ארגון ה- OIV, ארגון הגפן והיין העולמי, הגיע לפרוטוקול שימדוד את חתימת הפחמן של עולם היין. האם המהפכה כבר בדרך אלינו?
לפני כמה שנים, כשהערתי לאחד ממנהלי היקבים הגדולים על משקל בקבוקי היין שלו, מאחת הסדרות הגבוהות, התגובה המיידית שלו היתה זלזול מוחלט. משהו שבין תגובה ישראלית אופיינית, לסתם 'עזוב אותי, באמ'שך, מה זה משנה?' העניין עם בקבוקי יין כבדים הוא פשוט: ככל שהמשאית סוחבת יותר, היא מתאמצת יותר ופולטת יותר גזי חממה. עד כמה שזה ישמע מצחיק, או 'לא רלוונטי', המספרים האלה גדלים למספרים משמעותיים מאד, משאית אחרי משאית.
עכשוי הגיע סוף סוף ארגון היין העולמי (OIV) להסכם בינו לבין עצמו, ו- 45 המדינות החברות בו, כיצד יש לחשב את 'חתימת הפחמן' שמשאיר יצור ושיווק היין. ההסכם אמור לוודא שכל העסקים בעולם, שמייצרים ומשווקים יין – כולל חברות הובלה – ידעו מהי ההשפעה הסביבתית שלהם.
לפי ה- OIV, יהיו שני פרוטוקולים, או שני רכיבים, בפרוטוקול הכללי:
Enterprise Protocol – פרוטוקול חישובי שיעריך את סך כל פליטת גזי החממה של חברות יין וגפן
Product Protocol – פרוטוקול שיאפשר להעריף את סך כל פליטת גזי החממה של חברות גפן ויין, מול בנצ'מרק מסוים.
אין עדיין פרטים מלאים בקשר לאופן חישוב גזי החממה: ה- OIV אמנם השיק אתר אינטרנט חדש לפני כמה ימים, אבל הארגון לא טרח לעדכן אותו מאז, והחדשות הגיעו דרך ארגונים אחרים שפשוט 'ברכו' על המהלך (WSTA בבריטניה, למשל). בכל מקרה, ארגון היין הועלמי עובד כבר כמה שנים על פרוטוקול אחיד, והפרסומים הראשונים בעניין היו בסביבות 2007-2008. פרוטוקול מסוג זה חייב להכיל את ההשפעות של כל שלבי ייצור היין, כולל הנסועות של עובדי היקב, משאיות היקב ויעילות ההפצה שלו, אבל גם מידת ההפעלה של המזגנים בחדרי ההנהלה, וכמות החשמל שהוא צורך. הרזולוציה יורדת עד כדי שילוב של חותמת הפחמן שדרושה לייצור חומרי הדברה, למשל, וגורמים רבים נוספים.
הדברים קבלו ככל הנראה דחיפה חזקה, אחרי שבצרפת נכנס חוק, שמגדיר שכל מוצר חייב לשאת את 'חותמת הפחמן' שלו, אם הוא מיוצר בצרפת. החוק נכנס לתוקף בינואר 2011, ויש להניח שהצרפתים לחוצים לקראת העונה הקרבה, שבה הם מוציאים יינות חדשים לשוק.
ואגב OIV, לאחרונה התקבלה הודו כחברה בארגון היין העולמי. מדינת הענק היא החברה ה- 45 בארגון. חדשה נוספת – שקשורות יותר לענייני סוף שנה וחגיגות מבעבעים למיניהן – היא הבקשה של איגוד יצרני ה- Cap Classique הדרום אפריקאי שהארגון יכיר וירשום את המונח Cap Classique Superieur: היין המבעבע הדרום אפריקאי, שמיוצר בשיטה המסורתית, יקבל בכך דחיפה קדימה. המינוח 'סופרייר' יחייב 24 חודש לפחות על השמרים, פרס של אשכולות שלמים ושימוש בזנים מוגדרים בלבד: שרדונה, פינו נואר, פינו מונייה, שנין בלאן ו- כמה דרום אפריקאי – פינוטאז'.
בסך הכל מייצרים כ- 7 מליון בקבוקים של קאפ קלאסיק בדרום אפריקה, אבל גם מספר היצרנים וגם הכמות עולים באופן משמעותי מאוד בשנים האחרונות. כמה וכמה יקבים מייצרים שם יינות שיכולים להתמודד היטב עם מבעבעים קלאסיים ממקומות רבים בעולם, כולל שמפן.