יקבי עמק האלה מוציאים שני יינות אדומים מבציר 2010: קברנה סוביניון ובלנד – 32/35
לין גולד, ייננית 'עמק האלה' היתה די נרגשת השבוע: היא השיקה שני יינות אדומים חדשים, קיבלה טפיחה על השכם בתחרות טרה ויונו וגם הוזמנה לשאת את נאום השופטים הישראלים בערב הגאלה של התחרות. הכל בבת אחת.
הקברנה סוביניון והבלנד – היין הגבוה מסדרת ויניארדס' צ'ויס של היקב – שניהם היו טובים:
עמק האלה קברנה סוביניון 2010
מעט ירקרק, עם פה עגול ויפה במתקפה. החמיצות טובה ויש ביין הרבה מה'דובדבנים'. הסיומת יבשה, טאנית מאוד ומתובלת והיין דורש לעמוד זמן מה בכוס כדי שכל אלה יתרככו. ארומות העץ יוצאות בסיומת. בקיצור: אפשר לשתות ואפשר גם לחכות.
עמק האלה VC 32/35 בציר 2010
היין יוצא לשוק פחות משנה מהשקתו של הקודם לו – בציר 2008. קצת מוקדם? אולי, אבל בהתחשב באופי של בציר 2010, שהיה בציר חם והקדים כמעט בכל דבר ובכל מקום, זה לא מאוד מפתיע.
התוצאה טובה, אבל מבוגרת לטעמי ליין כזה. מורגש כאן שליין היה פוטנציאל טוב אבל הוא מרוכז מדי מבחינות מסוימות ועדיין – מבחינות אחרות – לא בעל "בשר" ואמירה חזקה ודומיננטית. כאילו שיש דיסוננס כלשהו וחסר מעט כדי לקבל ממנו את ה- oompf הדרוש כל כך ליין גבוה. ואחרי שאמרתי את זה, הרי שמי שאוהב יינות מרוכזים יאהב את היין, ללא ספק.
מה עוד היה שם?
שרדונה עמק האלה 2010
במצב מצוין. פרי טוב, העץ משולב יפה והפה מפולפל ומתובל עם חמיצות טובה. אפשר לשתות קר ואפשר לתת מעט לעמוד וליהנות מפנים אחרות שלו. הסיומת יבשה ויש בה משהו מנטולי רענן.
קברנה סוביניון 2004, מגנום
מגנומים זו תמיד בעיה. אתה יכול ליפול על בקבוק יוצא מהכלל ואתה עלול ליפול על בקבוק אפעס פחות יוצא מהכלל. כאן, שני הבקבוקים שהובאו לטעימה היו שונים זה מזה. הבקבוק הטוב היה טוב מאוד: מעט ירקרק, אניסטי, עם הרבה פרי כהה כמו שזיפים. טיפה אלדהידי אולי, אבל אפשר לומר 'קינמוני' (מלשון קינמון). אני אהבתי את היין.