לא בהכרח אופטימי, אבל לא לגמרי פסימי. הנה סיכום שנה בלתי מחייב – ישירות ממה שנשאר בתאים האפורים שלי
הקיץ הזה מסתמן כקיץ קל יחסית, לפחות מבחינת מזג האוויר. עוד מאיימים עלינו בימים חמים שהולכים לבוא, בהתמוטטות הכלכלה ובמלחמה עם אירן, עיראק, רוסיה, לבנון והחיזבאללה, אבל אני מסתכל על הצמחים בגינה ומגלה שהעלים שלהם לא נושרים, לשם שינוי. טוב, נכון שאני משקה יותר, אבל נעים לי לחשוב אחרת. זו האלגוריה הטובה ביותר שיכולתי למצוא לעולם היין: כמו תמיד, כולם מקטרים, לכולם קשה ואיכשו, העלים נשארים. עובדים כנראה קשה יותר.
העונה הזו, של טרום חגים, היא תמיד עונה לחוצה בעולם היין והאלכוהול: יינות ראש השנה מתחילים לצאת, ולצידם מתחילות רשתות השיווק להוציא קומוניקטים על המבצעים שלהן. אני מסתכל על מחירי היינות ה'גדולים', שממשיכים להמכר במחירי 150 ש"ח וצפונה, ומולם על מבצעי ה- 6X100 או ה- 5X100, ובאמת שזה נראה כמו שני עולמות זרים שמתנהלים זה במקביל לזה.
השנה יהיה דמפינג של מחירי יין ברשתות. אין לי בכלל ספק. רשת אחת לפחות תקועה עם שאריות משנה שעברה, מה שמבטיח ששוב, הרבה אנשים יפתחו בקבוקי יין לבן בגווני תפוח בדבש, אם תרצו. זה מתאים לאווירת החג, אבל פחות מתאים לתעשייה, שמצידה תשאר עם יין במחסניה. אחר כך, בעוד נניח חודשיים וחצי, כשהדוחו"ת של המכר יתחילו לחזור, נתחיל לשמוע כמה היה ככה וכמה אחרת.
אבל בכל זאת – הצד האופטימי
השנה החולפת לא הייתה שנת רוזה, אבל יין לבן עשה קמבק
בעצם, זה לא קמבק, כי היינות הלבנים של היום הם לא היינות הלבנים של פעם: הם יבשים יותר, חדים ואיכותיים יותר. אותו חלק בקהל שהתבגר, כבר לא חושב שזו בושה להזמין כוס יין לבן במסעדה כל עוד מדובר במסעדה תל אביבית. בהקשר הזה, אבירם כ"ץ ואלדד לוי עושים בחן ובצורה מוצלחת את מה שכל הרעש, הצלצולים, ההתחשבנויות והוונדטות של אחרים ואחרות לא הצליחו לעשות מעולם. השוק בשל יותר עכשיו? כן, יש להניח, גם כיון שיקבים גדולים רבים עושים יותר יין לבן, ומזנים מיוחדים – תבור, בנימינה, אפילו ברקן – ועושים הרבה יחסי ציבור לעניין. בדרך משעשעת משהו, רואים כאן שיתוף פעולה לא מכוון: הגדולים מספקים את מטריית יחסי הציבור ולמטה נועצים הקטנים את הסיכות, מחדדים את המסרים ומקטרים שאין להם יין למכור.
פתחו – הרבה
בניגוד לשמועות, לא חסרות יוזמות ויזמויות חדשות בעולם היין. דורון רב-הון הקים השנה יקב למופת, לבן כולו, ובהשקעה שנראית לא קטנה (גילוי נאות – האתר שלו נבנה על ידינו). כישור או כישורית – יקב נוסף – הוקם בבעלות כפר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים בעל אותו שם. משפחת תמיר – כורמים מגבעת ישעיהו שמוכרים ענבים ליקבי בוטיק רבים – הקימו גם הם יקב ויוציאו השנה יינות ראשונים. ארנון גבע עשה את הדבר המתבקש ובמהלך שיווקי יצר את "מונטיפיורי"; בינתיים נגוסיאן. במרחק שנת אור אפילו עודד שהם מוציא יין משלו, וככה עוד אחרים.
בשיווק, האחים שקד מרחיבים את העסק: פתחו חנות תשיעית וגם הכניסו בדיקות איכות ו'אמון הציבור'. ביקב טריו הם לקחו את יותם שרון להיות להם ליינן ומביאים גם מכלים חדשניים – תחליף לחביות.
מישהו, שמעתי, פותח חנות יין ומשקאות מקוונת, כזו שאמורה להיות 'הגדולה מסוגה במזרח התיכון'. יקבים אחרים משקיעים ברענון התדמית ואולי גם הכיוון: רקנאטי הולך על ה'ים-תיכוני' – טרנד שהולך להיות זה של השנה הבאה ולתפוס כאן לפחות שני יקבים נוספים. דלתון רעננו תוויות וקונספט, ומתקרבים יותר לאדמה ולכרמים. זה נשמע טוב וגם נטעם טוב, אז למה לא?
כרמל מצאו להם סוף סוף בעלים חדשים. השותפים מרכיבים קבוצה מעניינת, שמעוררת אופטימיות זהירה: בקבוצה ישנם אנשי שיווק, כסף ונדל"ן, לצד מי שמגיעים מענף המזון – בסנינו, הבעלים של "שפע" ורמו בן-שושן, הבעלים של קבוצת מרינה. לבן-שושן יש אגב יקב בוטיק שהקים במושב חוסן, "שאטו רמו" שמו. האופטימיות שלי נובעת מכך שאולי יהיה ב'כרמל' שילוב של ניצול הנדל"ן והבנה בערך תעשיית ועשיית היין.
ימים יגידו.
גם בתחום התוכן יש סיבה לאופטימיות: יאיר גת וגל זהר עובדים על מדריך או פרסום או משהו אחר חדש. לא ברור לי עוד מה, אבל ברור שיהיה טוב. אני שמח גם לראות את רבנו פרלמוטר, שהכתבות שלו, שקודם היו שמורות רק ל'מקור ראשון', נמצאות עכשיו בכל הרשת של טייקון התקשורת שלו – מעריב ואת. אחד, איתי גלייטמן, פתח גם הוא בלוג – עכשיו תחת המסגרת של אתר "הארץ". פה ושם, כשאני כבר מגיע לקרוא מישהו אחר, אני נהנה.
ואני לרוב לא מפרגן.
הצד הפחות מלא של הכוס
לצד האופטימיות של כל החבר'ה האלה ואחרים, ישנן גם לא מעט אכזבות, חלקן אישיות:
"מדבר" ויעקב אוריה הם אולי בראש הרשימה האישית שלי: זה לא היין, זה בטוח. זה גם לא האדם. אולי זאת שוב הכשרות, שמגנה לא מעט על היין הישראלי, אבל בדרך מגלה נקמנות לא קטנה?
שתי עזיבות כואבות: אבי פלדשטיין ויותם שרון. כן, אני יודע: זה כבר "היה על המדף" הרבה זמן. דיברו על זה, דיברנו על זה אבל זה עדיין כואב. הנחמה היא שלאור נסיון העבר ופרישות מ'ברקן', האנשים הטובים האלה מסתדרים יפה, בסופו של דבר. פרידה אחרת היא זו של אריק סגל מ'צרפת ישראל'. סגל עוד יחזור, אבל אחר.
אגב אנשים: 'בנימינה' – שבהשקת היין האחרונה שלהם שידרו עצבות כלשהי (ולכן הם בצד הזה של המאזן), עשו עסקה לא רעה בכלל בעקבות משחקי הכסאות היינניים: יפתח פרץ, יינן שעבד קודם לכן ב'כרמל', החליף את אסף פז, שהחליף את פלדשטיין.
צובה הוא יקב שהשנה חשבתי שידבר השנה יותר, וזה לא קרה. אולי בשנה הבאה? יש מנהל חדש, לפחות: פול דאב, היינן.
פסימיות הייתה לי סביב 'אשכול הזהב'. גם שיחה וויכוח. אלה נגמרו בצורה ידידותית, אבל בהקשר הזה אני יכול רק לצטט את הסיפא של הבדיחה הישנה על היקה, שהרופא מציע לו לעשות מה שהוא מציע לו לעשות, כדי שאשתו תתעבר סוף-סוף: -"נו," הוא פוגש אותו אחרי שנה, עם תינוק בעגלה: "אני רואה שהצליח לך מה שהצעתי!" – "כן דוקטור, רק חבל: לקפה רוול כפר לא מכניזים אותאנו יותר…"
אכזבה הייתה לי מיוזמה, שלו הייתה צומחת כהרריי הבטחותיה, הייתה יכולה לעשות כאן שינוי בעלויות היין לקהל הרחב. היא לא קרתה. שיחתתי כמה חודשים ולא מעט מהקרדיט שיש לי אצל חלק מהיקבים, אבל מה לעשות, אלה כנראה החיים.
צילומים בחזית: יח"צ