בימים אלה מוציא זאב דוניה לשוק את השנין בלאן שלו – ג'יימס – מבציר 2012, ושוב זו הזדמנות טובה 'לטעום' כמה יינות מהזן הזה – ויין אחד נוסף
לפני כמה שבועות הוא ערך טעימה קצרה של כמה יינות לבנים ממקומות שונים בעולם, וזו הזדמנות לספר לפחות על אחד מהם, מזן שאינו מוכר בכלל בישראל:
Sella and Mosca Terre Bianche Cuvee 161
היין מבציר 2010, מזן ענבים שנקרא טורבאטו – Torbato: זן ענבים שכביכול הוא אינדמי לסרדיניה, שבה ממוקם ופועל היקב.
סלה ומוסקה אומרים שהזן, שיש לו שורשים עתיקים מאוד, מגודל היום רק על ידם, לפחות בסרדיניה. אני לא בטוח עד כמה הם מדייקים, כיון שאמנם תחת הכיתוב הזה – Torbato, הזן ידוע אכן רק שם, אבל הוא מוכר גם בספרד וברוסיון תחת כיתוב קצת שונה: Tourbat.
עיון קצרצר בוויקיפדיה (יחי!), מגלה שלזן ישנם ככל הנראה שורשים ארגוניים-ספרדיים, והועלתה ההשערה שהוא נדד מארגון, דרך צרפת, לסרדיניה. שני האזורים האלה – רוסיון וסרדיניה – היו תחת שלטון ארגון במאה ה- 14. הטורבטו, לאחר שככל הנראה היו לו כמה וכמה דורות טובים, איבד מזוהרו והפך לאחד מאותם זני ענבים שכמעט ונכחדו, לולא הצילה אותם יוזמה פרטית, מקומית. כמו העבודה של Masi ובוסקאיני על זני האמרונה המקומיים, גם כאן, מדובר ביקב שלקח את הענבים האלה תחת חסותו, ברר שתילים בריאים ונטע מהם כמויות מסחריות. בשנות השמונים הצליחו להביא גם את הצרפתים (להבדיל מהאי סרדיניה) להתעניין בענב, שהיום מוכר שם תחת השם Malvoisie du Roussillon.
תכל'ס, היין כבר בן שלוש כמעט, ולמרות זה הוא עדיין מאוד fresh, עם ספק ארומות מינרליות נחמדות. הוא היה מעט פאזי, אבל חלק ונעים. הסיומת מעט שמנונית וניכר בה גם קצת מעט וניל ומרירות קלה. מאוד מאוזן ומעניין, וחבל שלא רואים אותו כאן.
בחזית השנין בלאן טעמנו באותה טעימה גם שנין בלאן Te Arai, בציר 2011, של Milton Vineyard מניו זילנד. זהו יין אורגני, off dry, די כבד ובעל חמיצות גבוהה. מאוד מחניף ועשוי היטב, ומגלה גם פרחים לבנים כמו יסמין, אם רוצים. הרבה כתרים נקשרו לו, ליין הזה, ואני נוטה לקחת לפחות כתר אחד ולשמור אותו ליינות אחרים…
שנין בלאן L’Ecole 41, בציר 2010: שנין למאותגרים: עשוי כך שלא יפחיד אף אחד, חס וחלילה. יין מיותר לחלוטין, שיש בו מעט מהשנין והרבה מכלום. קצת מתיקות בסיומת. וושינגטון סטייט, וואלה-וואלה.
טדי הול שנין בלאן 2010: אין מה לעשות. מה שהדרום אפריקאים יודעים לעשות עם הזן הזה, אף אחד לא יודע לעשות. היין מאוד פרש, נקי, מדויק. מלא ארומות מינרליות ואספרגוס, שמלוות את הריחות הטרופיים שיש בזן הזה. כל כך הרבה יותר מגוון ומורכב מהיין האמריקאי – פשוט לא להאמין.
סוסון ים ג'יימס 2012
הרבה פרי, אבל היין היה ממש ליד הביקבוק, ועדיין ניכרות בו מאוד ארומות החבית. יש בו חריפות טובה וטאנינים מעניינים ולפה יש grip הדוק ומאוזן. זהו שנין יבש, בניגוד ל- Wright Brothers 2011: יין חצי יבש שהוציא דוניה שנה קודם לכן, לאחר שתסיסת הענבים נתקעה וסרבה להמשיך. היין מעט שמנוני, ויש בו גוני הדרים; יין מצוין כשהוא מקורר היטב. נשאר לראות מה יצא השנה – לפני הבציר, זאב נטה יותר לכיוון הכמעט יבש. אולי יעשה גם וגם?