אחרי כמה וכמה שנים קשות ולא פשוטות, חוזר יקב עמק האלה לתמונת יקבי הבוטיק בישראל. מה הוא יצטרך לעשות, על מנת לזכות שוב באמונם של חובבי היין הישראלי?
לפני כשנה נכנס לתפקידו מנכ"ל חדש ביקב עמק האלה: יריב שמרון, בן משפחה של בעלי היקב. שמרון מכיר את היקב מראשית ימיו – עוד לפני שנפתח רשמית – וכעת הוא רוצה להחזיר את היקב למקום שבו היה במשך לא מעט שנים, בצמרת יקבי הבוטיק הישראליים.
אבל קצת תזכורת, למי ששכח: יקב עמק האלה הוקם בשנת 1998 (התוכניות וכו' שנתיים קודם) והוא נמצא בבעלות משפחתית שאותה מובילה משפחת ספרא. היינן הראשון של היקב, ומי שלמעשה ליווה אותו עד בציר 2011 היה דורון רב הון והכורם היה ערן (ננה) רז, שהוא כיום הבעלים של יקב ננה. את רב הון החליפה לין גולד, שהיום נמצאת בקפריסין, ואותה החליפו לתקופה קצרה (ולא בהכרח בסדר הזה) יעקב אוריה, דרור אנגלשטיין, יעל סנדלר ואפילו עירית בוקסר הייתה מעורבת ביקב, בשלב כזה או אחר.
מי שהתווה את הדרך הניהולית בשנים האחרונות היה אלון לוי. יריב שמרון אומר שהוא קיבל לידיו יקב עם בור תקציבי של 20,000,000 ש"ח, בגלל וירוס הליף רול שהשתלט על הכרמים של היקב: "בוקר אחד אתה קם, מגלה שהיבולים שלך נחתכים בעשרות אחוזים, ושאם אתה רוצה לטעת כרמים חדשים, אתה צריך לשים מיליוני שקלים. אין מי שיפצה אותך (על הברוך שגרמו לדעת רבים חוות יזרעם ומשרד החקלאות, השרות להגנת הצומח ש.ק.) ואין לך מאיפה לקחת כסף."
אפשר להתווכח עם מה שלוי עשה ואפשר שלא, אבל העובדה היא שציוד חדש לא נרכש, חביות לא רועננו ולא היה יינן ליקב. כרמים שכן נטעו לא היו ברמה או במיקום מספיק טובים ויינות היקב, שהיה ממותג גבוה מאוד במשך שנים, החלו להופיע במקומות כמו גונדולות באיקאה, במחירים שהיו נמוכים עד כדי מה שחלק חשבו שהוא ממש מחיר cost. חוסר יכולת לשמור על יציבות מחירים הרגיזו את הקמעונאים, ככל הנראה, ומשם הדברים רק התדרדרו. עזיבתה של לין גולד והחלפות תדיר של ייננים לא עשו טוב, לא ליין ולא לתדמית, גם כן.
אבל הנה, יוצאים לדרך חדשה
שמרון הוא עורך דין לשעבר וגם מדריך טיולים ותיירים שעזב את התחום. הוא אוהב את היקב שאותו הוא מלווה לדבריו מיום הקמתו ויש לו בהחלט ניצוץ בעיניים כאשר הוא מדבר על מה שהוא מתכוון לעשות בעתיד: "אני לא רוצה לעשות 300,000 בקבוקים בשנה, אלא אולי רק שני שליש מזה. להתרכז באופי יינות של עולם ישן, ולחזור למודל ה- estate שהיה בחזון היקב; מודל של יקב שמגדל את הענבים שלו (מה שהוא עושה גם היום. ש.ק.) ועושה יין לטווחים ארוכים." לצד היינות האלה, אומר שמרון, יהיו גם יינות צעירים, קלים יותר ומתאימים לרוח הזמן.
באותה רוח צעירה ומודרנית, מקווה גם מנהלת השיווק של היקב, אלונה וינקובסקי, למלא את מפרשי היקב ולהפליג קדימה: "גם בעקבות משבר הקורונה, חיזקנו ביקב את כל התחום הדיגיטלי. אנחנו מקבלים הזמנות באתר היקב, שולחים יין הביתה ללקוחות, ועובדים קשה בפלטפורמות החברתיות השונות." היא אומרת. אחרי שנים שהיקב כמעט ניתק מגע, זה נראה כאילו הוא באמת פתוח שוב יותר, ומזמין; הוא שוב מקיים אירועים ביקב ומרכז המבקרים פתוח כמובן לביקורים.
בשלב זה היינות צריכים עבודה. מאיר עמר, מי שהחל את דרכו ביקב בתור משגיח כשרות לפני עשור כמעט, הוא מי שעושה היום את היינות. היינות נעימים, נקיים ועשויים יפה, אבל עד שיחזרו להיות מה שאנחנו זוכרים מלפני שש ושבע שנים יש עוד דרך ארוכה, וזו לאו דווקא תלויה ביינן.
עמק האלה גווירצטרמינר 2020
הפרי מכרם נתיב הל"ה (כרמים שנטעו לפני כחמש או שש שנים, אם אני זוכר נכון), על אדמה חרסיתית, לבנה. האף – וגם קצת הפה – מאוד אשכולית ופומלה, למרבה הפלא. הוא מעניין ואפשר בהחלט שלא לקרר אותו לדרגת הקפאה. מה שכן, אם אתם מחפשים בו ליצ'י או ורדים חפשו אותם במקומות או יינות אחרים. (89) 69 ש"ח לצרכן.
עמק האלה שרדונה אסטייט 2019
כחצי שנה התבגרות, 50% בחביות. האף טוב, יפה והיין מחזיק מעמד יפה בכוס. פה חומצי יחסית ורענן. אפשר להגיש ב- 12- 14 מעלות. (88)
עמק האלה אדום 2020
בלנד מבוסס קברנה סוביניון, בתוספת קברנה פרנק ופטיט סירה. היין עשוי עם staves במכלי נירוסטה ונמכר ב- 69 ש"ח ביקב. הוא בעל פה חלק, חומציות טובה וטאנין נעים. הסיומת טובה והיין שתי מאוד, פרחוני. (88)
עמק האלה סירה אסטייט 2017
700 בקבוקים ש'ניצלו' מלהיכנס לבלנד זול כלשהו: שתי חביות שהוחבאו ובוקבקו בסופו של דבר כיין איכות. זהו סירה מאוד טאני, בעל גוף בינוני וטעמים של זיתים ומעט בשרניות. היין הוגש מבקבוק שכבר היה פתוח למעלה מיום ולכן אולי לא היה במיטבו.
עמק האלה קרבנה סוביניון אסטייט 2017
מעט ירוק, עם פרי די 'חם'. מתפתח ליין מאוד נעים, עם גוף בינוני. (87)
נשאר עוד יין אחד – שידור חוזר של היין המבעבע של היקב, מבציר 2009 – אבל אשאיר אותו לסקירת מבעבעים ישראלים חדשה שאני מקווה להעלות בקרוב.
הקברנה סוביניון שבתמונה, אגב, נפתח ביום שישי האחרון והיה נפלא.