית כמו זאת שהיתה 2002.
פלם קברנה סוביניון רזרב 2003
שנה שהוגדרה בזמנו בארץ שנה בשלה וטובה מאוד. חלק גדול מהיינות שאני טועם מהשנה הזאת הפכו ריבתיים ולא מצדיקים את ההייפ שהיה סביבם אז. שנים אחרות, כמו 2004 ו- 2006, שהוגדרו פחות טובות, מצליחות להוציא יינות הרבה יותר מעניינים. כאן, האף הראשון ירקרק, שוב, אך עם פרי טוב. הגוף יותר עגול ויותר רחב, והעץ – כאן מתבטא בעיקר כחידודי עפרון ושוקולד – לא משתלט על העניינים, כמו בחלק מהיינות הראשונים. זהו יין רך מאוד. האם הייתי מעדיף את זה על קודמו? בכלל לא בטוח. אולי בעוד שנה – שנתיים.
פלם קברנה סוביניון רזרב 2004
סגור, יחסית לקודמיו. מי שממש מחפש, ימצא בו ריחות מבושלים של ירק למרק, אבל הם מאוד מאוד עדינים, ואפילו מוסיפים משהו. החורף היה יחסית קר וגשום, מה שנתן יינות יותר 'אלגנטיים'. כמו שהוא היין הזה. טאני – בצורה טובה מאוד – ובעל סיומת יבשה וארוכה. היין הראשון בפלייט שאפשר לאמר שעדיין אפשר ליישן בבטחה.
פלם קברנה סוביניון רזרב 2005
עוד בציר מבצירי ה"הייפ": אמור להיות קרוב יותר ל- 2003 מאשר ל- 2004 או 2006. יש כאן הרבה מתיקות פרי, באף הראשון, עם קצת קפה ומוקה. הפה מתובל – עם פלפל שחור – ובהחלט עשיר וטעים. זהו יין אחר, באמת שונה לגמרי מכל היינות של היקב עד כאן. הוא מדויק, עשוי היטב ומצוין. הטאנינים ממש עצמתיים בו, אבל רכים, והסיומת מתובלת, בעלת חמיצות טובה מאוד וארוכה. עדיין, גם ביין הזה, אפשר לחוש בירוק הצפוני. עוד משהו שמוסיף עניין, שתמצאו כאן, מגיע דווקא מהעץ והוא קצת נסורת עץ או חידודי עפרון. אלה מכניסים הרבה שמחה ליין. מיין זה אפשר למצוא ביקב (300 ₪). אחרי הטעימה הסתבר שכאן נכנס לראשונה פטיט ורדו לבלנד (תמיד הק"ס הוא 85% או יותר).
פלם קברנה סוביניון רזרב 2006
מאוד בושמתי – מלא פרחים כבדים, מתוקים – לצד אניס. הפה חלק במתקפה, וטאני. ליין הזה יש עצמה מצוינת. הסיומת שלו מאוד מאוד ארוכה – ומאד טאנית – וכמו בספרים, הוא מזכיר את ה- 2004. צריך לזכור שתנאי הבציר (במיוחד בכרמים הצפוניים) היו בעיתיים בגלל המלחמה של 2006. מאוד אהבתי את היין הזה. יש אמנם משהו קצת חסר ב'אמצע' הפה, אבל זה יופי של יין.
פלם קברנה סוביניון רזרב 2007
במכה הראשונה, האף הזכיר לי צמחי חוף ירקרקים. הוא מתובל, אבל קצר יותר מ- 2006; פחות טאני. יש פה משהו יותר מעניין בסך כל הטעמים של היין – בתיבול שלו – אבל האורך קצת בעוכריו. לשתות עכשיו. 145 ₪.
סיכום?
מי שאומר שבישראל אין הבדל בין שנות בציר, מוזמן לטעימה הזאת. נכון שנכנסים כאן עוד משתנים, אבל אין ספק שאפשר לחוש בהבדלים בין השנים השונות, באופי של היינות ובצורה שבה התיישנו.
תודתי לבני משפחת פלם, על ההזמנה לטעימה.