אהבתי את המינוח הזה, שבו מתאר זאב דוניה את היין החדש שלו "יוצא דופן, גם במונחים של סוסון ים." אני הייתי אומר "אפילו", ולא "גם", כיון שהוא בהחלט שם
סוסון ים מוציא אבל יותר מאשר יין חדש אחד, בהשקה הזו, שמתקיימת סמוך לכניסתה של 2018: הוא חוזר ומוציא יין לבן שאינו יבש לחלוטין, שהוא כשלעצמו מגלם שני חידושים, בהיותו בלנד לבן – לראשונה ביקב – ובהיותו בחלקו סוביניון בלאן; זן חדש בסוסון ים.
בנוסף הוא מוציא יין אדום חדש, עם סיפור קפקאי-משהו, ועל הדרך מדגים שהנבואה ניתנה אכן לשוטים ולמבקרי יין. חלקם קטני אמונה.
האחים רייט 2016
יין בעל מתיקות קלה (off dry או "כיבש" בטעמו, עם 9.5 גרם סוכר לליטר לערך), שמכיל 70% סוביניון בלאן מהרי יהודה ו- 30% שנין בלאן מהכרם של ב' לנגר ושות' בגדרה. בלנד מעניין מאוד, ארומתי ועשוי בצורה מדוייקת: החומציות מאוד טובה, ולמרות שהיין מרגיש מעט שטוח אולי במתקפה, הוא מפתיע בהמשך, ומרגיש מאוד נכון. זהו יין לאוכל, שיש לקרר היטב כדי ליהנות ממלוא המינרליות שלו. טאני וקצת מפולפל אפילו ו'מגיע' במלואו בטעימה השניה או השלישית ממנו. (90+).
אנטואן 2014
מכיל חמישה זנים ביחסים שונים: סירה, גרנאש, מורבדר, סנסו וקונואז: הרבה פרי אדום טרי, קל ורענן. הפה מפולפל מאוד – השילוב של סירה וקונואז יש בו כנראה מהעוצמה הזו – והטאנינים טובים, צעירים מאוד אבל לא גסים. יין כיפי מאוד שאפשר לשתות עכשיו וליהנות ממנו ואפשר להניח לו להתיישן. כל הפטריות וקרקעית היער יגיעו לשם, בסופו של דבר. (92).
אנטואן 2009
בציר 2009 הבעייתי… ובכל זאת: מעט חמצון, אבל הבלנד הזה – סירה, גרנאש ומורבדר – נמצא עכשיו עדיין במצב טוב – אפילו טוב מאוד. יש כאן קצת פרי מתוק, על רקע של פלפל שחור, הטאנינים טובים והחומציות לא רעה בכלל והסיומת מינרלית. רשמתי לי "לחכות", בגלל שהוא עדיין על הצד הטרי שלו, בכל זאת, אבל במחשבה שניה – בגלל הטונים המעט מחומצנים – הייתי שותה אותו עכשיו ולא מחכה יותר. (90).
אנטואן 2005
בציר 2005 היה בציר חם למדי, בשל. הוא הוכרז בשעתו כ'בציר טוב' ברוב אזורי הארץ, והיינות רובם ככולם מקיימים את ההבטחה, כל עוד לא העמיסו עליהם יותר מדי עץ. כאן יש 90% סירה שעדיין נראה טוב: היין מאוד מהודק וסגור באף, בתחילה. פרי אדום טוב, טאנינים מאוד יפים והוא ללא ספק עדיין צעיר. חומציות מאוד טובה. סיומת קצת מינרלית-ירקרקה; מתחיל לפתח "פטריות". (90). אגב, טעמתי אותו ב- 2014 והמלצתי לשתות אותו ולא ליישן אותו, ויכול להיות שטעיתי.
אלול 2014
קברנה סוביניון, סירה ופטיט סירה. האף עשיר, פרי אדום – דובדבנים – שממשיך יפה בפה. הסיומת מפולפלת, טאנית, חומצית וטובה. ככל שעובר זמן בכוס, ה- 14 מקבל פרי אדום קל ונעים שכאילו משתחרר עוד ועוד, וממשיך לשמור על הטאנינים שלו. (92).
אלול 2010
אחד היינות היותר טובים של היקב, ממשיך ושומר על עצמו גם שבע שנים אחרי הבציר: טאני להפליא, עשיר ומורכב, בעל ניואנסים ירקרקים-מינרליים, מתובלים בפלפל שחור. הפרי בשל, אבל לא מעיק ואין בכלל תחושה של עץ. לשמור עוד. (92)
אלול 2003
שנה חמה ובשלה, הייתה 2003, וליין יש אופי מתבגר טוב, של קרקעית יער. הוא טאני ועדיין שומר על חומציות טובה. סיומת ארוכה וטובה מלאה פרי אדום. אני חייב לומר שהוא מפתיע, במיוחד לאור הבשלות של 2003 ולאור זה שדוניה היה אז יינן עם רקורד של שלושה- ארבעה בצירים, בלבד. אני זוכר אתהיין מוציא הרבה יותר "עץ" בשנים קודמות, מה שלא קרה עכשיו: כעת הוא מאוזן מאוד ומעניק. (92/93).
UNDERGROUND Kafka 2014
45% פטיט סירה, 25% מורבדר, וחלקים שווים של סנסו וגרנאש: הסיבה לכל הטעימה של היינות שלמעלה. זאב אומר שהיין הזה יתיישן במשך שנים ארוכות קדימה, ובטעימה של היינות האחרים שלו, מזנים שחלקם מופיעים גם ביין הזה, ניסה להוכיח שיש אפשרות כזו.
זה יין שעבר דרך מאוד ארוכה עד שהגיע לבקבוקים. הפטיט סירה מהבציר הזה בוקבק כבר פעם אחת, ואז הוצא מהבקבוקים ועבר שינוי ואז בקבוק מחדש; מלחמה של ממש על יין שביקבים אחרים היה נכנס לבלנד כלשהו, נמכר או נזרק.
דוניה מיטיב לתאר את מה שקרה ועבר על היין הזה מהכרם ועד הבקבוק ועושה זאת באריכות על התווית האחורית של היין (160 ש"ח):
"בציר הפטיט סירה בשלהי קיץ 2014 נדחה בשבוע, עקב סמיכות של חג יהודי וחג מוסלמי. בימים הללו "קרה משהו" בלתי צפוי בכרם. הענבים הצטמקו בקצב לא שיגרתי. הפרי איבד מים ללא תהליך הבשלה (באיטליה נהוג לייצר כך את יין האמרונה, אלא ששם התהליך הוא תוצאה של מעשה ידי אדם…). התוצאה: סוכר גבוה מאד ויחד עם זאת pH נמוך מאד (חומצה גבוהה מאד). מעולם לא התקבלו נתונים כאלה ביקב. "הספר" אומר במקרה כזה, שיש להוסיף מים. פעולה פשוטה אך בלתי אפשרית מבחינתי. כצפוי התסיסה נתקעה, כאשר עדיין נותר סוכר שיורי. היין הועבר לחביות ונכנס לתרדמת. בקיץ הבא, 2015 , הציע לי איתי להט להכין סטרטר של שמרים על כמות קטנה של ענבים מהבציר החדש, בדומה למחמצת של לחם, וכך עשינו. כשהסטרטר "עבד" הוספנו לו כל כמה שעות מספר דליים של יין מהשנה שעברה. היין החל לתסוס באיטיות עד שסיים את מרבית הסוכר השיורי. בשלב הזה קראתי ליין הזה: המפלצת. אבל המאבק על היין הזה לא הסתיים: היין היה תקין, אך קיצוני בטעמיו ולא מאוזן. על מנת למתן אותו, נוספו לבלנד בשלב מאוחר יותר זנים נוספים: מורוודר, סנסו, וגרנאש. התוצאה היא יין יוצא דופן, גם במונחים של סוסון ים."
המפלצת 2014
100% פטיט סירה שהגיע ליקב בשל ומצומק ממש – 30 בריקס – והוא הבסיס ל"קפקא". החומציות מאוד גבוהה – ממש לא סביר לכאורה, ביין עם רמה כזו של סוכר בתחילת הדרך. הפה מלא אבל לא מעיק ולא עמוס מדי. קצת אמרונה סטייל, בלי המרירות. פרי בשל מאוד וטוב.
שני היינות הולכים טוב מאוד עם בשר אדום מפולפל, במיוחד מהסוג שמגישים ב'ג'וז ולוז' שארחו את הטעימה.