שרדונה 2010,מרלו 2004 – מהארכיון, ויין שהוא חדש לגמרי, ואישי, בהתאםיקבי עמק האלה עבר בתקופה האחרונה שינויים לא מעטים, והחשוב והמהותי בינהם הוא החלפת היינן: דורון רב-הון הוותיק, מהייננים המוערכים בארץ, עזב את היקב אחרי עשור שנים, והוחלף בייננית צעירה – לין גולד שמה.
גולד, ש- 2011 יהיה כבר הבציר העצמאי הראשון שלה ביקב, מביאה איתה נסיון ש'מן העולם החדש', אבל לא מאמריקה, אלא מאוסטרליה. היא למדה ייננות באוניברסיטת אדלייד ותוך כדי הלימודים ולאחריהם לקחה חלק בשלושה בצירים. בנוסף על כך היא עבדה – אפילו קודם לכן – ביקב תבור, עם אריה נשר, ואחרי הלימודים, ביקב שאטו גולן.
גולד מקבלת ירושה לא פשוטה. נכון שגם רב-הון היה יינן צעיר כאשר החל את דרכו של יקב עמק האלה, אבל הוא היה זה שבנה את היקב מבחינה ייננית. ערן רז – הכורם הראשון של 'עמק האלה' (כיום ב'ננה', שבסביבות מצפה רמון) ורב-הון עבדו זה עם זה וההכרות עם השטח ועם הענבים באה להם מהאדמה. אחרי החפיפה בת שלושת החודשים עם רב הון, לין גולד תצטרך ללמוד – כמעט לבדה – הכל בעצמה. לא נראה שחסר לה בטחון עצמי, והיא בהחלט מדברת ומסדרת את הדברים שהיא רוצה לעשות: לשמור על סגנון וכיוון, בשלב הזה, לא לעשות דברים 'דרום אוסטרליים' ולדאוג לזה, שהאמון שנתן בה היקב יימצא מוצדק. היין הראשון שלה שהיא תוציא לשוק יהיה הסוביניון בלאן 2011, שכרגע נמצא במכלים. בסביבות מרס-אפריל צפווי היין הזה לצאת לשוק, ושמועה כבר אומרת שיש בהחלט למה לצפות.
בפגישה איתה, הציגה גולד שלושה יינות קיימים, שהיקב מוציא עכשיו בצורה מקובצת. שרדונה 2010 – עמק האלה. מרלו 2004 – יין מהארכיון, בבקבוקים רגילים, ו- Personal, יין אדום שמוקדש לדורון רב-הון. יין אישי.
השרדונה הוא יין מצוין, שעדיין דרוש לו זמן להתחבר. יש בו מאפיינים טרופיים חביבים, עץ קצת בולט (עדיין) והוא עדין בפה. יין מאוד יבש, ומתובל היטב בסיומת, שכדאי לתת לו לא רק לנשום, אלא לעבור עוד שנה בבקבוק. ההתרשמות שלי היא, שכך תוכלו להנות הרבה יותר ממה שיש בו רק רמזים ממנו עכשיו: מינרליות, למשל. בכל מקרה, כדאי מאוד לשתות אותו בטמפרטורה חורפית, כלומר לא קל מאוד.
המרלו 2004 שמר היטב על טריות ורעננות פרי. הוא עסיסי מאוד, שחור באופיו וקטיפתי. הטאניות שלו בהחלט מורגשת היטב, אבל היא לא מודגשת. זה יין שנכון מאוד לשתות עכשיו, אבל יכול להחזיק עוד שנה. לא הייתי מאתגר אותו עם בשר צלוי ומתובל, אבל מאכלי קדירה טובים הוא בהחלט ישמח ללוות, ולחלופין גם גבינות עיזים לא מיושנות מדי. המחיר מפתיע, אני חייב לאמר: 110 ש"ח ליין שנותרו ממנו כ- 500 בקבוקים בלבד.
Personal 2008
התווית הקדמית נושאת את החתימה של דורון רב-הון ואת שמו. זוהי מחווה יפה של היקב, ורב-הון בחר לבקבק תחת שמו יין פראי ולא שגרתי. הייננות המאופקת לפעמים והמאוד מרוכזת שלו מוצאת כאן סוג של פרוטגוניסט: יין שיכול להיות גיבור הסיפור, שיש בו הרבה עצמה, שיורה ללא מעט כיוונים ושמשאיר אותך עם רצון לראות עוד ממנו. זהו יין זני (סירה עם 5% קברנה סוביניון), שברור לכל שלא היה יוצא בסדרות הרגילות של היקב. הוא מאוד סירה, עם הרבה מאוד פרחוניות, לא מעט בשרניות ובעיקר תיבול. מפאת גילו הצעיר עדיין אפשר להרגיש בו את העץ (קופסת סיגארים), אבל זה לא פוגם בו: הוא מהנה כבר עכשיו ואולי דווקא עכשיו. כהה, פירותי ועסיסי, והכל, בלי לברוח מהאלגנטיות האופיינית לרב-הון וליקב.
הכמות מהיין? 2500כ- בקבוקים בלבד. מחיר – 210 ש"ח. אם יש לכם, שימו יד על בקבוק כזה. לטעמי זהו סוג של אייקון, ביקב שלא מעט ממנו הוא בהחלט אישי.
היין יושק באופן רשמי בארוע ותצוגת מכוניות קלאסיות ב'יקבי עמק האלה' בחנוכה. תאריך 23 בדצמבר, בין 10:00 ל- 13:00.