עשרה יינות לבנים מומלצים, מזנים שונים, שיעשו לכם את ראש השנה החמים שצפוי לנו בספטמבר 2018
השנה בחרתי כמה יינות של יקבים שהם רובם לא יקבים גדולים; מה שנקרא אצלנו 'יקבי בוטיק'. חלק מהם מוכרים כבר, וחלק מוכרים פחות.
לכל היינות הבאים מגיעים ציוני 90 ויותר, אם ממש מעניינים אתכם ציונים. מה שיותר עניין אותי הפעם היה ייחודיות ועניין, באופן כללי, כמו גם נושא ה- drinkability שהוא משהו שאני מוצא שיותר ויותר חשוב לי.
סידור הרשימה פחות או יותר לפי זנים – לא לפי ציונים או דרוג.
דבר נוסף הוא התאמה לאוכל, כמו זו שמודגמת כאן בתמונה שלקחתי בלי בושה מהאתר של יקב מאיה.
שאטו גולן גשם לבן 2017
בלנד של גרנאש בלאן ורוסאן. יופי של יין; בעל גוף ונוכחות, ועם זאת אלגנטיות. טוב יותר – כמו לא מעט מהיינות שלפנינו – אם מועבר לדקנטר לפני השתיה. לא לקרר יותר מדי.
ויתקין גרנאש בלאן 2017
על הצד השתי יותר מזה של שאטו גולן – גם כן מכיל מעט רוסאן – אבל עשוי פחות או יותר באותה דרך; עם תסיסה בחביות וקצת עץ. יופי של יין שממש מבקש חדרור. היה טוב יותר יום אחרי הפתיחה (ללא דקנטר).
מאיה מארה וייט 2017
כיף גדול באף. חומציות ורעננות יוצאים מהכלל בפה וסיומת מתובלת עם משהו שמזכיר אננס וקצת עשבי תיבול. יבש מאוד בסיומת ויש בו משהו שמזכיר לי זיתים ירוקים (לא brine!). זנים ים תיכוניים, כתוב על התווית ומדובר במרסאן וקולומבר.
סוסון ים ג'יימס שנין בלאן 2016
כתבתי על היין הזה לפני פחות מחודש: אני חושב שהוא מהטובים שביינות שהח' ז"ד יצר בכלל: יין מורכב, שכיף לשתות עכשיו ולהינות מהמורכבות שלו, אבל גם יתבגר היטב בבקבוק.
לאטור נטופה לבן 2017
שנין בלאן נוסף: כאן הכול הרבה יותר רגוע (וגם צעיר יותר). בכלל, כמה מהיינות של היקב שטעמתי הוכיחו בגרות ואופי והוא מתחיל לעלות אצלי על הרדאר, אחרי שבעבר היו לא מעט יינות פחות נקיים, נגיד ככה. זהו שנין מאופק, אלגנטי ולא מורכב, אבל מהנה.
זנים שגרתיים יותר
גיתו שרדונה 2017
יקב קטן, בבעלות מלכיאל הדרי, שנמצא בהוד השרון. כתבתי עליו לפני הרבה זמן. זהו אחד היינות הטובים שלו: אף טרופי, פירותי, שמזכיר פסיפלורה ומלווה אותך גם בפה. הפה אמנם מתקתק במקצת, אבל מאוזן היטב חהומציות שלו. יין אחר של היקב – "שנהב", שמכיל גם סמיון הוא יין חלק וקטיפתי, עם חומציות מתפתחת וקיק לא רע בכלל.
אפק שרדונה ריזרב 2017
גילוי נאות: אני מעורב בייעוץ ליקב, באופן חברי.
כאן ישנם שני יינות גם כן: שרדונה 'רגיל', בעל אופי טרופי, פירותי מאוד ויחסית רחב; הוא בהחלט שומר על הרעננות שלו אבל זה יין שאפשר לחוש בכך שהוא 'ישראלי' (הפרי מגוש עציון). מנגד, היין הזה – ריזרב – שהוא הרבה-הרבה יותר עדין, בעל אלגנטיות רבה לטעמי וחומציות נפלאה. זה יין שאי אפשר להפסיק לשתות אבל אני חושב שהפוטנציאל שלו יתגלה בעוד שנתיים או שלוש.
דרימיה סוביניון בלאן 2017
הפתעה גדולה מאוד, הייתי אומר: צבע שקוף ממש, מאוד יפה. חומציות ורעננות טובות מאוד, פרי טרי ולא מאוד ירוק. יין מאוד כיפי, נקי ואפריטיף מאוד טוב. 80 ש"ח; מחיר בהחלט ראוי.
יינות נוספים, ראויים לציון (אך פחות מ- 90)
תבור הר גווירצטרמינר 2017
ארומות פתוחות, מי ורדים, פה מאוזן וצעיר, קצת פאזי. יש פוטנציאל לשיפור אם תאפשרו לו עוד שנה בבקבוק.
מוני קולומבר 2017
קל, ידידותי מאוד לפאלט וגם לצרכן (במחיר), שנה אחר שנה. עושה גם כאן עבודה טובה עם ארומות מצוינות ופה רענן. במחיר שלו? לוקח כל בקבוק.
חג שמח, ושנה טובה!
(תמונת השנה טובה: גלריה אגוזי)